הילדה שלי

פרק 25

נ.מ ליאל
אני ועומר התחלנו את הסיור אבל הוא התנהג ממש מוזר הוא לא הסתכל לי בעיניים וזה נראה שהוא בעצמו שקוע במחשבות משל עצמו.
״עומר מה יש לך?״ שאלתי.
״זה לא משנה תשכחי מזה״ אמר והוא השפיל מבט.
״היי אני מרכישה לא בנוח להמשיך ככה את הסיור אז בחייך מה הקטע?״ שאלתי.
״אני מצטער ליאל״ אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון.
״מה עשית? אין לי על מה לסלוח לך״ אמרתי.
״עשיתי משהו שהולך לפגוע בך מאוד״ אמר ולא הבנתי אוי לא יש לו חברה והוא לא רוצה לספר לי?
״יש לך חברה?״ אמרתי.
״לא לא ממש לא טוב אני פשוט התוודה ליאל את מוצאת חן בעיניי מאוד״ אמר ושם את הידיים שלו על הכתפיים שלי ואני האדמתי בטירוף.
״אהה? מה?״ אמרתי והתחלתי לגמגם.
״כן אני יודע שהמצב מביך בגלל מה שקרה בשנה שעברה אבל אני רוצה להתחיל איתך דף חדש״ אמר עומר וירדה לי דמעה.
״הייי למה את בוכה?״ אמר בזמן שניגבתי את הדמעות.
״סתם פשוט בחיים לא חשבתי שאתה תאהב אותי אני לא מאמינה״ אמרתי והוא נתן לי נשיקה מהירה על השפתיים.
״עכשיו זה עזר לך להאמין?״ שאל והתחלתי לצחוק.
״כן אני אוהבת אותך״ אמרתי.
״לפני שנתחיל לצאת אני צריך לספר לך משהו״ אמר.
״מה?״ אמרתי.
״אבל אל תכעסי״ אמר.
״אני לא אכעס בחיי פשוט תגיד את זה״ אמרתי.
״עשיתי פרסומת לבגדי ים פה בחוף״ אמר והתחלנו ללכת.
״יאאלה אז אתה דוגמן?״ אמרתי.
״ועשיתי את הצילומים עם דוגמנית״ אמר ונראה לי שהבנתי לאן הוא חותר.
״היי עומר חיכיתי כמעט שלוש שנים בשביל שתאהב אותי בחזרה אני לא הולכת לשנוא אותך בגלל שהתנשקת עם בחורה בפרסומת״ אמרתי לו.
״אני יודע, הבעיה זה עם הדוגמנית הזאת ליאל זאת הייתה נועה״ אמר והסתכלתי עליו בשוק.
״מה?״ אמרתי.
״כן אני יודע שיש לה אמנזיה והיא לא זוכרת כלום אבל הרגשתי כל כך לא בנוח והיא גם ניסתה להתחיל איתי שהיא האהובה של אחי וכמו אחות בשבילך, אני לא יודע איך יכולתי לעשות את זה״ אמר.
״היי זה בסדר מאמי, הכל טוב זה רק עבודה אתה לא עשית שום דבר שהוא לא בסדר״ אמרתי לו והוא חיבק אותי ואני אותו בחזרה, אני יודעת שנועה לא זוכרת כלום אבל היא לא רוצה שום קשר איתנו היא אפילו לא מנסה ליצור איתנו קשר או לנסות לדבר איתנו מה אנחנו יכולים לעשות במצב כזה כשאין מענה ויחס מהצד השני, אני מרגישה שהסיפור שלנו הולך לכיוון מאוד לא טוב, אם היא הייתה זוכרת משהו אחד קטן אולי זה לא היה קורה.

