מִשְׂחָק לִשְׁנַיִם

פֶּרֶק עֶשְׂרִים ושְׁנַיִם

שבתי.

###

"איך את לא יכולה?" נתתי לארבל מבט כשהיא ניסתה לגרור אותי לגלידריה כי היא רצתה קרפ.

"אני כל השבוע אהיה עסוקה, אני צריכה לקחת את סבא לרופא היום, מחר יש לי את הטקס של נוגה, בעוד יומיים יש לנו ארוחה עם עידן וההורים של אביב, כל השבוע אני עסוקה." אמא שלי סיכמה.

"נו זה רק לשעה."

"אתה מכיר את הבת שלך יותר ממני אופי, לוקח לה שנים למצוא משהו."

"אוף נו מה אני עושה עכשיו? אני לא מבין כלום בזה."

"מה עם החברות של אחד מהחברים שלך?"

"הן כולן מתלבשות חשוף, איך הן ילבישו ילדה בת 4." נאנחתי.

"אז אני לא יודעת מה להגיד לך אופק תבקש מנוגה או משהו." שמעתי שהיא מרגישה רע שהיא לא יכולה לעזור לי אז החלטתי לעזוב את זה.

"טוב לא משנה תודה אמא, מקסימום אני אדבר איתך בטלפון."  נפרדנו לשלום וניתקנו.

"אבא אבא! זה העבודה של יוני!" ארבל הצביעה על חנות הצעצועים שיוני עובדת בה.

"בואי אנחנו באמת צריכים לקנות לך עוד חוברות צביעה." מצאתי תירוץ במיוחד בשביל עצמי כדי לראות את יוני.

"ישששש!" היא רצה אל החנות כשאני מאחורה מתפלל לראות את יוני.

"יוני!!" ארבל קראה ורצה לחבק את יוני שהייתה עסוקה בשיחה עם אישה.

"ארבלי!" יוני שמה לב אליה והתכופפה כדי לחבק אותה, הן לא התראו כבר כמה שבועות; אני מניח שאפשר להבין את הדרמטיות.

"איזו חמודה, זאת הילדה שלך?" האישה שאלה כשהתקרבתי אליהן, "ואני מניחה שזה בעלך, אתם נראים משפחה כל כך יפה ביחד!"

"אה לא לא א-" 

"כן, כן אני בעלה." קטעתי את יוני וכרכתי את זרועי סביב מותנה.

"מה? לא אנח-" 

"איזה יופי! אתם נראים כל כך צעירים מתי התחתנתם?" האישה קטעה את יוני.

"השבוע אנחנו חוגגים חמש שנים מושלמות ביחד." נישקתי את לחיה של יוני שנתנה לי מבט מוות.

"ואיך קוראים לקטנה שלכם?" האישה הסתכלה על ארבל שעמדה מאחורי הרגליים שלי, מביטה באישה.

"זאת ארבל."

"ארבל וואו איזה שם מיוחד!" האישה שמה את תיקה על הכתף, "טוב, אני אזוז יש לי עוד ארגונים לעשות," היא נגעה במרפקה של יוני, "תודה לך יקירה, בהצלחה בהמשך חייכם ביחד."

"תודה רבה לך," חייכתי אליה וצפיתי בה הולכת ביחד עם יוני, "איזו אישה נחמדה." אמרתי.

יוני הכתה אותי בחזה, "בשביל מה זה היה טוב עכשיו? מה אתה רוצה?"