Best friend or not - L.S

פרק 29

"Some people only come into your life to show you what love is not"

———————
״היי איך אתה?״ שאל לואי כשראה את ליאם ביום למחרת .
״בסדר״ מילמל ,הוא לא רצה שמשהו יהיה שונה,הוא ידע שנייל וזאין דיברו עם לואי והארי וסיפרו להם מה קרה. הוא לא הסתיר מהם זה לא הפריע לו. הוא רק לא רצה שיהיה יחס שונה מהם כלפיו מעתה,״אז איך היה לך ולהארי אתמול? יצאתם לא?״
ההזכרה של היציאה אתמול הזכירה ללואי לא רק את הכיף שלהם יחד אלא גם את ההרגשה שהייתה לו לפני שיצאו מהבית ספר אז,רק מהמחשבה לואי העביר יד על ביטנו והכניס אותה לבפנים ,ליאם שם לב לעיניין אך לא אמר מילה.
״היה כיף מאוד״ ענה לואי ומיהר להעביר נושא,״איזה שיעור יש לך עכשיו?״
״מתמטיקה,ואתה?״
״ביולוגיה״ ענה לואי,״אנחנו נפגשים לשיעור בפסנתר נכון?״
״בטח״ השיב ליאם, הוא החליט שזה לא יקרה שוב, הוא לא יתפרק ויבכה ככה בגללה. ולכן הוא ימשיך בחייו בידיוק כמו שתיכנן. כולל האימונים בספורט ובשיעורי פסנתר. הוא יעסיק את עצמו כמה שיותר בלימודים וכך לא יחשוב עליה עוד.
״בוקר טוב!״ הקול של זאין נשמע מכיוון הכניסה לבית ספר. ליאם ולואי הסתובבו אליו ומיד ראו את הארי מאחוריו סוחב את נייל הרדום.
לואי חייך למראה של הארי מנסה להעיר את נייל ללא הצלחה, הוא השיב לזאין ׳בוקר טוב׳ קליל והתקדם אל בן זוגו ואל חברו הרדום.
״ניי,קום כבר״ אמר הארי בקול עייף ומיואש כבר.
״היי האז״ חייך לואי, הוא תפס את נייל ולקח הוא אותו בידו ,״אתה בסדר?״
הארי חייך אל לואי, מתאהב שוב בעיניו בה כחולות והמהפנטות.
״הכל טוב לו ,תודה״ הוא התקרב ונשק לשפתיו לראשונה בבית הספר. כשהתנתקו מהנשיקה העדינה לואי היה בשוק הוא לא חשב שהארי יעשה את זה, אך לואי רק חייך ותפס את ידו של הארי ונשק לה באהבה גלויה. לא היה לו אכפת ממה יגידו, שום דבר לא עיניין אותו חוץ מהארי כרגע.
״אוו,אני כבר לא יכול איתכם אתם כאלה מתוקים״ מילמל נייל בקול עייף ,לואי והארי שהיו בטוחים שהוא ישן סובבו מיד את ראשם אליו.
הוא עמד עדיין נשען על לואי ,עיניו חצי פקוחות וחיוך עדין על שפתיו.
״ידעתי שאני צריך להיות בשקט״ מילמל שוב, הפעם מעט מבואס מעצמו.
״ממתי אתה ער?״ שאל הארי בהלם,וכעת כשהבין שנייל ער,הוזיז אותו בעזרת ידיו מלואי. שלא יגע בו. לואי שלו.
״רק כמה דקות קנאי,אני מבטיח לך שאני לא רוצה את לואי״ ענה נייל וכעת כבר עיניו היו פקוחות הוא נעמד רגיל והתמתח,הוא שם לב למעשה של הארי ולא יכל שלא להגיב.
לואי צחק ולחץ בעדינות על ידו של הארי ,הארי רק העיף מבט בו ולא יכל שלא לחייך כשראה את לואי צוחק.
צילצול הפלאפון של לואי הוציא אותם מהבהייה אחד בשני . לואי הוציא את הפלאפון וראה שזו אן.
״זאת אן״ אמר להארי וענה,הוא שם על רמקול כדי שהארי יוכל לשמוע גם.
בהתחלה קולות מוזרים נשמעו מהפלאפון ,עד שהתברר להם שאלו קולות בכי.
״אמא?? מה קרה?״ קרא הארי בלחץ לפלאפון
״הא-הארי? אתה לא ע-ענית לי, זאת ג׳מה״ קולה נקטע מהבכי ,״ה-היא עברה תאונה״
הארי הרגיש את ליבו עוצר מההלם.
״איפה אתן אן?״ שאל לואי מיד,אחרי שענתה לו באיזה בית חולים בידיוק הוסיף,״אנחנו עכשיו בדרך לשם״
לואי ניתק את השיחה ומיהר לומר לנייל שיעדכן אותם ושהם הולכים עכשיו, נייל מיד הסכים ואמר שיקחו את התיקים שלהם לבית .
