פרסי ג'קסון ואווטאר!!

אומהשו? עולם הרוחות?

הם עמדו בפתח המנהרה מהססים.

"היינו פה יותר מידי זמן, השומרים בטח כבר הספיקו להוציא עלינו צו מעצר או מה שזה לא יהיה שיש בעולם הזה" אמר ג'ייסון.

"חבל שלא הספקנו למצוא אוכל" מלמל פרסי ואחז בבטנו המקרקרת.

"תאכל קריסטל ירוק, כאלה יש לנו בשפע" נאנק ליאו ממשש את הסימנים בעורו שנגרמו מהזמן הממושך שבו היה דבוק למכונה.

"חשבתי על זה כבר" הודה פרסי.

ליאו גיחך.

הקרקע רעדה כשכדור אדמה ענקי נחת סנטימטרים ספורים מפרסי שצעק בהפתעה ונרתע אחורה.

"בואו ניכנס לשם! עכשיו! לפני שנהפוך לרסק ג'ייסון-ליאו-פרסי!" ביקש פרסי.

הבנים רצו במהירות לתוך המנהרה כשהם שומעים שריקות באוויר והקרקע מזדעזעת מתחת לרגליהם.

הם נעצרו כשהגיעו לקטע חשוך בתוככי המנהרה.

"תאורת החירום שלנו העונה לשם ליאו?" שאל/ביקש פרסי.

כף ידו של ליאו בערה והם גילו את עצמם בחדר גדול עם קברים במרכז.

על קיר אחד סופר סיפור על מי שהיה בקברים ככל הנראה.

"ממש רומיאו ויוליה של העולם הזה, אה?" קרא בפליאה ג'ייסון שהיה היחיד מהם שבאמת קרא את הסיפור.

 פרסי וליאו שהיו עסוקים בלבחון את שאר החדר הסתובבו אליו לא מבינים.

"תקצר אחי, מה כתוב שם?" שאל פרסי והתקרב אל ג'ייסון.

"לא משהו יותר מידי מעניין, שני ערים שהיה בהם מלחמה ושני אנשים מאוהבים שבגלל המלחמה היה אסור להם להיות ביחד כי כל אחד מהם היה בצד אחר. הם היו כשפי האדמה שבנו את המקום הזה כדי שיהיה מקום שבו הם יוכלו להיות ביחד אבל אז האיש מת מהמלחמה והאישה עצרה את המלחמה בכשפות האדמה שלה ובזכותה היה שלום ועל שמם קוראים לעיר שהרגע היינו בה אומהשו; אומה על שם האישה ושו על שם האיש" סיפר ג'ייסון בקצרה.

"כן, לא מעניין. זה כאילו לקחו כמה מיתוסים וחיברו ביחד" אמר פרסי וחזר לבדוק יציאות אפשריות.

"הסיפור שלי ושל קליפסו הרבה יותר מעניין ואני מתתי בהרבה יותר סטייל" העיר ליאו מוציא סוכריות מנטה מהחגורה הקסומה.

"יש לך גם כחולות?" שאל פרסי מביט בעצב על הסוכריות מנטה באריזה הירוקה.

"לא יודע, שחכתי שזה קיים... יש בחגורה גם אוכל נורמלי"

כשפרסי קלט מה ליאו אמר עלה על פניו חיוך מאושר "תגיד שיש צבע מאכל כחול ואנחנו מסודרים!"

ליאו משך בכתפיו.

ג'ייסון הצטרף אליהם. 

"אתם חושבים שהם יכנסו לכאן אחרינו?" שאל בספק.