little secret- Larry stylinson

PART 31

״דווקא אני אהבתי יותר את התמונות האלו. יש להן אישיות מסוימת״ אני אומר ומביט בג׳פרי שמניד בראשה
״מה שבאלך. פשוט התמונות האלו יותר אלגנטיות ומשדרות... שמחה. זה משהו שממש אוהבים אצלך- גומות, פנים מסורטטות-״
״אבל הן באמת משדרות מן- אני יעשה כל דבר שארצה ולא אכפת מה האחרים יחשבו״ אני צוחק ומסתכל על התמונות שג׳פרי הרבה יותר רצה
״אוקיי, אז לך על זה״
״יודע מה? נעשה מה שג׳פרי אמר. הן יפות״ אני אומר וקלי מסתכל עלי מבולבל
״אתה מבלבל״ הוא מסתכל עלי בחיוך ואני מושך בכתפיי
״אני לא סגור על עצמי פשוט.״ אני אומר לו. קלי הוא עובד חדש בHQ, וג׳פרי ממש מרוצה ממנו. אז סוף סוף פגשתי בו לראשונה והוא יועץ ומעצב גראפי ובכללי- יועץ לבחירת תמונות ושולח אותן למקור שצריך. וכמובן עוזר לג׳פרי למה שהוא צריך גם אם זה לא גרפיקה.
״אני יודע שהוא מבלבל. אבל תעשה את התמונות האלו-״
״לא לא- אולי פשוט נערבב בינהם?״ אני מבקש וקלי וג׳פרי מסתכלים עלי כאילו נחת פה חייזר
״לא. זה כאילו אתה לוקח את בריטניה והחמאס ושם אותם במדינה אחת. זה ניגודי לגמרי״ קלי אמר ואני מושך בכתפיי
״פשוט- הארי, שב עם קלי ותבחרו תמונות, אוקיי? אני הולך לקבוע לך את המועד לזום עם הזה של התקליטים-נו איך קןראים לו-״ אני מסתכל עליו בבלבול
״עלי! כן, למה אתה מביט בי כאילו אתה הולך להרוג אותי?״ ג׳פרי הרגיש כנראה מאויים. אני לא מסוגל לשמוע את השם הזה בלי לקבל עצבים בגוף למרות המוות שלו
״לא משנה. תקבע איתו ותמסור לו להחליף שם״ אני אומר לפני שאני מסתובב מחוץ למשרד עם קלי למשרד שלו ואנחנו מחליטים על התמונות שיהיו כקבוצה חדשה שהעדפתי.
״יש להן קשר מסוים... נכון?״ קלי הביט בתמונות ואז בי ואני מהנהן ״זה לפי דעתי מראה שלבים בחיים שלי... סגור יותר, פתוח מידי, צבעוני, חשוך... מאושר. זה המון סוגים. בכל מקרה- תשלח לאלכסנדרו את התמונות וסיימנו את הסיפור הזה. אתה יודע במקרה מה המצב של המארצ׳ים? הבנתי שיש עיקוב בהם״
״נכון, כן. אבל זה קשור לצריכת בדים.״ הוא אומר ומתיישב ומתחיל לכתוב כמה דברים במחשב לאלכסנדרו.
״טוב... אז קלי, היה ממש נחמד להכיר אותך. אני פשוט דיי חייב לנסוע לבית שלי. ג׳פרי פה לכל דבר שתצטרך״ אני מודיע והוא מהנהן. אני לוחץ את ידו והולך, יותר נכון רץ לרכב וכותב לג׳פרי שיצאתי.
אני נוסע הביתה, נתקל בפקק ומקלל מתחת לאפי כשאני מתקשר ללואי
״היי, אתה בבית?״
״ואוו מה עם יותר בכיוון של- שלום ארוסי היקר, איך עבר עליך היום, איך היה בעבודה, איך היה המעבר של קליפורד לדירה, איך היה לסבול את אוֹלי בעבודה, לא צפיתי ל- אתה בבית״ אני צוחק
״אני מצטער. איך קליפורד? מסתגל לדירה?״
״הארי!״
״מה? אני מצטער. מה שלומך אהובי? איך סבלת היום?״
״מי אמר לך שסבלתי?״
״...במקרה אתה? סבלת את אולי בעבודה לא?״ אני שואל בבלבול משועשע
״הו כן, אחד אפס לך״ אני מחייך עד ששמעתי צפירה מאחוריי
״אז אני מבין שאתה לא בבית״ הוא אומר
״וכך אני מבין שאתה לא בבית גם. איפה אתה?״
״תקוע בעבודה. בגלל שמאט חיובי״
״דיי מה, לקורונה? חשבתי שהדבר הזה כבר עף מהיקום״
״כנראה שלא. זה אף פעם לא יעזוב אותנו אבל פשוט- צריך ממש להזהר עם זה. בכל מקרה למה אתה לא בבית?״
״תקוע בפקק. אל תסע דרך זארה. סע מהדרך ההפוכה שלא תעשה טעות שאני עשיתי״
״קיבלתי קפטן. אני מסיים משהו וחוזר הביתה. רק כשאתה חוזר תוודא שיש לקליפורד אוכל? זה דיי חשוב״ אני נותן אישור ללואי ואנחנו נפרדים. ומשם לאחר דקות שהרגישו כמו שעות יצאתי מהפקק והגעתי הביתה לקליפורד שקפץ.
