הילדה שלי

פרק 18

-נ.מ אור-
"זה לא יכול להיות!!" שמעתי צרחה מהסלון ורצתי לשם.
"מה את צועקת ככה משוגעת?" אמרתי לליאל והיא התעלפה.
"היי מה יש לך?" אמרתי וראיתי את הכתבה בטלוויזיה, זה לא יכול להיות, המטוס של נועה?, הייתי בשוק, פשוט בשוק, אמא שלי הגיעה לסלון וראתה את הכתבה וישר התקשרה להורים שלה ולה אבל אף אחד לא ענה.
"אני נוסעת לשם, אני חייבת לדעת מה קרה להם" אמרה אמי.
"אני באה איתך" אמרה ליאל אחרי שהתעוררה.
"אני אבוא איתה תשארי כאן, את לא מרגישה טוב" אמרתי לה.
"הכל התחיל בגללך, למה אכפת לך פתאום" היא צעקה עליי.
"אכפת לי ממנה, בגלל זה אני חייב ללכת" אמרתי בצעקה חזרה וירדה לי דמעה ומחיתי אותה במהירות.
"אוקיי..אבל אני באה איתכם" אמרה ליאל ורצתי לאוטו עם אמי והגענו לזירת האירוע שמין הסתם הייתה מלאה במלא צלמי טלוויזיה ושוטרים ומדא ומכבי אש ואמי התחילה להתווכח עם חלק מהשוטרים ואני לא עיניין אותי והתפרצתי לזירת האירוע וראיתי את מכבי האש מוציאים חלק מהפצועים.
"ילד אתה לא יכול להיות כאן" אמר השוטר שניסה להוציא אותי בכוח.
"אני חייב לראות שהיא בסדר, החברה שלי הייתה במטוס הזה, אני לא זז עד שאני רואה אותה בריאה ושלמה" אמרתי לו וחיכיתי עד שיוציאו אותה והיה עוד פיצוץ.
"נועה!!!" צעקתי ורצתי לתוך המטוס הבוער, לא היה אכפת לי היה מלא עשן והיה קשה לנשום והכל בער הורדתי את החולצה ושמתי על הפנים וחיפשתי אותה באמת נואשות וראיתי אותה שרועה על הרצפה מתחת למושבים חסרת הכרה ורצתי אליה.
"הכל יהיה בסדר, אני כאן בשבילך, תודה אלוהים שמצאתי אותה והרמתי אותה בזמן שנכנס לשם פארמדיק ויצאנו מהמטוס ואמא שלי רצה אלינו.
"אור מצאת אותה? היא בסדר?" שאלה אני והרגשתי קצת מסוחרר.
"כן היא תהיה בסדר" אמרתי ונפלתי על הברכיים והגיעו הפארמדיקים שלקחו אותה ואז הרשתי לעצמי להתמוטט, אני אסמתי אז ככה ששאיפת עשן  מסוכנת בשבילי והתעוררתי בבית החולים שאמי, אבי, שני האחים שלי רועי רוני והחברות של נועה שם.
"מה זה, איפה אני?" שאלתי וליאל שיראל וכוכב חיבקו אותי.
"תודה לך אור, ראינו בטלוויזיה איך נכנסת להציל את נועה, באמת תודה לך" אמרה שיראל והן התנתקו ממני.
"איפה היא?" שאלתי והם השפילו מבט.
"מה?" שאלתי את אמי.
"מתוק שלי, היא בקומה, הם לא יודעים מתי היא תתעורר" אמרה אמי.
"מה? כמה זמן עבר??" שאלתי.
"יומיים אחי" אמר אליאב.
"אני צריך לראות אותה" אמרתי והלכתי לקבלה לשאול באיזה חדר היא ונכנסתי לשם וראיתי אותה, נרגעתי שראיתי שאין עליה סימני כוויות על הפנים יש לה תחבושת על הראש והידיים והיא מחוברת להרבה מכשירים והתיישבתי על המיטה שלה והסתכלתי עליה ותפסתי את היד שלה.
"אני מצטער, אני כל כך מצטער נועה" אמרתי והרגשתי את הדמעות שלי מתחילות לזלוג.
"אני בחיים לא נטרתי לך טינה, אני פשוט הכחשתי את מה שהרגשתי אליך, כי לא רציתי לעשות מה שאמא שלי מצפה ממני, זה ילדותי נכון, ואין שום דרך להצדיק את מה שגרמתי לך לעבור, אני מצטער, אני לא שונא אותך, הכל להפך, אני התגעגעתי אליך ומתתי מקנאה שיצאת עם ליאו, אני באמת אוהב אותך , בבקשה תתעוררי, אני רוצה שנמשיך לריב, ושתמשיכי לנסות להכין אוכל ושישרף לך, שתמשיכי להצחיק ולהיות את, שנהיה ביחד ושהכל יחזור להיות כפי שהוא אמור להיות, ככה את ואני, אני אחכה לך" אמרתי ונשקתי אותה על השפתיים וקמתי מהמיטה שלה וראיתי את אנה מחוץ לחדר של נועה.
