מִשְׂחָק לִשְׁנַיִם

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד

"אני לא מאמין שעד שמצאת סטוץ לא שכבת איתה בסוף." אימרי צחק אחרי שסיפרתי את הסיפור.

"אל תדבר, אתה מאבד אנרגיה." גלגלתי עיניים והתעלמתי מהצעקות של דהרי שאמר - ואני מצטט - "סבתא שלי עוברת אתכם עם הקלנועית שלה והיא כבר מתה, תרוצו מהר יותר ינקבות!"

אחחח האהבה שלו מחממת את ליבי...

"זה נדיר! איך העולם דופק אותך כל פעם מחדש בסקס." אימרי המשיך לצחוק עליי.

"דהרי!" קראתי וכולם פנו להסתכל עליי, "אימרי מדבר בזמן הריצה."

חוק מספר אחד אצל מיכאל דהרי: אסור לדבר בזמן ריצה.

אנחנו כמובן מפרים אותו כל פעם אבל עדיין.

"חלפון! נוסף לך עוד שני סיבובי רוצה ו80 סמוך קום מיד אחר כך, תתחדש!" דהרי אמר ואימרי נתן לי מבט שאומר 'תשן עם עין אחת פקוחה הלילה.'

פחד אלוהים..

~~~

"אז אתה לא חושב לתת ליוני סיכוי?" התקדמנו בתור לקפה.

"לא איזה סיכוי, אנחנו לא סובלים אחד את השנייה."

"היא לא סובלת אותך, אתה רוצה אותה." אימרי תיקן אותי.

נאנחתי, איך הגעתי למצב הזה

מה אני מרגיש בדיוק כלפיה?

"אבל אולי אתם יכולים לתקן את זה..." דן הציע.

"ממש, הם כמו אש ומים - הם לא מסתדרים אף פעם." אימרי גלגל עיניים, התקדמנו עוד והגענו לקופה, הזמנו קפה לכל אחד מאיתנו ואני הזמנתי גם מיץ תפוזים בשביל ארבל שאמורה לבוא כל רגע. אחרי שקיבלנו את המשקאות שלנו הלכנו לשבת במקום מרוחק יחסית.

"מה איתך?" שאלתי את דן. הוא מאורס לחברה שלו כבר כמעט שנה והם דוחים את החתונה בכל פעם בגלל סיבה אחרת.

"זהו יש תאריך סופי סגור קבוע." הוא הודיע.

"נו מתי?"

"עוד שבועיים."

"עוד שבועיים?!" אני ואימרי קראנו, "איך תתארגנו תוך שבועיים על חתונה?" אימרי שאל.

"רוב הדברים כבר סגורים מרוב החתונות שהיינו אמורים לעשות, אנחנו רק צריכים לעדכן את האורחים, לקבוע קייטרינג ולסגור דברים אחרונים של תשלומים." הוא משך בכתפיו.

"ואיך עדי?"

דן חייך למשמע שם ארוסתו, "מעולה, מתרגשת כמוני."

"אתה תביא את ארבל?" אימרי שאל אותי.

"אני מניח, אני אבקש מאמא שלי לקחת אותה לקנות שמלה."

"האמת שקיוונו אם היא יכולה להיות ילדת הפרחים שלנו?" דן שאל ובדיוק אז שמענו אותה קוראת לי מכניסת המסעדה.

"שלום יפה שלי!" פתחתי ידיים לרווחה כדי להחזיק אותה כשהיא רצה אליי והתיישבה על הברכיים שלי.

"אבא תראה, סבתא קנתה לי גלידה!" היא הראתה לי את גביע הגלידה שכבר התחיל לנזול על הידיים שלה.

"וואו יפה שלי איזה יופי! אבל בואי אני אקנה אותך קצת טוב?" היא הנהנה, "קניתי לך גם מיץ תפוזים אז תסיימי את הגלידה ואני אפתח לך."

"איפה אתי?" אימרי שאל.

"בטח כבר הלכה, היא אמרה שהיא ממהרת לתור במספרה."

"בלי, דן רוצה לשאול אותך משהו." סירקתי את השיער שלה מהפנים כדי שהיא לא תתלכלך.

"ארבלי את רוצה להיות בחתונה שלי ולעזור?"

"מה לעשות?" היא שאלה עם גלידה בפה שלה.

"ארבל אל תדברי בזמן שאת אוכלת." אמרתי לה.

"בטקס את תקבלי סלסלה עם פרחים ואת תזרקי אותם על הרצפה." דן הסביר לה.

היא ליקקה את הגלידה שלה והפעם חיכתה עד שהיא תבלע את הכל לפני שהיא ענתה, "אבא אמר שזה לא מנומס לזרוק דברים."

צחקנו ואני נשקתי לראשה, "אז את יכולה להניח אותם, את רוצה?"

היא טפחה עם אצבעתה הקטנה על הסנטר כאילו חושבת, " אני וסבתא נקנה לך שמלה יפה ותקבלי מיץ תפוזים." שיחדתי אותה למרות שהתכוונתי לעשות את זה בלי קשר לאם היא תעשה את זה או לא, והיא בטוח תסכים לזה היא לא תוותר על להיות במרכז העניינים גם אם זה לרגע.

"אני יכולה גם לעשות עגילים?" היא חייכה אליי.

"לא." התאמצתי.

"למההה?" היא נשענה על החזה שלי ושמה את ידה על המצח בדרמטיות.

"כי את קטנה מדי בשביל לעשות עגילים."

"אני לא קטנה."היא שילבה ידיים.

"אם אני אקנה לך עגילים את תאהבי אותי?" אימרי שאל אותה.

"אני אחכה שאבא יקנה לי." היא עזבה את זה והביטה בדן, "אבא יהיה איתי?"

אני חולה על הילדה שלי...

"הוא לא ילך איתך אבל הוא כן יראה אותך מהקהל."

"אבא אפשר?"

"כן ברור שאת יכולה בלי," חייכתי.

"טוב אז אני אעשה את זה, מתי אני יכולה לקבל את המיץ שלי?" היא שאלה אותי והביאה לי את הסוף של הגביע, היא אוהבת את הסוף של הגביע רק בטילונים בכל שאר הזמן היא נותנת לי אותו.

לקחתי ממנה את הגביע ואכלתי אותו לפני שפתחתי לה את המיץ ושמתי לה קשית, היא התחילה לרקוד ולזמזם בזמן שהיא שותה ואני מדבר עם הבנים על החתונה.

הפכנו לבחורות....

#

התעלפתי מחמידות יתר, מיד אשוב