מִשְׂחָק לִשְׁנַיִם

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

"נו למה באת?" גלגלתי עיניים.

אצבע דקרה אותי שוב ושוב בזרוע, "יוני," עומר כחכח בגרונו כשהעיניים שלו עדיין נעוצות באימרי, "אני לא יודע אם שמת לב לזה אבל זה פאקינג אימרי חלפון מהגנה במכבי חיפה, מספר 18. אימרי פאקינג חלפון!"

כדורגל זה כל חייו של עומר, הוא יודע כל שחקן וכל דרמה בליגה במיוחד במכבי חיפה.

אני מסתובבת בין אנשים ירוקים כל היום...

הבנתם?

כי הצבע של הקבוצה ירוק?

אה?

לא משנה...

"מה המצב אחי?" אימרי הנהן לעומר ודן טפח לו על השכם.

"אוברדרמטים." לילי גלגלה עיניים, "עכשיו יוני האם תועילי בטובך להסביר לנו מה הבחור הנחמד הזה עושה פה?"

"שאלה טוב," פניתי לאימרי, "מה אתה עושה פה?"

הוא גירד בעורפו בלחץ, "אני מצטער לא ידעתי שיש אצלך אורחים אני רק רציתי לדעת מה הסוד שלך."

"סליחה?" הרמתי גבות.

"איך גרמת לארבל לאהוב אותך כל כך? היא לא מפסיקה להגיד את השם שלך, אופק נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ כל רגע."

"אני לא מבינה."

"אני מכיר את הילדה הזאת מהרגע שהיא נולדה, ומאז אני מנסה לגרום לה לחבב אותי ושום דבר לא עוזר, ואת אחרי יום וחצי גרמת לה לחפור עלייך. היא אפילו ציירה לך ציור! הציור היחיד שאני קיבלתי ממנה היה של פח אשפה!" אימרי זרק את הידיים בייאוש.

"אממ קניתי לה בובה.." הסתכלתי סביב והבנתי שהחברים שלי נטשו אותי לבדי.

"זהו? רק קנית לה בובה?"

"כן..."

"לעזאזל, אני חייב לרוץ אחר כך לחנות." הוא מלמל לעצמו.

"טוב רצית עוד משהו? נדב בטח גומר לי את כל הפופקורן."

הוא שוב גירד בעורפו נבוך, זה היה חמוד. "האמת שכן קיוותי- זאת אומרת אנחנו קיווינו - זאת אומרת אני קיוותי אם תרצי לבוא איתי ועם בנים מהקבוצה לבר ביום שני?" 

אופק יהיה? הייתה השאלה הראשונה שקפצה לי לראש אבל ניערתי אותה ושאלתי שאלה אחרת, "מה?" 

כן אני יודעת לא צריך להגיד לי את זה, אני גאון הדור.

"כן היא תשמח לבוא איתכם לבר." לילי פתאום הגיחה מאחורי. 

"מה רגע-" התחלתי למחות.

"באמת?" הוא פנה אליי לאישור.

"כן בסדר." הצלחתי להגיד. 

"אוקיי, אוקיי אז פשוט תתני לי את המספר שלך ואני אבוא לאסוף אותך, או שתרצי לבוא עם חברים שלך?"