little secret- Larry stylinson

PART 10

הארי אדוארד סטיילס:
אני מסב את פניי הצידה כשאני מתעורר בשנתי, לא רוצה לקום מהמיטה אך מבין שזה יקרה במוקדם או במאוחר.
אני קם מהמיטה, לוקח את הזמן בהתארגנויות הבוקר שלי, מקלחת, ולבישת פיג׳מה חמה בין היתר הודות לקראת סוף דצמבר שהגיע.
אני יורד למטה ונבהל כשאני רואה את לואי יושב בספה
״התעוררת?״ אני שואל שאלה רטורית
״לא, אני מת. אני חושב שאני מכור לחלון המים שלך, אבל איך זה עובד עם השלג? זה לא מקפיא את המים?״
״בחלק האחורי המים מכוסים עם עוד זכוכית שמגנה עליהם מחדירת קור של מזג האוויר, זה די מגניב. מה שעוד יותר טוב זה שלמטה מתחת לבית יש מן קופסת מים ספציפית ככה שזה לא מבזבז מים לים או משהו. זה חסכני ויפה״ אני אומר ונכנס למטבח ומתחיל לחתוך כמה ירקות בזמן שאני מכין על הדרך חביתה
״זה מגניב פאק, אני רוצה כזה לבית שלי״ לואי קם לזכוכית המים ונוגע בה
״מה מונע ממך?״
״אתה יודע... בשבוע שעבר רק עבדתי. והנה היום הולדת שלי בסוף השבוע הזה וזה נראה שמתכננים לי משהו גדול אז זה לא נותן לי כל כך להיות בתוך הבית שלי אלה יותר בסטודיו״
״הו נכון! ב24, נכון?״ הוא מהנהן ״מתי אתה מתחיל את הסיבוב ההופעות שלך תזכיר לי? שזה לא יפגע לך בקריירה חלילה כל מה שאנחנו עוברים, רוצה חביתה?״
״כן תודה. אני מתחיל בפברואר. בחמישי״ אני מרים את מבטי אליו למאית שניה לפני שאני לוקח את הלחם מהמזווה
״זה נחמד. אני סיימתי את הטור חודש שעבר ולואי- זה מטורף! זה פשוט כאילו- המעריצים לא משתנים אף פעם. אותם צרחות ושלטים והשלמות מילים, שטויות על הבמה- כל זה פשוט לא משתנה וזה פשוט אחד החלקים האהובים עליי אי פעם בכל העולם הזה שנכנסו אליו. אתה מבין? לקחו אותנו והכניסו אותנו לעולם ההופעות ואין יותר מודה ממני על זה.״
״כן כן כן, שנה שעברה התחלתי את הטור אבל אז הייתי צריך להפסיק בגלל המצב של העולם. זה חרא. אבל אני כל כך מחכה לחוויה הפוקינג מטורפת הזו״ הוא אומר ואני מהנהן, בא לי שוב את הסיבוב הופעות ולמזלי זה די קרוב, שנה הבאה.
אני מוציא את החביתה ומכין את הסנדוויץ שלי ואז את של לואי שאני זוכר מפעם, חביתה ירקות וגבינה, דיי הגיוני.
אני מרגיש לחץ שמשתלט על גופי כשאני מרגיש את לואי מאחורי ואני מכריח את עצמי לנשום כמו שצריך
״אתה צריך ללכת לתוכנית בישול, זה נראה טוב״
״זה רק סנדוויץ לואי, ולהזכיר לך איפה העבודה שלי היתה? במאפיה״ אני מצחקק, ״זה לא אני בחרתי באוכל האוכל בחר בי״
״אם כך, תהיה השף הפרטי שלי? אני מאוד אהנה מהדבר הזה״ אמר ואני מסתובב אליו בפליאה, להיות השף שלו?