הם נפרדו ובמהירות רצו אל כיוון היציאה.
לואי עצר מונית והסביר לה לאן להגיע, הארי הרגיש כאילו הוא מתחת למים, הכל זז, הכל מתקדם,אך הוא לא שומע כלום,הוא שבוי ברגש ,בעצב שהיה בו כעת.
ברגע שהגיעו לבית חולים הארי כאילו והתעורר מהחלום בו היה במשך כל הרבע שעה האחרונה.
״סליחה? איפה נמצאת ג׳מה סטיילס?!״ קרא אל המזכירה בדלפק, היא ראתה את הלחץ והדמעות שהיו בעיניו ומיהרה לתת לו את הקומה והחדר בו ג׳מה נמצאת. הארי ולואי מיהרו אל המדרגות כדי להתקדם כמה שיותר אל ג׳מה.
להארי כבר התחילו לרוץ מחשבות- מה קרה? עד כמה נפגעה? היא תיהיה בסדר? ואם היא תמות? מה יהיה עם המשפחה? דוריאן יודע?
היא תצליח לצאת מזה? מה אם-
״האז!״
זה היה לואי, הוא תפס את ידו של הארי ומשך אותו אליו.הארי רץ כל כך מהר שלא ראה שכמעט נתקע באדם פצוע שהסיעו אותו בכיסא גלגלים.
הארי הרים אל לואי עיניים דומעות ואדומות,הוא נשך את שפתו בלחץ.
״מצטער״ אמר לאותו אדם שרק חייך אליו בצער כמבין את הרגשתו והמשיך לדרכו.
״יהיה בסדר האז״ ניחם אותו לואי,״אל תדאג, אני פה איתך,הכל יהיה בסדר״
לואי חיבק את הארי אליו קרוב,לוחש לו באוזן שהכל יהיה טוב,שאין לו מה לדאוג.
הוא ליטף את גבו של הארי ואחרי עוד כמה שניות בהן הארי נרגע מעט, לואי חייך אליו חיוך קטן וסימן לו שכדאי שימשיכו אל חדרה של ג׳מה.
הם התקדמו יחד. הפעם ידם שלובות יחד מחזקות אחד את השני, ג׳מה הייתה קרובה וחשובה ללואי כמעט כמו שהייתה להארי. הם גדלו יחד,ותמיד ג׳מה שמרה עליהם מכל דבר רע.
כשהגיעו אל החדר המיוחל ,לואי דפק בעדינות על הדלת.
״כן?״ קול חנוק מדמעות נשמע,זו הייתה אן.
״אמא״ אמר הארי כשפתח את הדלת וראה אותה, הוא מיד הלך וחיבק אותה.
״את יכולה לומר לי מה קרה?״ אמר אחרי רגע, ג׳מה שכבה על המיטה, רגלה מכוסה בגבס ועל פניה וידיה פציעות קלות ,על רגלה השנייה הייתה תחבושת שחיסתה פצע מדמם.
״היא נסעה עם דוריאן,כנראה הלכו לבלות איפה שהוא, בדרך נהג סטה מהנתיב שלו ונכנס בהם״ קולה לרגע נעלם מהבכי,היא הרימה את עיניה אל בנה האהוב,״הארי,היא הייתה בהריון,והתינוק נפל״
״מה..?״ הארי היה בהלם, ג׳מה בהריון? איך היא לא סיפרה להם?
״היא כנראה עדיין לא ידעה כי היא הייתה בשבוע מוקדם מכדי שתדע״ הרגיעה אותו קצת.
״רגע אבל למה היא לא מתעוררת?״ שאל לואי ואחז בידו של הארי חזק, שואבים כוח אחד מהשני.
״הרופא הביא לה הרבה משככי כאבים,אז יקח לה קצת להתעורר״ הסבירה אן,
״ומה עם דוריאן?״ שאל הארי אחרי רגע ,הוא היה עסוק כל כך באחותו שלרגע שכח מהבחור הטוב הזה.
״א-אנחנו לא ממש יודעים עדיין, הנהג נכנס במכונית מהצד של דוריאן והפגיעה הקשה הייתה בו. הוא כרגע בניתוח״ אמרה וליטפה את ידו של הארי בעדינות.
להארי כאב על הבחור שאהב כמו אחיו הגדול ,הדמעות זלגו במורד לחיו ,עיניו כבר היו מנופחות מהבכי הממושך.
לואי משך בעדינות את הארי לחיבוקו,מנסה לעזור ולהיות שם לצידו כשהוא צריך אותו כרגע כמה שיותר. לואי נשק ללחיו של הארי כדי להקל על הכאב ,לנסות אפילו קצת.
אן הסתכלה על שני הבנים שהתחבקו,ועל נשיקותיו של לואי להארי,ובפעם הראשונה היא הסתכלה על החיבוק הזה בצורה שהיא אולי קצת יותר מחברית. היא רק חייכה חיוך עדין והחזיקה את ידה של ג׳מה ,מקווה שתתעורר בקרוב.

