מִשְׂחָק לִשְׁנַיִם

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

"טוב רשמית אני מכריז שהבן אדם מפגר ואין לי מושג מי נתן לו תעודת הוראה." לב זרק את העט לצד השני של השולחן  בייאוש.

צחקתי, "נו הדעות שלו טיפה מעוותות-"

"טיפה?" הוא קטע אותי.

"טוב הרבה, אבל אנחנו צריכים ללמוד את המאמרים שלו למחר."

"תזכירי לי לא ללמוד זרמים פוסט מודרנים בפילוסופיה של החינוך יותר" הוא נאנח

"עליי," צחקתי והדלקתי את הלפטופ שכבר הספיק להרדם. 

הסתכלתי על השעון בעייפות, השעה עשר בלילה ואני גמורה! שתיתי כל כך הרבה טקילה הפסקתי כבר לספור אחרי הכוסית השישית שלי. אין לי מושג איך הגעתי הביתה ומי שם אותי במיטה והחליף לי בגדים.

לא ראיתי אותו יותר באותו הערב למזלי, אלוהים יודע מה אני השיכורה הייתי עושה לו... 

בקיצור הלכתי לישון באיזה שלוש ארבע בלילה והתעוררתי בשבע למשמורת בוקר, כיף חיים.

"יוני?" 

"כן?" התעוררתי מהמחשבות והסתכלתי על לב. 

"את רוצה שנמשיך מחר?" 

"מחר זה המבחן." ציינתי.

"המבחן ב13:00, נלמד בבוקר." לב הציע ואני מיהרתי להסכים.

 הכל כדי להגיע למיטה בקרוב. 

אחרי שפינינו את כל הבלגן שעשינו עם המחברות והספרים ליוויתי את לב לרכב שלו. אני בשוק שהצלחתי לקום בלי להתעלף מעייפות. 

"אני אבוא ב9?"

"כן אני אכין את המכונת אספרסו שלי." צחקתי ולב הצטרף.

הוא נישק את הלחי שלי, "להתראות יוני." 

עליתי במעלית בחזרה לדירה שלי אבל נעצרתי כשראיתי את הבן אדם האהוב עליי בעולם מחוץ לדלת שלי. 

"מה אתה רוצה?" גלגלתי עיניים.

"שלום גם לך." אופק אמר, "מישהי רצתה להגיד לך שלום." 

רק אז קלטתי את ארבל הקטנה ליד רגליו של אבא שלה. המצב רוח שלי מיד השתנה, ירדתי לגובה העיניים שלה ופתחתי את הזרועות שלי, "שלום מהממת!" היא רצה לזרועות שלי וחייכה.

"שלום יוני! רציתי להראות לך את האיפור שעשיתי לנמי!" ארבל אמרה בהתרגשות. 

קימטתי את מצחי, "מי זאת נמי?" 

היא הרימה את הבובה שקניתי לה ומיד כיסיתי את הפה שלי כדי לא להוציא צרחה. "וואו היא מהממת כמעט כמוך, איך איפרת אותה יפה!" ניסיתי לחייך ולהשמע מתלהבת.

אני אחסוך את הטראומה שעברתי ולא אחזור על איך היא נראית אז רק כדי שתהיה בערך תמונה של המצב, נמי נראית כאילו משאית מלאה בצבעים דרסה אותה 5 פעמים ואז הליקופטר נחת על הבובה והטייס התחיל לחבוט בה חזק.