הילדה שלי

פרק 40:

נ.מ נועה
״אור בוא מהר זה אבא שלי״ אמרתי ורצתי לעבר האמבולנס.
״מה קרה?״ אמרתי כולי מודאגת (זה בעלה של ענת האבא המאמץ שלי).
״קרובת משפחה?״ אמר הפראמדיק.
״כן זה אבא שלי״ אמרתי.
״הייתה התרסקות מטוס, הוא אחד מהפצועים אני מצטער אבל המצב שלו די קשה, אני מקווה שהוא ישרוד״ אמר הפראמדיק ושמתי את ידי על הפה, שאני חושבת על זה אני לא זוכרת את אבא שלי שם, יש מצב שהוא מת בתאונה? ולמרות שלא הייתי בה, עדיין היא קרתה?
״אני צריכה להיות שם״ אמרתי ורצתי לרופאים.
״תחכי בחוץ נערה צעירה״ אמר הרופא.
״אבל זה אבא שלי, אבא אני מצטערת אבא״ אמרתי שחיבקתי אותו וממש היו צריכים להרים אותי פיזית כדי שאשחרר אותו.
״תחכי בחוץ״ אמר אחד האחים שעובדים שם והתחלתי לבכות.
״נועה תרגעי״ אמר אור.
״איך אתה רוצה שאני ארגע?! זה אבא שלי״ אמרתי בבכי.
״הכל יהיה בסדר הכניסו אותו לניתוח עכשיו״ אמר אור.
״לאחרונה אני נמצאת רק בבתי חולים אני לא יכולה לראות את זה יותר״ אמרתי מעצבים.
״זה פעם ראשונה שאני רואה אותך בבית חולים״ אמר אור.
״תשכח ממה שאמרתי, אני צריכה שהם יפתחו לי את הדלת, תנו לי להיכנס״ צעקתי להם על הדלת.
״נועה תני להם לעשות את העבודה שלהם, את מפריעה להם ככה״ אמר אור.
״אני לא רוצה שהוא ימות אתה לא מבין אותי?״ אמרתי והרופא יצא.
״אני מצטערת שאני מפריעה ככה, אבל מה קרה לו? הוא יהיה בסדר?״ אמרתי והיה סופת גשמים בחוץ מטורפת בחוץ.
״אני חושב שאת צריכה להיכנס לשם, עשינו מה שיכולנו אבל..״ אמר הרופא ונכנסתי לשם וראיתי אותן עם מלא תחבושות על גופו וגם על חצי מהפנים שלו, זה כנראה מהכוויות והוא היה מחובר למסיכת חמצן ואוטומטית התחלתי לבכות.
״נועה?״ אמר אבא והתקרבתי אליו.
״כן אבא זאת אני, אל תדבר יותר מדי״ אמרתי והתיישבתי לידו.
״בחיים לא חשבתי שאני אראה אותך אחרי כל כך הרבה שנים במצב הזה״ אמר אבא.
״אבא הכל בסדר באמת, אני גרה בבית של נורית וארי ממש דאג לי טוב ואני יודעת שהייתי ילדה עקשנית אבל אתה איפשרת לי להישאר פה עם חברות שלי ואני מושה לך אבא״ אמרתי.
״את יודעת שאני אוהב אותך חיים שלי, יש משהו שלא סיפרתי לך ואני מרגיש שאתחרט לנצח אם לא אספר לך, אני לא-״ אמר אבא והקדמתי אותו.
״אני יודעת שאתה לא האבא הביולוגי שלי, אבל זה בכלל לא משנה לי אבא אתה גידלת אותי כל השנים האלה, אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך ואני מצטערת שהייתי בת רעה כל החרא הזה ולא ביליתי איתך מספיק זמן״ אמרתי והוא הניח את ידו על הראש שלי.
״לגדל אותך היה מספיק בשבילי, היית בת שלוש שהכרתי אותך והיית הבת הכי טובה שיכולתי לבקש, אז מה אם את לא הכי חכמה, לא יודעת לבשל, קצת מגושמת ורעשנית, אבל את מתוקה שתמיד עומדת על שלה מבלי להרים ידיים ולוותר בחיים, אין ספק שירשת את זה ממני״ הוא צחק והמשכתי לבכות.
״אבא״ אמרתי.
״אל תבכי עליי ילדה שלי, אין לך מושג כמה אני שמח וכמה רציתי לראות אותך, עבר כמעט חמש שנים מאז שראיתי אותך לאחרונה ושלא יהיה לך ספק שאני אהבתי, אוהב ואוהב אותך לנצח ילדה שלי, תשמרי על אמא בשבילי בסדר?״ שאל אותי.
״אני מבטיחה אבא״ אמרתי והוא שתק בחיוך והראו באקג שאין דופק.
