פרסי ג'קסון ואווטאר!!

ג'ון

"שם!"

"איפה?!"

"שם!"

"ליאו בחיית זאוס תצביע עם היד!"

"אה" בן הפייסטוס הרים את ידו והצביע על ארובה שהסתתרה בינות העצים.

"בית!" אמר גייסון באושר.

"אוכל!!!" אמר פרסי כמעט בוכה מהתרגשות.

השלושה רצו אל המקום כשענפי העצים חובטים בפניהם ושמש אחר הצהריים מציצה כל כמה מטרים לסנוור אותם, מטרה נעלה בהחלט.

הם פרצו אל קרחת היער ומולם עמדה בקתת עץ עם סוסי לאמות קשורים לאחד מחלונותיו.

ליאו דחף את דלת הבקתה קדימה ורעש חזק קידם את פניהם.

שולחנות עגולים היו מפוזרים לפניהם ואף על פי שהייתה זאת שעת אחר צהריים המקום היה חשוך, כל התריסים מוגפים כאילו בעל המקום רוצה שהאנשים בפנים יאבדו תחושת זמן.

מסביב אחד השולחנות במרכז התקהלה קבוצה גדולה של אנשים.

בלי לחשוב בככל השלושה נמשכו למקום כמו מגנט.

במרכז עמדה בחורה וקרעה לכולם בסביבתה את הצורה. היא הביסה אחד אחרי השני את האנשים בהורדת ידיים וכשאלה הפסידו והתעצבנו היא שברה להם כמה שיניים כמתנת פרידה.

"ליאו לא" הזהיר אותו פרסי לפני שהספיק לזוז.

"אין לך מושג מה התכוונתי לעשות" התעקש ליאו.

"תכננת להתמודד מולה"

ליאו רטן כמה קללות בספרדית.

ג'ייסון משך אותם אל שולחן סמוך. "בואו לא נילחם אם לא צריך" ביקש.

"גרייס, רוצה לבדוק מי יותר חזק?" שאל פרסי משועמם.

"לא צריך לבדוק את זה" ענה בחיוך מתנשא.

"נכון. זה אני" הסכים איתו ליאו בכובד ראש.

פרסי גילגל עיניים. "מפחד?" קינטר את ג'ייסון.

"היית מת" אמר ג'ייסון ודפק את ידו על השולחן.

"לראות אותך מפסיד, נכון" השלים אותו פרסי והעמיד את ידו מול ג'ייסון.

"אז אני השופט?" שאל ליאו.

"לא!" ענו השניים ביחד.

"יופי, אז אני השופט" הנהן ליאו. "למקומות, היכון, הכן, צא!"

ג'ייסון ופרסי התחילו לדחוף כל אחד לצד הנגדי כשהם לא מסיטים את מבטם מעיניי השני.

"הממ. חסר פרשן. היי אתה! תפרשן!" פקד ליאו על בחור ענקי שהיה יפה כמעט כמו הפייסטוס. הבחור עמד בהתקהלות ליד עוד שניים שנראו כמו האחים שלו ונראו מאיימים באותה מידה.

"בואנה, אתה רוצה למות?!" שאל אותו הבחור כששני אחיו עומדים לידו בפרצופים שאמרו בבקשה תגיד כן! רק תגיד כן! אנחנו נשמח לעזור לך!