נ.מ נועה
אני ואור הזה המשכנו ללכת בשעמום ביער והגענו ליציאה במשך כל הזמן הזה לא דיברנו, בעיקרון לא היה על מה כן? אבל זה היה שתיקה מרגיזה כזאת, ואני לא יודעת מה לעשות בעיקרון חוץ מלעקוב אחריו.
״אנחנו צריכים להיכנס למערה הזאת״ אמר.
״אני לא רוצה יש שם חיות או יכול לקרות משהו רע שם״ אמרתי.
״זה רשום במפה אנחנו צריכים להיכנס וזהו, אנחנו לא נכנסים עמוק בפנים את רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר לא?״ אמר אור.
״בסדר״ אמרתי ונכנסנו בפנים.
״אני לא רואה כלום״ אמרתי והדלקתי פנס בפלאפון שלי.
״אנחנו כבר כמעט שם״ אמר וכמעט שנפלתי הוא החזיק אותי במהירות.
״אל תהיי חסרת סבלנות״ אמר.
״אל תתנהג כאילו אתה מכיר אותי״ אמרתי והוא נאנח.
״הגענו״ אמר וראיתי פשוט אגם מים יפהפה שהמים שלו פשוט נצצו.
״וואוו״ אמרתי מוקסמת זה היה פשוט מחזה נדיר הסלעים במערה יצרו מעין השתקפות על המים וזה גרם להם להיראות כל כך צלולים ויפים.
״כן, יש אגדה במערה הזאת, את רוצה לשמוע?״ אמר.
״לא אני רוצה להעריץ את המים האלה, אני נכנסת בפנים״ אמרתי והורדתי את השמלה ונכנסתי בפנים.
״וואי המים נפלאים, זה בכלל לא כמו מים של הים, מה זה״ אמרתי ואור הוריד את החולצה ונכנס בפנים.
״כן וואי איזה כיף״ אמר.
״נכון, וואי מימיי לא ראיתי מקום כזה, זה האוצר מה?״ אמרתי.
״כן, זה היה מקום מסתור לזוג אוהבים שלא יכלו להיות ביחד״ אמר.
״מה אתה מבלבל לי במוח עכשיו אתה מנסה להגיד לי שהיה פה סיפור כמו של רומיאו ויוליה״ אמרתי.
״לא אל תגזימי, אבל זה היה מקום שבו נערה הייתה מאוהבת בבחור מהעיר השכנה, שניהם רצו להינשא אבל הנערה הייתה מאורסת לבחור אחר שהיא לא אהבה אז שניהם היו מגיעים לכאן כדי לאהוב ולהיות אחד עם השנייה הרחק מכולם״ אמר אור.
״זה רומיאו ויוליה אחי״ אמרתי.
״לא, אולי תקשיבי לסוף?״ אמר.
״נו?״ אמרתי.
״כשההורים שלה גילו אותה עם הבחור הם הקדימו את החתונה והכריחו את הנערה להינשא אבל האהוב שלה לא רצה לוותר עליה ככה אז הוא נלחם קשה בשביל להחזיר אותה אליו והוא הצליח להציל אותה והם ברחו דרך המערה הזאת בכך שהם חסמו את היציאה והציפו אותה במים״ אמר.
״איך הם שרדו אם המערה הזאת הייתה מוצפת במים?״ אמרתי.
״אם את תשלח מספיק עמוק את תמצאי מערה ששולחת אותך לים פתוח ויש שם איים נוספים שאפשר לצאת״ אמר.
״וואוו ואיך אתה מכיר את האגדה הזאת?״ אמרתי.
״את האמת זה הסיפור של ההורים שלי״ אמר.
״מה באמת?!״ אמרתי ופתאום קיבלתי כאב ראש חד.
״היי את בסדר?״ אמר והוא הושיב אותי על אחד האבנים.
״הראש שלי כואב״ אמרתי.
״בואי נצא מפה״ אמר.
״לא לא רגע אני-״ אמרתי והרגשתי את הראייה שלי מתעפלת והופיע זיכרון שלא ידעתי על קיימו.
״זה באמת היה הסיפור שלך ושל אייל נורית?״ אני שאלתי את אותה נורית שישבתי איתה בסלון ועם עוד ארבע בנות שאני לא מזהה.
״כן ההורים שלי לא רצו שאני אנשא לאייל כי הוא לא היה מרקע משפחתי גבוה כמו שלנו אבל הצלחנו לברוח ביחד דרך המערה היפהפייה הזאת כל שנה אנחנו עושים טיול משפחתי שם, אנחנו משכירים את האי הזה בשביל קייטנות שבכל שנה הגאות במערה יורדת ואפשר להיכנס שם ולחזות ביופי שלה״ אמרה.
״וואו זה כזה יפה אני אשמח שבאחד מין בימים אני אוכל להיות שם״ אמרתי.
״בטח את חייבת לבקר שם עם אור״ אמרה נורית.
״לא זה מביך״ אמרתי.
״לא אתם בטוח תבקרו שם אחרי הכל את והבן שלי נועדתם אחד לשנייה״ אמרה נורית וכשהתעוררתי הייתי בבקתה שלי, זה היה זיכרון נכון? אני חייבת למצוא את אור.