little secret- Larry stylinson

PART 42

כשאני פוקח את עיניי ומרגיש את הכאבים החדים בישבני, אני פורע את עיניי. רגע- אני נשוי. אני פאקינג נשוי. לבחור ש...לצידי? ועשינו אהבת זיונים אתמול.
הולי מולי קולי פורדי.
ובשביל להוכיח לי את זה עוד יותר, אני מסתובב לאחור ומביט בבעלי ששוכב על המיטה ויושן בצורה שלווה.
ואז מביט גם בטבעת הנישואין הזהובה על ידי, לא פייק כמו שהיה לי בצילומים לסרט Don't worry darling.
אני קם בשקט מהמיטה, הולך לחדר השירותים ומביט בפלג גופי העליון שכולו אדום ושריטות במיוחד בגב האחורי.
וזה מעלה לי חיוך. אתמול היה טוב, היה כיף. אנחנו צריכים לעשות את זה לעיתים קרובות יותר.
אני מצחצח את שיניי ואז נכנס למקלחת, שוטף את כל כולי ואז מבחין בבלוטה שבראשי בעקבות ההתעלפות אתמול.
אני בהלם שנפלתי בפח של וולסון-איך יכולתי להאמין לנחש כזה? האחד שחשבתי שיהיה האחד שיעזור לי כל חיי.
האחד שנרתעתי ממנו בהיותי נער- כי הוא סימל לי את הרחם שלי וזה משהו שלא רציתי.
לעאזאזל. אבל הודות לואי, החתונה עברה כמו שצריך. ההמשך שלה עם שתיית אלכוהול עזרה לזה גם להמשיך להיראות כאילו לא קרה כלום. אבל קרה, וזה מאחוריי. והיום נלך להוכיח את וולסון ולהכניס אותו אחת ולתמיד לכלא.
אומנם לא ידוע שהוא אחראי על המוות של ג׳ו שלי, אבל בעלו כן וחייב להיות משהו משותף בינהם. אחרת הוא לא היה עושה לי את התרגיל ההוא אתמול שאלוהים יודע מה הוא רצה לעשות לי. אבל זה עבר, מעכשיו יהיה טוב. נכון?
חיי הנישואים שלי התחילו ואני רוצה שהם יהיו הכי טובים לי וללואי ולמשפחה העתידית שלנו.
אני נכנס לחדר השינה חזרה, לואי עדיין יושן ואני לוקח את הטלפון שלי ובודק הודעות שחלקם ורובם היו מהאורחים שהיו בחתונה, אך חיפשתי את אלה שקצת יותר רלוונטיים לי- כמו אמא שלי.
היא שלחה הודעה קולית ששם היא ביקשה לבוא היום אלינו כי היא רוצה להבין מה קרה אתמול שבכיתי. והיא תקבל את התשובות שלה. אני כותב לאמא שאפגש איתה בביתי בצהריים אחרי שאני ולואי נסיים לנקות את הבית מהמתנות ובכללי- את הבית. כשאני יוצא לבית המבולגן שלנו אני מוצא את קליפורד שיצא כבר לחצר ועושה את שגרת הבוקר שלו, טיול בגינה הירוקה ודיבור עם הכלב השכן.
כמה בוקר נפלא זה?
אני מכין לי קפה ומתיישב לצד קליפורד, והטבעת שלי תופסת את עיניי, אני אוהב את זה. אך כמובן שעד שלואי ירצה לצאת- אני צריך להוריד אותה בציבור.
אני מבין את לואי, התגובה החריפה הזו מהעולם של להבין שאתה עוד אחד ׳מהם׳. עוד אחד שיש לו סרטים בראש ועוד מפורסם שרוצה צומי.
אך זה בעלי, וזה יותר מזה. הרבה יותר. ואתן לו את הזמן שהוא צריך בזמן שנעשה את הצעדים של היציאה קטנים. כי אני רוצה לצאת איתו לטיולים ומסעדות לבד ולא רק עם הבנים ביחד.
מה שעדיין לא עשינו ונצטרך לעשות כי זה יהיה נחמד.
