Best friend or not - L.S

פרק 7

״לפעמים אנחנו בונים חומות , לא כדי למנוע מאנשים להתקרב ,אלא כדי לראות למי מהם מספיק אכפת בשביל לשבור אותן״

—————

״שלום, אני רוצה לחם מלא עם זיתים וגבינה בפנים״ אמר האיש עם הכובע הירוק .
״כבר מגיע״ השיב הארי בחיוך מעט מזויף ,הוא הסתובב והחל להביא את הלחם שרצה אותו האיש.הוא עדיין היה כאוב, עברו כבר חודשיים מאז שלואי ואלינור ניהיו זוג. הוא ידע שבטוח יש לו שקיות שחורות מתחת לעיניים, הוא לא ישן טוב כבר תקופה.
הארי לקח את הלחם העטוף בשקית עם הלוגו של המאפייה.
״4.90 דולר״ אמר הארי אחרי שבדק את המחיר,האיש הגיש לו את הסכום המדויק לקח את השקית ויצא מהחנות.
הארי הכניס את הכסף לקופה והמשיך ללקוח הבא.
השעה הייתה 20:15 והארי עבד כרגע לבד כי סאלי העובד השני באותה משמרת בידיוק יצא להפסקה .
זו הייתה שעה עמוסה שבדרך כלל היו 3 עובדים אך בגלל שלורה -עוד עובדת בחנות- הייתה חולה היום והודיעה לנליה-בוסית של הארי בדקה ה90 ,הם נאלצו לעשות את המשמרת בתור 2 עובדים.
בדרך כלל בשעה הזאת לא יוצאים להפסקה אך סאלי הוא עובד שכשנותנים לו מעט כוח הוא מתחרפן ,חוץ מזה הוא אחלה עובד,ולכן כשהבוסית של הארי אמר שסאלי יהיה אחראי משמרת ,סאלי הרגיש בנוח לצאת להפסקה בזמן הזה. משום שהארי לא הרגיש בנוח לומר מילה על כך הוא שתק והמשיך לעבוד. הארי אהב את העבודה במאפייה מאוד ,הוא עובד כאן כבר שנתיים , ונהנה מכל רגע. כמובן שיש רגעים בהם בא לו לצעוק ,אבל ככה זה בכל מקום.
״האז!״ קולו המתוק של לואי נשמע מאחוריו כאשר הביא לאחת הלקוחות את המאפים שביקשה. הוא הסתובב וראה את לואי,ליאם,זאין ונייל. הוא חייך אליהם וסימן להם שכבר יתפנה אליהם.
לואי עמד מהצד וחיפש עוד עובד עם הארי אבל לא מצא, לואי הוא כמו בן בית במאפייה הזו, משום שהוא חבר של הארי תמיד נליה הייתה מחייכת אליו ונותנת לו מה שרצה באותו רגע אם זה היה בקבוק שתיה או קוראסון אחד ,היא תמיד הייתה אדיבה כלפיו.
ובגלל שהיה כאן הרבה הוא ידע את סידורי המשמרות פחות או יותר , ולכן הוא לא הבין איך זה אפשרי.
אחרי כמעט 15 דקות שהבנים מחכים התור החל להיות מדולל. אומנם היה פעם ב- איזה שני לקוחות אך לא כפי שהיה כשהגיעו.
״היי,אני מצטער שחיכיתם הרבה זמן״ אמר הארי מבעד לקופה, הוא לא בידיוק יכל לצאת.
״הכל טוב האזה , אל תדאג, באנו לשמח אותך,לואי הציע שבמקום שנצא נבוא אליך אז החלטנו לבוא להפתיע אותך״ אמר ליאם עם חיוך אחרי שחיבק את הארי.
״תודה חבר׳ה ,זה לא ברור מאליו״ חייך הארי.  הוא ממש שמח שהגיעו,כשהם רצו לקבוע היום הוא התבאס שהוא עובד, זה היה בין הפעמים היחידות שבהן לא רצה לעבוד.
״אין על מה,אפשר קוראסון בחינם?״ שאל נייל אחרי שזאין סימן לנייל לנגב את הריר הדימיוני שבצד פיו.
״לא בחינם.אבל על זה שבאתם אני קונה לכם״ השיב הארי ושם בקופסא פלסטיק את הקוראסונים שכל אחד ביקש, נייל ביקש 4 קוראסונים לעומת האחרים אך למראה הפנים המתוקות של נייל לא יכל לסרב לו הארי ולכן הסכים.
