מִשְׂחָק לִשְׁנַיִם

פֶּרֶק שְׁלוֹשִׁים וְשֵׁשׁ

אופק: איפה את????

אופק: תעני לי אני דואג.

התעוררתי בבוקר להודעות האלה ול5 שיחות שלא נענו. אחרי שצפיתי בסרטון יצאתי מהדירה והלכתי לישון אצל לילי כי ידעתי שהוא יבוא לחפש אותי אצלי.

"בוקר טוב." לילי נכנסה לסלון חצי ישנה.

"בוקר."

"עכשיו את יכולה לספר לי מה קרה אתמול?"

"לא עזבי, אני בעצמי לא סגורה מה קרה."

"תספרי לי, אולי אני אעזור לך."

נשמתי עמוק, "את זוכרת את המטורפת שהגיעה אתמול לדירה שלי?"

"כן אמא של ארבל." היא הנהנה.

"היא נתנה לי דיסק און קי ואמרה שאם אני לא רוצה שזה יהיה בחדשות ביום הבא כדאי לי להתקשר אליה ולעזור לה להשיג את ארבל."

"מה היה שם?"

"בסיכום חן מספרת שאופק אנס אותה וככה נוצרה ארבל."

עיניה נפערו, "הוא עשה את זה?"

"זה מה שאני לא יודעת, זה ממש לא מתאים לו אבל היא בכתה וזה הכי נראה כל כך אמין."

"תדברי איתה."

"עכשיו?"

"כן למה לא."

"זרקתי את מספר הטלפון שלה," נזכרתי.

"נו בחייאת יוני," היא רטנה.

"נו מה את רוצה, לא חשבתי שזה יהיה משהו גדול כל כך."

"טוב מה השם שלה?"

"חן אטיאס." היא הוציאה את הטלפון שלה והתחילה לחפש, לאחר כמה דקות היא הראתה לי את המסך שלה עם מספר הטלפון שהיה כתוב על הכרטיס שחן הביאה לי. כתבתי אותו וחייגתי.

"הלו?" חן ענתה בצלצול הרביעי.

" זאת יוני."

"הופה, אני מבינה שראית את הסרטון." שמעתי את החיוך הזדוני שלה בטון וחשבתי על דרכים מופלאות איך לחנוק אותה.

"זה אמיתי?"

"זה חשוב?"

"כן ברור שזה חשוב חתיכת מפגרת." גלגלתי עיניים וראיתי את לילי צוחקת לידי.

"לא זה לא אמיתי." היא הודתה, "אבל זה לא חשוב כי בתקשורת יאמינו לי ולא לאופק."

"את חולת נפש..."

"לא אני רק אמא שרוצה את הבת שלה."

"היא לא הבת שלך!"

"והיא הבת שלך?"

"יהיה לי הכבוד להיות האמא של הילדה המדהימה הזאת." עניתי לה בכנות, "איך יכולת בכלל לעזוב אותה?"

"הייתי צריכה להתרכז בעצמי ובקריירה שלי, ההריון הזה נתקע לי באמצע הזדמנות גדולה שכמעט פספסתי."