״שלום לך בחור גדול. בוא נבדוק מה מצבנו היום״ אני מלטף אותו והולך לכיוון הצלוחיות אוכל שלו ומוודא שרובם מלאים אוכל. ״בחור טוב אתה. קדימה״ אני נכנס הביתה, יחד עם קליפ, מוריד את הז'קט ולוקח איתי כמה בגדים שהיו זרוקים איתי ללמעלה.
לאחר שאני מתקלח, אני שומע את הקול של לואי מלמטה
״זה ממש לא נכון, אני חושב ש- אני יודע, מארק, תאמין לי ש- אוקיי, בסדר. ביי ביי״ אני מביט בלואי שמסיים את השיחה בחיוך ״זה היה אבא שלך?״ אני שואל וגורם לו להבהל
״לא, לאבא שלי אני קורא אבא. דיברתי עם מארק- הסוכן שלי״ אני מהנהן וניגש אליו, מגיע למול פניו ומעסה את כתפיו שהרגישו מתוחות
״יום קשה?״ אני שואל והוא מהנהן
״זה מרגיש שתחילתו של תקופת לחץ מגיעה לה״ הוא מתוודה ואני מוריד את ידי בין אברי גופו עד למותניו ונושק לצווארו ״וזה לגיטימי. רק תזכור שזה בסדר לקחת יום חופש לעצמך״ אני מזכיר לו ומנשק את לחיו ״בשביל יותר זמן איתך?״ שאל בצחוק ״נכון מאוד! בינגו״ אני מסתובב להיות מולו ונושק לפיו פעם אחת לפני שנכנס למטבח, פותח את המקרר ומתלבט מה להכין. ״לוּ מה אתה מעדיף? מרק או טאקו צמחוני?״ אני צועק לאברו, מחכה לתשובה כשהוא עונה פיצה ואני צוחק
״אבל זו לא הייתה אופציה״
״זו הצעה שלי״ צעק ואני נאנח. פיצה. נפלא
אני לוקח את הקמח ומתחיל להכין את הבצק לפיצה בשביל ארוסי המפונק ומכניס לתנור להתפחה. בזמן הזה, יש לי כמה דברים לטפל בהם... בין היתר במיילים, בעצמי, ובלואי כמובן.
אני מתחיל מהמיילים, עונה לכמה מהם ואז נכנס למקלחת ועושה מדיטציה כשאני יוצא. והולך אז ללואי, שליו לחלוטין ומתיישב לצידו ונואש לצומת לב. לואי שהתעסק במחשב והיה מבולבל מנוכחותי הביט בי כמה פעמים והוריד את מבטו חזרה למחשב. ״הארי?״
״כן?״
״אתה... פשוט- יושב? אין לך לשאול אותי או להגיד לי משהו?״ אני מחייך ומניד בראשי בזמן שהוא מושך בכתפיו וחוזר להתעסק במחשב. אני מתקרב אליו מעט, מחכה שניונת לפני שמתקרב עוד, ועוד ועוד, ומגיע לצידו ממש. יושב בכיסא ומביט בו כשלואי נראה מעט מוטרד ״הארי?״
״ממ?״ אני שואל ונשען על ידו ומביט בו
״משעמם לך?״ שאל בצחוק והסתכל עליי בסירוגין למחשב
״לא.״ אני עונה. זה מכניס בי שלווה להביט בו
״סיימת את הספר?״ שאל ואני מניד בראשי והוא נראה מבולבל
וניסה להמשיך להתעסק במחשב עד שהוא נאנח והביט בי שוב בחיוך ״אתה מאוד מסיח את דעתי״
״מעולה! קדימה״ אני קם בחדות ולוקח את ידו איתי ורץ איתו לסלון ומנשק את שפתיו כשאני מתיח את גופו אל הקיר עד שאני שומע קול ומנתק את פיו משלי ומביט הצידה ומבחין בג׳פרי ואני מרגיש את לחיי מתחממות
״אני צריך לשנות קוד לבית״
״כן, דחוף״ לואי אומר ומחייך לג׳פרי לפני שחוזר לחדר העבודה
״עד שהתחיל האקשן ג׳ף! עכשיו החלטת לבוא?״
״אוי תאמין לי שאני צריך להתחיל להתרגל לא להרגיש בבית כפי שאתה אמרת לי. מאחר שיש לך בן זוג-״
״ארוס, כן. זה מאוד מביך-״
״רגע, הצעת לו כבר?! פאק איך היה?״ שאל והתקרב אליי
״היה מדהים. בכנות חשבתי שיהיה משהו שישתבש אבל זה היה מושלם. הוא ענה כן ובלי לחשוב פעמיים״ על ג׳פרי עלה חיוך גדול
״זה מדהים. הווו אוללה אתה מכין משהו עם בצק, זו התחלה טובה״
״פיצה״
״אני יכול להשאר? אני ממש רוצה את הפיצה שלך״
״אתה תשלם על זה שהפרעת לאקשן. אבל כן, אתה יכול להשאר. הו! לואייייי״ אני צועק את שמו
״מה?!״
״תזמין את אוֹלי לפיצה!״
״מה?!״
״תזמין את אולי לפיצה!״
״הוא בדונקסטר הארי!״
״אוי״ אני מביט בג׳פרי שהיה פעור, מה? חשבתי שדאבל דייט יהיה נחמד.