״הארי! מה אתה עושה?״ קולו של סאלי נשמע מפתח החנות. סאלי ראה את הארבעה האלה שחיכו הרבה זמן והניח שהם קשורים אל הארי, הוא בעיקר הכיר את לואי, אומנם לא ידע את שמו אך הכיר את פניו, ובמילים יפות הוא לא עף עליו כל כך, משהו בו הציק לו למרות שלא ידע מה עדיין.
׳סוף סוף הוא החליט לחזור מההפסקה שלו׳ חשב הארי.
״אני-״ ניסה להסביר את המצב לסאלי אך הוא כבר קטע אותו.
״אתה מביא להם אוכל בחינם? באיזה רשות? רק נליה מאשרת דברים כאלה והיא לא כאן!״ אמר בקול.
״א-אני לא, אני-״ ניסה שוב להסביר אך שוב סאלי קטע אותו. החברים המבולבלים התקשו להבין את המצב עד הסוף.
״זה לא עובד ככה הארי, תשלם על זה. אני אצטרך לומר לנליה שתוריד לך מהמשכורת על דברים כאלה״ איים בסמכות מזויפת סאלי.
״ח-חכה! אני באתי לשלם,אתה לא נתת לי להסביר-״ הארי ניסה להסביר שוב, אך הצעקות של סאלי משכו מבטים של לקוחות וזה גרם לבושה להווצר בחזהו של הארי,הוא השפיל את מבטו ברגע שסאלי המשיך לצעוק עליו.
״נו אז קדימה! אני מחכה לראות!״ אמר סאלי בקול רם, הלקוחות היחידים שהיו והתרבו לאט לאט הסתכלו על הארי מעט במבוכה, שלושת החברים לא הבינו עד הסוף מה קרה כאן הרגע- הם לא מכירים את המאפייה כל כך כמו לואי או כמו העובדים ולכן גם לא התערבו . אך לואי שכן הכיר התערב.
״הי! אתה מוכן להרגיע עם הטון דיבור הזה? אתה אפילו לא המנהל! הוא מנסה כבר שעה להסביר לך שאנחנו באנו לשלם אבל לפני שהספקנו אתה התפרצת! חוץ מזה שנליה לא תקשיב לך עם להוריד להארי את המשכורת היא מכירה אותו והיא תבדוק איתו לפני, אתה חושב שהיא תאמין לך כל כך מהר? ובכן אתה טועה״ סיים לואי את דבריו, אך לא נתן להארי להוציא כסף , הוא הוציא בעצמו 20 דולר ונתן להארי, הוא סימן לו שאחר כך ידברו על זה, הארי הסכים,הוא שנא את תשומת הלב הזו שניתנה לו כרגע מהלקוחות ומסאלי.
סאלי ההמום חזר לעבוד בשקט, הוא לא ציפה שלואי יענה לו.
הבנים החליטו שילכו להסתובב מעט עד שהארי יסיים לעבוד, הארי הסכים ונופף להם לשלום.
השעה הייתה כבר 11 בלילה עוד מעט ולכן הארי וסאלי התחילו להתארגן לסגירה, סאלי התחיל לשים את האוכל שנשאר בתוך במטבח והארי סגר קופה , הוא ספר את השטרות והניח את הכמות שצריך במעטפה  ,הוא שם בצד יודע שבבוקר נליה תעלה לבנק ותפקיד אותה. ואז הוא התחיל לסגור את הקופסאות הפתוחות של האוכל, השיר stereo hearts התחיל להתנגן ברדיו ,הארי שפך מים על הרצפה והתחיל לקרצף בזמן ששר את אותו השיר בשקט, סאלי שעבד במטבח לא יכל להתעלם מהמחשבה שהקול של הארי למען האמת נשמע טוב מאוד.
בזמן שייבש את המאפייה הקטנה הוא שלח לליאם הודעה שסיים ושיבואו, הוא בנתיים הוריד את סינר השחור שתלוי עליו במשך במשמרות,הארי היה תשוש כבר אחרי העבודה הקשה והלילות בלי השינה, את רוב הלילות העביר בבכי שקט או במחשבות על כך שאין טעם לחכות למישהו שאף פעם לא הסתכל עליו בצורה בה הארי רואה אותו.
אחרי 5 דקות הבנים הגיעו, הארי הודיע לסאלי שהוא עוזב ,והלך.
סאלי סיים את אירגונים האחרונים ,נעל את הדלתות של המאפייה והלך הביתה.
נייל אכל את הצ'יפס שנשאר לו מהאוכל שקנה לפני רבע שעה והשאר שתו מהשתייה שקנו ביחד.
