מִשְׂחָק לִשְׁנַיִם

פֶּרֶק שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנָיִים

"מה?" התיישבתי במקום הכי קרוב אליי שבמקרה הזה היה השולחן.

"אמא שלי באה לקחת אותה מהגן ואמרו לה שכבר לקחו אותה."

"מה? מי יכול לקחת אותה?" שאלתי בדאגה.

הוא הרים אליי מבט ובחן את עיניי, "אמא שלה."

"חן?"

הוא הנהן.

"מה היא קשורה פתאום, היא נעלמה לפני 4 שנים. ומה הגן נותן לה לקחת אותה."

"לא יודע אני הולך להוציא אותה משם בשבוע הבא," הוא שפשף את זרועו בצוואר, "עד שהצלחתי להתגבר עליה היא הגיעה, זה כאילו היא שמה למטרה למרר לי את החיים."

"מצאתם אותה?"

"היא שלחה לי הודעה שאני אבוא לקחת את ארבל מחר בבוקר, היא לא מוכנה להגיד לי איפה היא."

"למה אתה לא מתקשר למשטרה?"

"ושזה יגיע לתקשורת ויעשה רעש יותר ממה שצריך?" הוא הניד את ראשו, "אני צריך לעשות את זה בשקט. "

אני מניחה שזה הגיוני. "מה יקרה אחרי שתקח אותה?"

"אני אמסור לה שאני בחיוג מהיר לעורך דין שלי ושתעזוב אותנו בשקט."

"מה עם ארבל?"

"מה איתה?" הוא קימט את מצחו.

"היא עם מישהי זרה לגמרי שאומרת שהיא אמא שלה, זה בטח קשה בשבילה," דאגתי.

"אז אולי תבואי איתי?" הוא הציע פתאום.

"מה?"

"תבואי איתי," הוא התקרב אליי יותר, "אני אהיה עסוק עם חן ואוכל לדאוג לארבל באמת רק אחר כך, היא צריכה מישהי שהיא אוהבת איתה."

"אני לא יודעת אופק... זה עניין שלכם."

"יוני את בתכלס כמעט אמא שלה, זה גם עניין שלך," מה שהוא אמר גרם ללב שלי לדפוק מהר וחזק.

"טוב בסדר אני אבוא." הסכמתי בסוף, הוא קם ונישק אותי נשיקה מתוקה.

"תודה תודה תודה תודה, ואני מבטיח לפצות אותך על הדייט הזה, זה יהיה דייט מושלם כמו שמגיע לך." חייכתי ונישקתי אותו.

הכל בסדר בסוף.

הכל יהיה בסדר.

~~~

"אתה מוכן?" שאלתי אותו כשנכנסנו למכונית והתחלתי לנסוע, החלטנו שזה לא יהיה חכם לתת לאופק לנהוג היום, הוא מספיק לחוץ.

"כן, בואי נקח את הילדה שלי מהמשוגעת הזאת." הוא הנהן והקליד משהו כנראה לאמא שלו בטלפון.

"מה היא כתבה לך?" שאלתי אותו.

"בהצלחה ושנבוא עם ארבל אחר כך אליה לאכול."

"אה סבבה אז אני אשים אתכם בבית שלה תשלח לי את הכתובת שלה כבר עכשיו שלא נצטרך לבזבז זמן שם."