little secret- Larry stylinson

PART 19

הארי סטיילס:
אני מוציא את הקיא מפי בפעם השלישית היום, מרגיש שאני נחנק מכמות הנוזלים שיוצאים מפי ומתנשף כשהגוף שלי הפסיק להוציא אותם. אני מסתכל על עצמי במראה, נראה לבן כסיד כמו ג׳ק כשקפא למוות באוקיינוס.
אני משתעל מעט לפני שאני פותח את ברז המים ושוטף את פניי במים קרים ומרגיש שכאב החד בראשי הורס לי את ההגיון.
״הארי, היי שב רגע״ ג׳פרי תפס אותי והשיב אותי על הספה שבסטודיו.
״סתכל עליי״ הוא הרים את ראשי אליו ואני מביט אליו, מרגיש שראשי כבד מידי בשביל לנסות להרים בכלל אותו
״הארי, אני, אתה, הביתה עכשיו.״ הוא עוזר לי לקום. אוחז בכתפי ומייצב אותי ומוביל אותי למטבח ומביא לי כוס מים אחרי שמילא אותה אך אני מתנגד ״בבקשה לא״
״הארי, אתה עוד רגע מתעלף לי פה וזה לא מקובל עליי. תשתה את המים״ באי רצון מוחלט אני שותה את כל כוס המים ומוסר אותה חזרה לג׳פרי שהודיע לטומי שהוא לוקח אותי לבית.
הוא מכניס אותי לרכב, מסיע אותנו לבית שלי בלונדון וכל מה שרציתי זה רק לבכות. זה כל כך לא קשור כל זה במיוחד שאני מתחיל סיבוב הופעות בעוד כמה ימים.
אנחנו מגיעים הביתה וג׳פרי מוריד לי תחולצה ועוזר לי לעלות למיטה. ״חשבת אולי במקרה לספר לי שלא הזמנת את דוקטור מייקלסון ושמכרת לי סיפורי סבתא שאתה היית אצלה והיא נתנה לך כדורים?! לעאזאל הארולד-״ אני קם מהר כשאני מרגיש שזה עולה לי שוב ושומע את ג׳פרי צועק לי מהחדר. אני רוכן אל האסלה ומוציא את כל המים שג׳פרי נתן לי, ומרגיש שאני הולך להוציא את המעיים שלי כשאני מרגיש את שערי מורם ויד תומכת על גבי.
ולפני שאני מספיק לספר לג׳פרי שסיימתי עם הקיא, אני משתעל ודם יוצא מפי לתוך האסלה
״היי היי היי הארי״ אני שומע את ג׳פרי בטשטוש, אך אז שומע את הקול של לואי וזה מחזיר אותי לפוקוס לרגע לפני שאני ממשיך להשתעל
״לך- לך ללואי, תגיד לו ש-שאני פה״ אני אומר בקושי, מתחנן בפני ג׳פרי שהנהן ואני אוחז בכיור ומייצב את עצמי . לאחר דקה אני מבחין בלואי שרץ ומגיע לשירותים.
״הארי, היי תסתכל אליי״ הוא אוחז בפניי ואני מביט לעיניו הכחולות ״לא כתבתי צוואה, שיט. קח את הכל טוב?״ לואי מכה את זרועי ״תשתוק! אל תדבר ככה אתה לא הולך למות אידיוט. ג׳ף, תוכל להביא לי כוס מים וקופסת כדורים שקופה כזו שיש בארון התרופות? תודה״ לואי מוביל אותי למיטה ומשעין אותי על גבי משענת המיטה, וכעבור רגע ג׳פרי חוזר עם המים והכדורים ״אני לא רוצה מים מזדיינים״
״לואי תקשיב לו״
״תסתמו שניכם. אתה צריך את זה. אתה עוד רגע מתייבש פה״ הוא אמר בתוקפנות שעשתה לי כאבי ראש
״אבל נתתי לו לוּ, הוא הקיא את זה ממש עכשיו״
״השאלה היא כמה מים הבאת לו.״ הוא אומר. הוא יהיה דוקטור כשהוא יהיה גדול. אני צוחק לעצמי. כשהוא יהיה גדול.
