little secret- Larry stylinson

PART 14

לואי וויליאם טומלינסון:

כשאני קם למחרת ומרגיש גוף חם מאחורי ועוד לפני שאני פותח את עיני אני מבין למי היא שייכת, ובשביל עוד תזכורת, אני מרגיש כאב חד בישבני. פאק. אני מנסה לצאת מאחיזתו של הארי בלי להעיר אותו וכשאני עושה את זה בהצלחה אני נכנס לחדר הארונות שלו ושם מעליי בוקסר שלו ומחפש בגד שיתאים לי. אני מוצא סווצ'ר שהוא המידה שאני לוקח בדרך כלל בשביל אוברסייז ולוקח את הטרנינג מאתמול. אני יורד למטה לחדר המקלחת שאני הייתי רגיל להתארגן בה ומצחצח שם שיניים ושוטף את פניי.
אני בוחר לא להתעסק במה שקרה אתמול, לא כרגע לפחות. אני נכנס למטבח ומכין לי קפה. כששמעתי צעדים מתקרבים אני מבין שהוא התעורר.
לפחות כך חשבתי.
"אתה רוצה קפ... ג'פרי, היי" אני מרגיש את לחיי מתחממות כשאני מעלה את מבטי ומבחין בג'פרי שמולי "ג'פרי, ידידי, רוצה קפה?" זה או שהוא ממש שונא אותי כרגע, או שממש שונא אותי. אחד מאלה.
"נופ, מה...מה אתה עושה פה?"
"אלוהים יודע. בכל מקרה, ארוחת בוקר?"
"אני חושב שאם הארי ידע שאתה רוצה להכין ארוחה במטבח שלו הוא היה דיי... אתה יודע-"
"מתחרפן? מכוון אלי אקדח? מכוון אליי אבוקדו? כן. בהחלט"
"אתה עדין שונא אבוקדו?"
"מה זה עדין? זה תמיד יהיה כך... אלה אם כן אתם תעשו הוקוס פוקוס ותעלימו את הטעם של זה" הוא מצחקק. ועכשיו יש את האפשרויות שאו שהוא ממש שונא אותי, או שמעמיד פנים לכמה דקות.
"עכשיו באמת, מה אתה עושה פה? היית פה אתמול?" אני מהנהן
"אני זה שלצד הארי בזמן שפעת ההריון שלו, אל תגיד לו שאמרתי לך"
"שפעת הריון?"
"כן, זה מן שפעת כזו שאתה מרגיש כאילו אתה בהריון. מקיא, משלשל, ושוב מקיא" הוא מהנהן
אני לוקח את הקפה והולך לחדר הטרקלין וג'פרי אחרי "אז אם אני לא שומע קול מלמעלה אני מבין שהוא ישן?"
"אתה שומע בדרך כלל רעש כשהוא ער?" אני שואל
"כן... בערך. איך אוֺלי?" אני מתיישב בשולחן ומרגיש כאב חד אך משאיר אותו לעצמי ונשאר בשקט לצד ג'פרי שבא לשבת לצידי
"עדיין חבר שלי איכשהו." אני לוקח לגימה מהקפה ונזכר בזמנים הטובים שחשבתי עוד שאוֹלי גיי במסתור ומנהל עם ג'פרי רומן מאחורי גבי.
"הכל טוב אצלכם? אומנם אני בן אדם עסוק אבל הספקתי להתעדכן שאתה אחרי אלבום ואחרי סיבוב הופעות שנדחה" אני מהנהן, מעט מופתע
"כן... אבל אני מתחיל בפברואר, את הסיבוב הופעות. ככה שאני חוזר שוב כמו שאומרים" אני מחייך מעט
"אז אתה והארי חזרתם להיות בקשר, אה? בסטיז?" אני מהנהן, ובכן- אולי לא בסטיז. אבל בהחלט חברים. "זה נחמד. אחרי... שזה נראה שאתם מרוחקים המון זמן"
"כן זה טוב. אי אפשר בלי הארי המון זמן, מי כמוך יודע את זה" אני מצחקק והוא מחייך מעט.