נ.מ אור
״מה אמרת? אריק נפטר?!״ אמרה אמא בטלפון.
״עדיין לא יודעים אבל זה מה שהרופא אמר לנועה שתבוא להיפרד ממנו, באתי עם נועה לבית חולים שתעשה את הבדיקות ופתאום הגיע אמבולנס וראינו אותו שם אני הייתי בהלם אמא״ אמרתי.
״ואיך היא?״ אמרה אמא.
״אני עדיין לא יודע היא לא יצאה משם אבל היא הולכת להיות שבורה אמא״ אמרתי.
״אנחנו רוצים לצאת אבל הגשם הזה מסוכן והרוחות גם אנחנו מחכים שזה יחלש קצת״ אמרה אמא.
״כן אין לי מושג איך ניסע ככה הביתה״ אמרתי.
״אתה לא תיסע נסיעה של כמעט שעה בכביש הזה אתה רוצה לעבור תאונה?! יש בית מלון ממול לבית חולים תשנו שם הלילה ומחר נבוא כבר לבית חולים לארגן את בהלוויה והכל״ אמרה אמא.
״שנינו בבית מלון אמא את רצינית?״ אמרתי.
״אתם לא חייבים להיות באותו חדר ומאוחר עכשיו אור אבא שלה נפטר עכשיו, אתה לא יכול להפגין קצת רגישות למצב שלה״ אמרה אמי ושתקתי.
״אני אקח אותה איתי לשם אל תדאגי״ אמרתי וראיתי את נועה יוצאת משם.
״אמא אני אדבר איתך״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
״נועה הכל בסדר?״ אמרתי איזה שאלה מטופשת בנדר מה אני דפוק איך היא תהיה בסדר שאבא שלה נפטר?
״אני לא יודעת כל כך איך להגיב״ אמרה והיא התקדמה החוצה ודיברתי עם הרופא שמחר אנחנו נטפל בעיניין של ההלוויה והלכתי אחריה והיא הלכה בגשם ולקחתי את אחד מהחלוקי גשם של הרופאים ושמתי מעליה.
״למה את לא מחכה לי? בואי היום אנחנו יושנים במלון״ אמרתי לה ונכנסנו לשם ספוגים.
״אנחנו רוצים להשכיר שני חדרים״ אמרתי מוציא את האשראי.
״יש לנו חדר אחד פנוי, היות ובאתם ביחד אתם יכולים לחלוק לא?״ אמרה הפקידה ולא היה לי כוח להתווכח.
״סבבה, ואפשר לשלוח מישהו שייקח את הבגדים שלנו לייבוש או משהו?״ אמרתי והיא הנהנה שהביאה לי את הכרטיס לחדר ומשכתי ביד של נועה לחדר ונכנסו לשם.
״תיכנסי להתקלח ותשאירי את הבגדים בחוץ יקחו לנו את זה לייבוש״ אמרתי לה והיא שתקה ונכנסה למקלחת וראיתי שיש שם הלבשה תחתונה לפחות אז נצטרך לישון עם חלוקים והגיע שירות חדרים עם אוכל (שלא הזמנתי והם אמרו שזה על חשבון הבית באופן מוזר) ולקח את הבגדים שלנו ואני התקלחתי בדוש בחדר מקלחת השני במשך עשר דקות בערך וראיתי אותה יושבת על הרצפה.
״נועה אני משתתף בצערך״ אמרתי לה והתיישבתי לידה והיא הסתכלה עליי וראיתי הרבה מבטים של נועה שהיא כועסת ממני, מאוכזבת פגועה, אבל פנים עצובות ברמה כזאת, זה פעם ראשונה שראיתי אותה ככה ובצדק כל אחד היה שבור במקומה.
״אני לא יודעת איך להרגיש אני עזבתי את הבית שהייתי בת 13, יותר נכון אני באתי לביקור בישראל עם החברות שלי ורציתי להישאר איתם עד שארי הסכים לקחת אותי תחת חסותו ולא היה לנו קשר כזה עמוק או שדיברנו עמוקות אבל זה כל כך כואב לי שאני לא יודעת מה לעשות עם הכאב הזה ולמה הוא היה צריך למות ככה אני לא מבינה את זה באמת זה כל כך מעצבן אותי״ אמרה ושמה את ידיה על הפנים וחיבקתי אותה.
״ברור שזה מעצבן אותך, אבל את לא לבד את שומעת? אנחנו איתך״ אמרתי לה והיא פשוט בכתה עליי.
״אני רציתי לעזוב בגלל זה הוא בא לכאן הוא מת בגללי״ אמרה.
״מה פתאום, איזה שטויות את אומרת״ אמרתי לה.