״רוצה?״ לואי הציע להארי מהקולה שקנה, הוא ידע שהארי אוהב ולא ירצה שיקנה לו, הוא ידע שהארי בטח מרגיש חייב אחרי שלואי שילם על האוכל במאפייה במקומו, בזכות ההכרות עם הארי הוא ידע ששלוק פה ושלוק שם הארי יסכים. הוא לא יכול לסרב לקולה כל כך. 
״כן,תודה״ חייך הארי,למרות כל הכאב הארי לא יכל להתרחק מלואי,נייל הציע לו את זה אך הארי מחה זאת בתוקף,״אגב תודה שהגנת עלי מקודם. אבל אני הזמנתי אתכם לאוכל עלי ולכן אני מחזיר לך את הכסף״
״אוקי״ הסכים לואי, הוא ידע שעד שיגיעו לבית הארי ישכח מזה ,ובטח יזכר בזה לפני שילך לישון, הארי לגם מהקולה וכשסיים החזיר אותה ללואי שהניד את ראשו ואמר שלא בא לו עוד, ורק אחרי שהארי בדק שהוא בטוח הוא לקח אותה לעצמו וסיים אותה אחרי עוד כמה לגימות.
״טוב אז מה עושים? משעמם לי״ אמר נייל כשסיים את הצ'יפס.
״אתם רוצים לבוא אלי לישון?״ הציע לואי. הוא ידע שחמישתם בערך באותה מידה בבגדים ולכן יוכלו להלוות ממנו בגדים, ולואי יוכל לקחת מהבית שלו דברים.
הארי הנהן בהסכמה שאין לו בעיה וזרק את בקבוק הקולה הריק לפח הקרוב שראה.
״אני זורם, אני רק אודיע לאמא שלי״ אמר ליאם, הוא הקליד לרגע בפלאפון ואז הוסיף,״פתחתי קבוצה של כל האמהות שלנו , שם אוכל להודיע להן למקרה ונחליט לעשות יחד משהו ספונטני כמו לישון אצל לואי. אז שלחתי להן הודעה שאנחנו ישנים אצל לואי״  צילצול של הודעה נשמע מהפלאפון של ליאם, הוא הסתכל לרגע והודיע,״נייל, וזאין האמהות שלכם אישרו שזה בסדר״
״רעיון חכם ליאם,לא ציפיתי ממך״ עקץ לואי בחיוך,ליאם חייך ואמר,״אני יודע להפתיע מידי פעם״
ואחרי כמה שניות הודיע שגם אמא שלו ,של לואי ושל הארי אישרו שזה בסדר.
״אני צריך לשאול את ליאם שאלה מאוד מאוד חשובה״ אמר לואי ברצינות מפתיעה אחרי כמה שניות, או אז יצא החיוך הממזרי שלו,״אז אתה מתחיל לספר לנו על אוולין?״
״אוולין?״ שאל ליאם כדי להרוויח זמן, ׳איך ידעו?׳, שלושת האחרים הנהנו ,גם הם שמו לב,״אין מה לומר, חמודה״ תיאר בפשטות
״ולא יותר מזה?״ חקר זאין.
״לא!״ הרים את הטון ליאם. הוא הרגיש בחקירה, הוא עצמו עוד לא הבין עד הסוף את הרגשות כלפיה.
״ואו תרגע,בסך הכל שאלתי על הקראש שלך״ צחק לואי.
״אנחנו מכירים עוד מלפני, מהיסודי ליתר דיוק, ולמען האמת חשבתי שלא אראה אותה שוב , אבל מסתבר שהנה היא, חיה ,נושמת וזוכרת אותי״ הסביר את עצמו ליאם בהתנצלות קלה.
״מה הבעיה שהיא זוכרת אותך?״שאל זאין.
״היא לא סובלת אותי, גרמתי לכך שהיא תשנא את הפרצוף שלי, וזה היה לגמרי בטעות!״ הצטדק ליאם בקול.
״מה בידיוק עשית?״ שאל הארי .
״רבתי מכות עם אחד הילדים ואחד מהאגרופים שלי עף לפנים שלה. זה כמובן היה יום בו היה תצלום חשוב, אז כדי להחזיר לי, היא החזירה לי מכות״ הסביר ליאם והמשיך במשיכת כתפיים,״כך יצא שבתצלום שנינו נראינו מוכים״
״טוב,אז בהצלחה פיינו,כי נראה שהיא זוכרת טוב מידי, והיא לא אהבה את זה״ חייך אליו הארי וחיבק אותו כשזרועו על כתפו של האחר, הארי לא הירבה לחייך חיוכים אמיתיים בחודשיים האחרונים. אך היחידים שעוד כן קיבלו בפעמים בודדות היו הבנים ואן-אמא שלו. אפילו לג׳מה אחותו וללוטי לא יכל לחייך חיוך אמיתי. לא כי הרגיש שהן לא אמיתיות איתו, אלא כי ידע שעליהן יהיה לו יותר קשה לעבוד.