"אנחנו צריכים לדבר אנה" אמרתי.
"אני יודעת" אמרה ויצאנו החוצה.
-נ.מ נועה-
יואו הראש שלי כואב, איפה אני?, ראיתי את אבא שלי נכנס לחדר שלי וחיבק אותי.
"אבא מה קרה?" שאלתי.
"תודה לאל את בסדר ילדה שלי, בואי נוציא אותך מכאן" אמר אבי.
"אוקיי, הראש שלי ממש כואב, אני מרגישה כאילו שכחתי משהו חשוב" אמרתי.
"זה בסדר, נלך לארהב, הזמנתי מסוק פרטי והפעם נטוס איתך, כדי שלא יקרה לך כלום" אמר אבא.
"טוב, בוא נלך" אמרתי והוא הרים אותי לכיסא גלגלים ויצאנו מהבית חולים והיה כבר יחסית בורא כאילו זריחה.
"איזה זריחה יפה" אמרתי לאבי.
"כן, זה אור יפהפה" אמר אבי.
"כן.." אמרתי והרגשתי צריבה בחזה, מה זה, לא ייחסתי לזה חשיבות ועלינו למטוס.
-נ.מ אור-
"אני מצטער אנה" אמרתי.
"אני ידעתי, מההתחלה אבל הכחשתי, כי אני אוהבת אותך" אמרה אנה והתחילה לבכות.
"אנה" אמרתי.
"עזוב, זה בסדר, אני מצטערת" אמרה אנה ונתנה לי נשיקה בלחי.
"אם נסיים את זה, נסיים ללא מילים" אמרה ורצה.
"אני מצטער" אמרתי לה ונכנסתי לחדר של נועה והיא לא הייתה שם.
"אחות איפה המטופלת שהייתה כאן?" שאלתי.
"המשפחה שלה באו לקחת אותה" אמרה האחות.
"מה? מתי? איך את בטוחה שזה היה הם? איזה חוסר אחריות מצדכן" אמרתי.
"תירגע,  זה היה אבא שלה והוא לקח גם את אחד הרופאים הכי טובים שלנו, מסתבר שלמטופלת יש אמנזיה אז רוצים לטפל בה בחול, טכנית היא מתחת לגיל 18 אז ההורים שלה עדיין אחראיים עליה" אמרה האחות.
"אמא" אמרתי אחרי שהגעתי לחדר שלי.
"כן יפה שלי?" שאלה.
"מה הכתובת של נועה בארצות הברית?" שאלתי.
"למה?" שאלה .
"אמא בבקשה ממך לא את זאת שאמרה לי להילחם על הבחורה שאני אוהב?" אמרתי לה והעיניים שלה נצצו.
"אומייגאד סוף סוף אתה מודה בזה" אמרה אמי וגילגלתי עיניים.
"אני שמח בשבילך שאת מאושרת עכשיו את יכולה להביא לי את הכתובת או לא?" אמרתי.
"אני טסה איתך,קדימה למה אנחנו מחכים?" אמרה אמי והתחילה בשיחות טלפון וכל מיני חיפושים אחריה.
-נ.מ נועה-
"כן, יש לה אמנזיה, אני לא יכול להבטיח שהיא תיזכר בזמן הקרוב, אבל תביאו אותה לביקורת לפחות כל שבוע שנראה אולי שינוי במצב הבריאותי שלה" אמר הרופא לאבי ויצאנו לכיוון הבית.
"הרבה זמן לא הייתי כאן" אמרתי.
"כן, היית הרבה זמן עם החברות שלך" אמר אבי.
"תספר לי עליהן, על החברות שהיו לי"  אמרתי.
"אתן חברות הכי טובות, כמעט אחיות, הראתי לך את התמונות והסרטונים שלכן ביחד, זה לא גרם לך לפלשבק קטנטן?" שאל אבי.
"לא, אני לא מרגישה כלום, זה כאילו שזאת מישהי אחרת אני לא מרגישה שזאת אני" אמרתי.
"אז מה את מרגישה לגביו?" אמר אבי והראה לי תמונה של בחור שנראה טוב יחסית אבל משום מה הרגשתי כאב ושנאה לאותו בחור.
"אין לי מושג מי זה, אבל מה שכן אני יודעת, זה שהבנאדם הזה עשה לי כנראה משהו מזעזע אני לא רוצה לראות אותו בחיים שלי" אמרתי והגענו לבית והלכתי לחבק את אמי והאחים הקטנים שלי וראיתי את אבי מדבר בפלאפון.
-נ.מ רון (אבא של נועה)-
"נורית, אל תשלחי את אור לפה" אמרתי לה. "זה מאוחר מדי הוא במטוס בדרך אליכם" אמרה.