״בזמני הפנוי שאין לי? כמובן״ אני אומר ונשען על השיש ״קפה?״ הוא מניד בראשה
״תה, אני אשמח״ אני מהנהן בראשי כשאני מכין את התה והקפה ואז מנקה את השיש ומגיש ללואי את האוכל שלו ומוביל אותו לחדר הטרקלין ואנחנו מתיישבים שם ומתחילים לאכול
״זה נראה שג׳פרי שונא אותי לאחרונה״ לואי מודה ואני מרים גבה, למה הוא ציפה?
״זה די הגיוני, בהתחשב לעובדה שאתה איתי המון לאחרונה וזה קצת מפריע לקריירה שלי ולא בקטע רע. פשוט לו זה רע״ הוא מהנהן ולוקח עוד ביס
״מצטער על זה. אתה חושב שהוא ירדוף אותי בחלומות, כי אם כן אני מעדיף להתרחק ממך כרגע״ אני צוחק ומניד בראשי
״אני אדבר איתו אם זה כל כך מטריד אותך, הוא פשוט חברי הטוב ביותר שבמקרה הסוכן שלי ככה שזה פשוט מביא עם זה המון חששות, בהתחשב בעובדה שהוא לא יודע על הרחם שלי... אספר לו- מתישהו״ אני אומר ומסיים את הסנדוויץ שלי כמו לואי ואנחנו מפנים את השולחן לפני שאנחנו יוצאים לאוויר הקר שבחוץ עם השתיה שבידנו כשלואי מוציא סיגריה אחת מהקופסה שלו. אנחנו מתיישבים בקורסה בזמן שלואי מתרחק ממני מעט שהעשן לא יהיה ממש לידי אני מניח.
״אתה לחוץ?״ אני שואל ולוקח לגימה מהקפה שלי
״כן, בהתחשב העובדה שעוד שעה אנחנו צריכים להיפגש עם דוקטור וולסון״ הוא אמר ושואף מהסיגריה
״אני אף פעם לא אהבתי כל כך את העובדה שאתה מעשן, נסית להיגמל מזה קצת?״ אני שואל והוא מושך בכתפיו
״כל יום מחדש. אבל זה פשוט- שיש לך כל כך הרבה דברים להתמודד איתם בחיי היום יום זה כל כך קשה להשאר אדיש בלי לנסות לקחת מקור שירגיע אותך, מבין?״ אני מהנהן
״אני לא יכול להאשים אותך, אני בעצמי עושה את זה לפעמים וזה לא סוד- פשוט עם סמים״
״כן אני יודע. הבנתי מליאם שנשכת את הלשון שלך כשלקחת פטריות, באמת הארי?״ אני צוחק ומהנהן ומוציא את הלשון שלי
״חסר שם חתיכה, לצערי״ אני אומר ולואי פורע את עיניו ומתקרב אליי ואני מוציא שוב את חצי הלשון שלי
הוא מנסה לבחון איפה אך אני פשוט מצביע לו ״זה נו אתיאה גדואה״ אני אומר והוא צוחק וכשנוגע בקצה הלשון שלי אני מרגיש את ליבי קפץ
״פאק אתה לא אמיתי״ צחק ואני מכניס חזרה את הלשון לפי
״כן זה היה קצת שטותי מצידי, אמא פשוט רצתה לרתק אותי בבית אבל נזכרה שאני אדם עסוק וגדול״ אני אומר
״אתה צריך מעט חינוך. כן.״
***
כשלואי עוצר ברחוב ומבשר שהגענו, אני מרים את מבטי מהטלפון ופורע את עיניי לבית הגדול שובכן- לא צפיתי שיהיה לדוקטור שעזב את העבודה שלו. אני פותח את החגורה ויוצא מהרכב ומסתכל על לואי שבדיוק סגר את דלת הרכב ומהנהן לעברי.
מה יהיה עם הלחץ?