——————

״מה איתו?״ שאל זאין את לואי כאשר הגיע ביחד עם ליאם ונייל לבית חולים לראות מה עם חברם.
״יהיה בסדר, ג׳מה התעוררה ואן סיפרה לה הכל, היא באמת לא ידעה על ההריון ,ודוריאן כרגע מורדם, הפציעות שלו יותר קשות משל ג׳מה. בהתחלה ג׳מה התעקשה ללכת לראות אותו אבל אחרי שדיברה עם הרופא היא הבינה שיותר טוב יהיה שהיא תשאר בחדרה בנתיים ותתרפא״ סיכם לואי את האירועים האחרונים שקרו ביומיים מאז שהוא והארי יצאו מהבית ספר.
״היי״ קולו של הארי נשמע מאחור. הבנים הסתובבו אליו.
״היי איך אתה?״ שאל ליאם בזמן שנייל חיבק את הארי.
״בסדר נראה לי״ ענה והתקרב אל לואי שמיד חיבק אותו באהבה. כעת הארי הרגיש שכל מה שבא לו זה חיבוק מלואי.
רופא בחלוק לבן נכנס לחדרה של ג׳מה ,מבטו היה אטום אך עצב עדיין נראה בעיניין החומות, הוא משך את תשומת ליבם של החמישה שחיכו בחוץ לראות מה רצה הרופא.
צעקתה של ג׳מה שהגיעה כמה שניות אחרי שנכנס הרופא הבהילה והקפיצה את החמישה, הארי ולואי נכנסו אל החדר במהירות כאשר שלושת הבנים מאחוריהם.
ג׳מה בחדר בוכה בהיסטריה אוחזת באן בחוזקה ,בזמן שהיא עצמה בוכה בשקט. הרופא עומד מול המיטה של ג׳מה במבט מצטער.
״מה קרה?״ שאל הארי ומיהר להתקרב אל אן וג׳מה.
״זה דו-דוריאן״ מילמלה אן ודמעות ממשיכות לזלוג מעיניהן של ג׳מה ואן,״הוא מת״
״מ-מה?״ גימגם הארי, כאב חד הורגש בליבו,דוריאן היה קרוב אליו, למרות שבזמן האחרון הוא לא היה בביתם הם היו מדברים מידי פעם בהודעות.
רגליו כשלו והוא כמעט נפל לרצפה אך לואי שעמד מאחוריו מיד תפס אותו מאחור והצמיד אותו אליו,מחבק אותו מאחור ותומך בו.

—————————

כולם עמדו בבגדיהם השחורים,ראשם מורכן ,חלקם בוכים-בקול או בשקט, וחלקם שותקים.
הארי עמד ובכה בשקט,דמעות זולגות על פניו אך שום קול אינו יוצא.
לואי עמד לידו ואחז בידו בחוזקה,מצידו השני עמדו נייל,זאין וליאם ותמכו בו .
הכומר עמד ואמר מילים ריקות שעברו מעל ראשם של המשפחות הכואבות.
אחרי כמה זמן אימו של דוריאן עלתה ודיברה מעט על בנה, דמעות חנקו אותה מידי פעם וגרמו לה להשתתק.
אחרי שירדה היא הזמינה את ג׳מה לומר כמה מילים.
ג׳מה שכבר כמעט והחלימה עלתה בעזרת הקביים ,על לחיה פלסטר מרובע .
״דור שלי, אני אוהבת אותך,ותמיד אזכור אותך,א-״ נחנקה מדמעות לרגע והמשיכה,״אני מצטערת,אם רק הייתי שמה לב יותר,היית יכול להיות כאן איתי ולחבק אותי, אני תמיד אוהב אותך״
״אני תמיד אזכור איך היית לוחש לי כמה שאתה אוהב אותי,ושאתה מעריך שאני איתך,תמיד התייחסת אלי הכי טוב שיכולתי לבקש,אז תודה לך שהיית החבר הכי טוב שלי במשך השנתיים האחרונות,אני אוֹהב אותך לנצח״ סיימה את נאומה וירדה מהבמה הקטנה ,הבכי שלה התגבר והיא נפלה לזרועותיה של אן,מחבקת אותה ובוכה ביחד איתה.
הנאום הקצר גרם לכל האנשים שלא בכו עד כהּ להזיל לפחות כמה דמעות.
גם להארי זה גרם לבכי חזק יותר ,לכן בכה אל חזהו של לואי, מתפרק ונותן לעצמו להתאבל על האדם שאהב כמו אח.

——————
אני מצטערת שלא העלתי כל השבוע,הייתי ממש עמוסה, אעלה היום עוד פרק בעז״ה.
פרק קצת עצוב..
איך היה הפרק?
תגיבו ותצביעו,
אוהבת❤️