לפעמים ייחל לרגע בו מישהו יגיד לו- תפסיק עם החיוך המזויף אני רואה את זה. אך לא היה מישהו כזה והארי לא ידע אם זה טוב שהוא מצליח לעבוד עליהם כך שהם לא שמים לב או שזה לא טוב.
לואי הסתכל מהצד על הארי וליאם המחובקים ומשהו פעם בו, הוא הרגיש שזה חירפן אותו, משהו בהארי וליאם, אך לא הבין מה . הוא ניסה להדחיק את ההרגשה אך היא לא עזבה אותו עד הרגע בו הארי הוריד את ידו מליאם.
לואי המבולבל היה מלא בשאלות, מה קרה שם? למה הרגיש כך?
הם הגיעו לביתו של לואי ובזמן שהארי הלך להתקלח ולהתנקות מהליכלוך שבעבודה במאפייה הבנים החליטו בנתיים מה להכין לאכול.
כשהארי יצא אמר נייל,״החלטנו שתכין פאי דגים עם תפוחי אדמה מעוכים, תרד, חרדל ופרמזן, יש מתכון באינטרנט, הנה״ הראה לו מהפלאפון שלו.
״אני מכין? ומה אתם עושים?״ שאל הארי חסר הבנה.
״תבחר לך עוד אחד שיעזור לך והשאר יסדרו מיטות בנתיים ויתקלחו״ הודיע ליאם,״זה נשמע הכי הגיוני בהתחשב בזה שאתה זה שיודע להכין הכי טוב פה״
״טוב אז זאין בוא, אתה לא תאכל מהאוכל כמו נייל או תשרוף אותו כמו לואי , ואני מניח שצריך מישהו שפוי כמו ליאם שיסתדר עם שני אלה , אז אתה נבחרת״ הסביר הארי את בחירתו.
״טוב בהצלחה פיינו, תודיע שאתה חי״ זאין צחק כשהוא והארי הלכו למטבח.
״טוב נייל לך להתקלח, לואי בוא נתחיל את המיטות״ אמר ליאם והם עלו לחדר.
נייל נכנס באמת להתקלח. הוא ניהיה עייף אחרי כל מה שאכל. וליאם הביא שמיכות ומצעים לכולם, הוחלט בעזרת נייל שהודיע לליאם באוזן שעדיף שלואי ישן עם זאין במיטה שלו וליאם והארי ישנו יחד ונייל ישן לבד כי היה רק שלושה מזרונים, נייל רצה שהארי יהיה מאושר, בידיוק כמו שרצה שלואי יהיה,אך ידע שכל עוד לואי בזוגיות עם אלינור אין שום סיכוי שיקרה משהו בין השניים והוא לא רצה להכאיב למתולתל יותר ממה שכבר כואב לו.
ליאם הסכים במשיכת כתפיים לא היה לו אכפת ,המזרונים כבר היו בחדר הודות לג׳ואנה שהוציאה אותם לפני שהלכה לישון, וליאם התחיל לעבוד אך אחרי כמה זמן קלט ששאר המזרונים לא ניהיים מסודרים.
״לואי!״ קרא ליאם.
״אה?״ שאל לואי מהמיטה שלו, הוא העמיד פנים שעזר. לא היה לו כוח לזוז, הוא העדיף שליאם יעשה.
״אתה לא עושה כלום״
״בטח שאני עושה, אני מסדר את המיטה שלי״ אמר לואי והעמיד פנים שהוא עושה משהו, ליאם הסתכל עליו במבט ספקני ,אך לא היה לו כוח ולכן התעלם.
ליאם סיים עם המזרון של נייל ועבר למזרון שלו ושל הארי, המזרון הזה היה גדול יותר משל נייל ולכן התאים להכיל שני בנים.
כשליאם סיים לסדר את המזרונים נייל בידיוק יצא מהאמבטיה, הוא שלח את לואי להכנס אחריו ואז ליאם ונייל ירדו למטבח לעזור לזאין והארי, אחרי רבע שעה האוכל היה מוכן, לואי בידיוק יצא מהמקלחת.
הם התיישבו בשולחן שבמטבח והתחילו לאכול בזמן שהארבעה מעבירים בדיחות מאחד לשני,הארי ישב שם וצחק מידי פעם אך גם זה לא תמיד היה צחוק אמיתי.