״בוקר אור הארי״ ג׳ורג׳, השכן שלי אומר ואני מנפנף לו לשלום ״בוקר אור ג׳ורג׳, מאפינס מרגישה יותר טוב?״ אני שואל ומצמצם את עיניי מהשמש שפגעה בעיניי
״לא, עדיין מובטלת. המספר של הוטרינר שהבאת לא זמין״
״כן... זה וטרינר שהלכתי אליו ב2015. אני מניח שמשהו עבר על מספר הטלפון הזה. אבל אני יכול לבקש מהבעלים של קליפ אולי שיתן לי את המספר ואעדכן אותך״
״לואי?״ אני מהנהן, אין מה להסתיר מג׳ורג׳. אני לא אופתע אם הוא גם שומע את הגניחות שלנו עד הדירה שלו.
״כן, הוא יושן עדיין אז אני לא יכול לבקש ממנו כרגע״
״אתה בטוח שהוא... חבר קרוב?״ הוא מצחקק
״חברים חברים במיטה מזדיינים״ ג׳ורג׳ צוחק למשמע הבדיחה הגסה שלי, אוי סוף סוף צוחקים מהבדיחות שלי.
״בכל מקרה נישאנו אתמול, אבל לא להגיד לאף אחד״ אני אומר והוא אופתע ״דיייי איזה יופי. אני שמח בשבילכם, מזל טוב״
״תודה תוד-״ הצעקות של נינה, אישתו של ג׳ורג׳ קטעו את הרצף שלנו.
״יום טוב ג׳ורג׳״
״יום טוב הארי, תמסור דש ללואי!״
״מסרת״ שמעתי את קולו של לואי מאחורי ואני מסתובב, מחייך לבחור שלובש משהו מסורבל על גופו וצולע לכיווני.
״יום טוב לואי!״
״יום טוב ג׳ורג׳״ ג׳ורג׳ נכנס לביתו, ומשאיר אותי ולואי לבד.
״בוקר טוב״ אני מניח נשיקה על שפתיו
״אתה לא צחקת כשאמרת שלא אהיה לי תחת כנראה״
״כל מילה בסלע אצלי. איך אתה מרגיש?״
״זו דרך להוציא ממני פיסות מידע איך קמתי בבוקר עם הרגשה שהתחת שלי משותק למיטה? אבל היי חוץ מהתחת שלי אני בסדר״ אני מחייך ומחזיק בידו. עם ידי השניה משפשף את עיניי בעייפות.
״איך אתה מרגיש?״ לפתע שאל, מפתיע אותי. איך אני באמת מרגיש? הסיפור שקרה אתמול הכניס בי טראומה קשה שאתמול באירוע מידי פעם נבהלתי שראיתי מישהו מעט דומה לוולסון- פחדתי לפגוש במבטו שוב. לשמוע זיוני שכל מהפה שלו שיגרמו לניצוץ תקווה מזוינת להגיע לליבי.
׳הבן שלך מת הארי. תפסיק להתעסק בזה׳ ההדחקה בליבי מנצחת ואני חוזר למציאות
״יותר טוב. חוץ מתחת שקיבל אגרוף אתמול״ לואי החליט שהוא רוצה להכניס את האגרוף שלו לתחת שלי- וגרם כנראה לתחת שלי להיות בטראומה. זה היה טוב אבל.
״הו ו... הארי? אנחנו צריכים לדבר על-״
״רק התחתנו ואתה רוצה להתגרש?״
״לא! לא.״ הוא מתיישב על הדשא הסינטטי ומעודד אותי לעשות כמוהו ״אתמול כשהיית מתחתיי... לא יכולתי שלא להבחין ברזון שלך.״ אני פוער את עיניי. רזון?
״רזון?״
״כן הארי. רזון. אתה לא שם לב לעצמך לעזאזאל? הבחנתי בעניין האוכל כבר מלפניי אבל זה היה בהנחה שאתה אוכל בשאר היום כשאתה לא איתי. וגם כשאתה אוכל- אתה נהיה שבע מהר מאוד. ואני לא מוכן לזה״
״אני באמת לא עושה את זה בכוונה! אני נשבע. אני לא מבין מאיפה הגיע הקטע של זה ואני גם הבחנתי שרזיתי אבל... אני לא עושה את זה בכוונה״ אני מסתכל על גופי לרגע ואז מעלה את מבטי ללואי שחודר עם עיניו לעיניי.
״תגדיל ארוחות.״ דרש
״אני... אוקיי אנסה לעשים לב לזה יותר״
״אני לא רוצה להגיע למצב שאתה קורס לי״ הוא אחז בליחי ואני מהנהן, מביט בטבעת הנישואין שעל ידו.
אני מחוייב לו, והוא מחוייב לי. נדרתי להיות נאמן לו ולבקשותיו וכך יהיה.