אנחנו מגיעים לכניסת שטח הבית ומצלצלים באינטרקום, וכעבור דקה זמזום של פתיחת הדלת נשמע ואנחנו ממשיכים לכיוון דלת הבית ששם דוקטור וולסון כבר חיכה לנו, נראה אותו הדבר רק בתוספת כמה קמטים מעטים.
"תראו אתכם! כמה גדלתם" דוקטור וולסון לוחץ את ידנו ואני מעלה חיוך קטן על פניי
"כן בהתחשב לעובדה שלא ראית אותנו עשר שנים... השתנו דברים פה ושם."
"הארי אתה מאוד מאוד השתנית, לטובה כמובן, נהית חתיך" אני מצחקק, ובכן- תודה?
וולסון מוביל אותנו לחדר- שמתברר כחדר בדיקות כמו בכל חדר במרפאה רגילה כשאנחנו נכנסים. "תשבו, תרגישו בנוח" לואי היה הראשון שהתיישב ולאחר מכן התיישבתי לצידו
"אז...אתם רוצים לחקור על הרחם הזה קצת יותר? כמו אם הוא מסוגל להכיל עובר" לואי מהנהן.
״ובכן, אז נוכל לדעת רק בעזרת ניסויים על הגוף שלך הארי. נתחיל בלראות איך הגוף שלך יגיב לזרע/ ביצית שנכניס לגוף שלך?״ אני עומד להגיד משהו אבל זה נתקע בגרון ומה שנשאר לי לעשות זה להנהן. אני לא בטוח שזה רעיון טוב. מה אם זה מסוכן לי? אני יוכל למות מזה? אלוהים.
״כמובן שאנסה לבחון בעזרת אולטרסאונד אם הרחם שלך דומה לשל אישה כשבודקים- ואז נוכל להתחיל. הארי, יש לך שאלות?״
״כן, למעשה. זה... מסכן את החיים שלי?״ אני שואל, והוא מושך בכתפיו
״אני בדיוק כמוך הארי. אני לא יודע כלום מאחר שזה פעם ראשונה שאני נתקל ברחם אצל גבר, מבין?״ אני מהנהן
״דוקטור, אני יכול לדבר רגע עם הארי... לבד?״ הוא מהנהן וממהר לצאת מהחדר וסוגר את הדלת. אני מניח את סנטרי על ידי ומסתכל על לואי
״מה אתה אומר?״ שאל ואני מושך בכתפיי
״כלום. חוץ מזה שאני רועד מפחד שמשהו יקרה לי, אבל זהו״ אני אומר
״אתה בטוח... שאתה מסכים לעשות את זה? אני מפחד עליך״
״אני גם מפחד על עצמי. אבל מן הסתם שהגוף הזה נוצר עם כמה דברים הזויים שאולי בכוונה נוצרו ככה.״ אני אומר, מנסה יותר להגיד את זה לעצמי מאשר ללואי
״אם כך- בוא נתחיל מהאולטרסאונד, אוקיי? נראה מה קורה ואז תחליט מה אתה רוצה לעשות״ אני מהנהן ולואי מהנהן אליי חזרה וקם לקרוא לדוקטור.
כשוולסון מדבר עם לואי ואחר כך פונים אליי, דוקטור וולסון מבקש ממני לשבת על המיטה בשביל שיוכל לעשות לי את האולטרסאונד. אני נשכב, לואי מתקרב אליי ובזמן שוולסון מקבל ממני אישור להרים את החולצה שלי ולהניח את הג׳ל הקריר על גופי, אני לוקח את ידו של לואי ומביט בהצג של המסך שמופיע שם בעיקר שחור וקצת אפור, בזמן שוולסון מוזיז את המכשיר על בטני הוא מסתכל על דפי צילומים של אולטראסאונד אחר.
״טוב... זה נראה שהרחם בדיוק אותו הדבר. ממש כמו של אישה.״ הוא מביט בנו וכשלואי לוחץ על ידי אני מרגיש כמה רטובה ידי מזיעה. ״הארי, הכל תלוי בך. אתה רוצה להיכנס לזה?״