———————

הבנים נשכבו המזרונים שסידר להם ליאם ואחרי הדיבור מעט הם החליטו ללכת לישון מאחר והמחוג כבר הצביע על השעה 3 בלילה.
נייל נרדם כשכל יד או רגל נשלחת לצד אחר, כך שהוא נפרס על כל המזרון.
ליאם וזאין גם נרדמו הם לעומת נייל לא נחרו או ישנו בפריסת איברים .
לואי נשאר ער בגלל שהוא ואלינור דיברו ,והארי נשאר ער כי כמו כל לילה בחודשיים האחרונים הוא היה כמעט ללא שינה.
הפעם ידע- הוא לא יכול לבכות , לואי תמיד ידע כשבכה ,גם אם בכה בשקט, אך גם תמיד ידע מתי הארי מזייף חיוך ,לעומת הזמן האחרון -לואי לא שם לב לחיוכים המזויפים של הארי- לכן רק החזיק את המועקה בחזהו וניסה להרדם כך.
מה שהארי לא ידע זה שלואי כן שם לב,וכל פעם זה חורר בו עוד חור קטן בלב ,אך הוא הקשיב לעצתה של פיזי ולא לחץ עליו לדעת את הסיבה.
לואי חייך ממיטתו חיוך מאוהב לפלאפון, אלינור עשתה לו טוב, היא גרמה לו לצחוק, וגרמה לו להרגע כשהיה עצבני, זו הייתה תחושה שונה מאיך שהרגיש אל הארי למשל, הוא שמח שמצא אחת שנוח לו איתה.
הארי לבסוף נרדם למרות שליבו כאב וגרונו נחסם מכמה שרצה לבכות אך לא נתן לעצמו.
לואי גם הוא נרדם לבסוף אחרי שעתיים של שיחה ארוכה עם אלינור.

אף פעם הם לא היו כל כך קרובים אבל גם כל כך רחוקים.

————————

מה שלומכן ??
רק רציתי לומר לכן תודה רבה על התגובות החמות! זה באמת מעלה לי חיוך כל פעם.
תגיבו ותצביעו,
אוהבת ❤️