״בהחלט. הארי מאוד מיוחד״
״כן... הוא מדהים״ פלאשבקים מאתמול מכים בי ואני ממהר למחוק אותם ממחשבתי כרגע.
כשג׳פרי הסתכל לפתע אחורה, אני מסתכל גם כן ומוצא שם את הארי שמחייך מעט ״ג׳ף, אתה פה״ ג׳פרי קם וחיבק את הארי, ועם מבט אחורה אליי אחרון הארי הולך עם ג׳פרי לכיוון הסלון.
הוא שמע הכל? כמה זמן הוא עמד שם? הוא הולך להרוג אותי עם השפעת הריון, פאק.
-
לאחר שעה שבה נתתי לשני הבנים לדבר בפרטיות הארי נכנס לחדר האורחים ששם אני שוהה, שוכב במיטתי ומנסה לצמצם פערים מכמה ההודעות שקיבלתי בקשר להחלטות, בעיקר בעבודה. אני מרים את מבטי אל הארי שכרגע נשען על הדלת עם ידיים שלובות ומביט בי ״אתה רעב?״ שאל, ואני משחק את המשחק. מתעלם מאתמול, עכשיו. אני מהנהן, קם מהמיטה והולך אליו, מחכה לרגע שיוביל למטבח אך כשאני מבין שלא, אני עוקף אותו. הוא אוחז בזרועי ומושך אותי חזרה אליו, מלפף את ידיו סביב אגני ומביט בי. עיניו הירוקות והגדולות מביטות במן שמחה שאני שמח לראות אותה. אבל... מה הוא עושה?
״לאיזה מן רעב אתה מתכוון?״ אני שואל והוא צוחק
״תטוס איתי, לאל איי״
״אוקיי, אתה אמור לטוס היום, נכון?״ הוא מהנהן ״אז אני אבוא. איך... איך אתה מרגיש?״ אני יודע שאני נשמע נודניק. אבל זה באמת חשוב לי לדעת שהוא בטוב, שלא כואב לו, כי ברגע שכן- זה באשמתי, כי אני הכנסתי אותו לזה.
״כן, אני כן. אני ממש בטוב למעשה. אפשר לשאול אותך את אותה השאלה הפעם?״ הוא מחייך
״חוץ מכאבים בתחת? הכל בסדר״ מעניין. ״על מה דיברת עם ג׳פרי? משהו דחוף?״
״נא, רק ווידא שאני טס היום איתם בכלל, ניסה להוציא ממני טיפה מידע על מה לעזאזאל לואי דיבר על... איך קראת לזה? שפעת הריון?״ צחק ואני מהנהן ״בכל מקרה, הוא ממש רוצה שאחזור לעבודה. והוא צודק." ובשניות מבטו נהיה ממוקד על משהו שמאחוריי. אני מסתובב, ומוודא שאין כלום מאחורה ואז חזור אליו
"מה קורה?"
-"״לואי... אתה הולך לספר לאלינור... על..א- פאק לואי אני מצטער. אתה בגדת בה בגללי-״
"הארי, אני ואלינור... סוג של בהפסקה. אל תתן למה שקרה אתמול להטריד אותך" אני אומר. כמובן שזה מה  שיטריד אותו.
למעשה, אחרי השיחה שלי עם אלינור לפני שבוע שלא היו דיבורים אלה צעקות, הבנתי שהמצב מחורבן יותר  ממה שחשבתי ופשוט הסכמנו שהפסקה תהיה הרבה יותר מועילה ממש שחשבתי. ואולי זה היה רק לטובתי?
לא הייתי עושה עם הארי מה שעשינו אם הייתי עדיין אלינור.
״הו... אז אתה חצי רווק?״
״אני... אני בזוגיות בסימן שאלה אני מניח. אבל אפשר לקרוא לזה חצי רווק אם אתה רוצה״ אני צוחק ועיניו הירוקות הבורקות חייכו איתי
״אוקיי״ אמר ושחרר את האחיזה, מתחיל לרדת למטבח עם חיוך
״אוקיי, כן.״