little secret- Larry stylinson

Part 46

לואי טומלינסון:

"התגובה שלו להריון היתה כל כך רגועה שזה מרגיש כאילו הוא ראה את זה קורה. את מבינה אמא? אבל אני לא יודע אם אני מרגיש מוכן לעבור האלה מג'ו עדיין. אגב, אני עדין מחכה למסר שאתם מסתדרים שם למעלה, כן? בכל אופן-" הטלפון שהחל לצלצל בפעם השלישית ברציפות עצר את הספק מונולוג ספק דיאלוג מפי ואני לוקח את הטלפון ומתאפק לא לשבור אותו בידי
"מה?"
"תרגע רגזני, אתם מגלים את המין כרגע אז כדי שתגיע לבית שלכם" זו היתה אריה שהפתיעה אותי, ואני נפרד ממנה לפני שאני אומר מילים אחרונות לאמא "נדבר חודש הבא אמא, אני הולך לבדוק אם יש לי ילדה או ילד. כמה הזוי" אני קם מהדשא ומנשק את המצבה והולך לרכב ומתחיל לנסוע חזרה הביתה, מצלצל להארי שעובר ישירות למשרד של ג'פרי ואני מנתק. לעזאזאל לא להיות זמין בן אדם?
אני מחליט פשוט לחכות להגיע הביתה ולראות מה יהיה, וממשיך בנסיעה לדונקסטר שללא פקקים, נסיעה של שלוש שעות. אני מרגיש סיפוק שעשיתי וי על ביקור המשפחה שלי. ראיתי את האחיין שלי שגדל מיום ליום כי זה הגיל, את גיסי ואחיותיי ואבא. סבא וסבתא ואמא.
אני מגיע לבית וקורא להארי שמודיע שהוא בחדר שעשינו במיוחד לכבוד ההריון. כל הדברים שאריה צריכה, ממש שם. ציוד לאולטראסאונד וניתוח- כי לא ניקח סיכון שוב ללכת לבית חולים ציבורי אחרי מה שקרה.
זימנו את המנתחים של פעם שעברה והודענו להם שהארי שוב בהריון והם שמחו לעזור לנו שוב.
"היי, אתה מזיע, ו13 מעלות בחוץ"
"אני רצתי"
"הו בטח, כמובן. תנשק אותי אידיוט"
"תנשק אותי אידיוט" אריה מלמלה מתחת לאפה ואחרי שאני מניח נשיקה על שפתיו של הארי ששוכב במיטת האוטראסונד שוב אני מביט בה בשאלה
"מה? הארי אמר את זה לך פעם באקס פקטור"
"באלך להתוודות בתור משפפת לארי?" אני שואל
"כמובן. אבל ארגיש מוזר. עכשיו נגלה טאם טאם, אם זה ילד שוב או ילדה עם קוקיות"
"תודה על התיאור אריה" הארי מודה לה בזמן שהיא מורחת את הג'ל על הבטן שלו
"באהבה. אתם רבים בכלל? כי אם לא הזוגיות שלכם רעילה להחריד"
"מה רעיל בלא לריב?" אני שואל ושקוע ברעשי התינוק
"זה יותר מידי טוב. לא בריא לעולם המחריד הזה. שמעתם שעוד טיגריס מת?! אין לנו טיגרסים יותר. נשאר אחדים!"
"מה- טוב, אנחנו רבים. אבל דברים ממש קטנים כמו כמה סוכר צריך לעשים באייס קפה, או מי הטופ הפעם-"
"לא ביקשתי ריבים כאלה. תחזור לטיגריס"
"מזעזע ברמות, נשארו גם ממש מעט פילים-"
"זו בת עם קוקיות. צפו לשינוי אפשרי כי אולי לא רואים טוב את האיבר אם זה בן. אבל בדרך כלל זה ממש ברור כשזה בן. אבל זו בת מזל טוב" היא אומרת ואני מחייך. אלוהים שמע את תפילותיי.
"אני עדיין חושב שזה סיפור קורע לב הפילים. מסכנים. איך אספר לילדה שלי שיש פיפילון עם אף ארוך שלא ידע לדרוך?"
"אה?" אני שואל את הארי שהחליט לפצוח את פיו עם מילים משונות
"זה שיר בעברית. בן ווינסטון משמיע את זה לבנות שלו."
"והנה התחלנו שוב"
"ידעתם שיש שיר של זברה עם פיג'מה?! ועל עשר אצבעות"
"הארי גם באנגלית יש שיר על עשר אצבעות."
"אבל בעברית זה נשמע מגניב רצח וחמוד ברמות."
"אלוהים אוקיי אני מתקפלת, ניפגש עוד שבועיים זוג מאלכותי" אריה נפרדת מאיתנו ולאחר שהארי ניקה את עצמו מהג'ל הלך איתי לכיוון המטבח
"אני דורש פנקייק בבקשה"
"אין בעיה כלל. אתה יודע שאני מתחיל להרגיש שמייקלה מנקה כבר את הבית הנקי של הבית הנקי?"
"אתה יכול להגיד לה לבוא פשוט כשנוח לך וכשהבית יהיה זבלה עירונית"
"אבל זה הפרנסה שלה"
"אז נעשה סקס על חפצים רנדומלים לעיתים קרובות יותר" הארי צוחק ונושק לי, ממשיך בהכנות הפנקייק
"אז... איפה היית-"
"אתה באמת חושב שזה רעיל שאנחנו לא רבים ריבים גדולים?" אני קוטע אותו
"א... לא? אני מתכוון- אנחנו מכירים את אחד השני יותר מידי זמן לפי דעתי שכבר רבנו על הכל בתור חברים שלא נשאר משהו לבעלים שאנחנו. וגם אל תשכח שלפי שנתיים היה מריבות לא פשוטות"
"כן כי אתה התגלתה בתור מחזר אחרי שאובססיבי אלי בצורה קיצונית"
"אני גם עכשיו מחזר אחריך ואובססיבי בצורה קיצונית"
"טוב... אתה איבדת את זה אז ואתה יודע את זה. אתה פאקינג נעלת אותי בחדר ופצעת את עצמך בגלל זה"
"אני גם עכשיו פוצע את עצמי" אני פורע את פי כשאני רואה שהוא צוחק
"אפילו לא בצחוק הארי"
"קעקועים זה נקרא לפצוע את עצמך"
"חכמולוג."
"אנחנו נדבר על זה שיש לנו ילדה בדרך?"
"אתה רוצה לדבר על זה שיש לנו ילדה בדרך? אני שואל
"אתה יודע? הרגשתי שזו ילדה. וזה גם מרגיש נכון אחרי שיש לנו טראומה אחרי בן." אני מהנהן
"כן זה נותן לי הקלה מסוימת. אתה רוצה לחשוב על שמות מעכשיו?"
"אלכס. שם נדיר. אבל באלי גם דארסי מאז שאני קטן."
"יש גם ג'ון, או אן על שם אמא שלך" אני מציע
"אוי נו זו תעלומה. נדע רק כשהיא תיוולד ונראה מה יתאים יותר. אני כבר בחודש רביעי ואתה יודע? אני מרגיש שזה בהחלט הריון קל יותר מהקודם"
"אני שמח לשמוע מותק." הארי מגיש לי את צלחת הפנקייק ולוקח את שלו ומתיישב לצידי"
"אתה מתכוון לתרום לרפואה את הרחם?" אני שואל
"לאריה, כן. מגיע לה. כמובן."
"בהחלט."