״מה משעשע אותך?״ שאל ונאנח ואני מרגיש שעפפיי כבדות עליי ואני עוצם את עיניי.
״כלום. אני רוצה לישון.״ אני מבקש, פוקח את עיניי מעט ומבחין שלואי מהנהן לי, ונותן לי אישור. אני אוחז בידו ועוצם את עיניי, נסחף לשינה.
-
כשאני מתעורר, אני מבחין בלואי שלצידי במיטה. ג׳פרי לא נראה בסביבה והשעה בשעון קיר הייתה 8 בערב. נחמד. נהרס לי הלילה.
״היי, אתה ער. איך אתה מרגיש?״ לואי כשהבחין שאני ער שאל, ואני מושך בכתפיי ״יותר טוב מלפני כמה שעות. איפה ג׳ף?״ אני שואל. אני צריך להגיד לו תודה, כל כך.
״הוא הלך הביתה, גלן גם לא מרגישה כל כך טוב. אתה רוצה מים? אתה איבדת המון נוזלים ודם. כדאי שתבדוק את זה.״ היה לי פיפי, ורציתי לשתות מים. זה לא הסתדר לי.
״כן אני אשמח״ הוא מהנהן ויוצא מהחדר. אני קם, לוקח מהארון בדיקת הריון.
״על החיים ועל המוות״ אני ממלמל כשאני שם את הבדיקה בצד ושם טיימר. לואי בדיוק חוזר עם מים ומגיש לי אותה ואני שותה, מסיים שליש מהכוס ושם בצד.
״זה מזעזע מה שקורה לי.״
״אפשר להבין מה פשר ההודעה אבל? אתה ליטרלי כתבת לי שאתה חושב שאתה הולך למות . ממתיי כל זה קרה? הבנתי מג׳פרי שאתה המון זמן ככה ושאתה פשוט שיקרת לו שאתה הלכת לרופא״ הוא שואל ואני מושך בכתפיי
״כן... זה ככה כבר... חודשיים? משהו כזה. חשבתי שאולי זה כמו מה שקרה עם דוקטור וולסון כשהכניס לי את הזרע שלך לתוך הגוף שלי- אבל זה כבר יותר מידי זמן ככה״ אני אומר
״ולא חשבת לספר לי?״
״עכשיו סיפרתי״ אני מחייך מעט
״הארי אני רציני. אומנם אני בסיבוב הופעות אבל יש לי ימי חופש.  אתה יכול לבדוק את התאריכים של ההופעות ולכתוב לי- הו, אני חצי מת לואי אתה יכול לבוא?״ שאל ואני צוחק מהניסיון שלו לחקות אותי
״לא רציתי שיהיה לך עוד דאגות על הראש״ אני מודה ומביט לעיניו
״אבל הארי- זה חשוב. אתה חשוב אתה לא יכול להמשיך לעשות לי את זה, שמעת?״ ובדיוק כמו סימן משמיים הטיימר צלצל
״מה זה הארי?״ כשלואי מבחין שאני צועד לקצה החדר ואוחז בבדיקה בידי וכשהוא מבחין שזה בדיקה הוא פורע את עיניו. אני מסתכל לעיניו, יוצר קשר עין מהוסס לפני שאני הופך אותה ומרגיש שמיצי מרה עולים לגרוני ״חיובי״ אני ממלמל
״מה?״
״חיובי לואי, חיובי. פאקינג חיובי״ דמעות מילאו את עיניי
״לקורונה?״ לואי שאל כשאני מגיש ללואי את הבדיקה ועולה למיטה, מקרב את רגליי לחזי. לואי היה פעור ובהלם
״זו-זו-״
״בדיקת הריון״
״א-אבל איך זה יכול להיות? אצל דוקטור וולסון זה היה שלילי... לעאזאזל״
״ובכן, אני מניח שגילנו איך הרחם הזה עובד, הידד״ אני אומר כשדמעות שקטות ממלאות את לחיי. ואני פאקינג חשבתי שסיפור הרחם המזדיין מאחוריי. נפלא.
לואי מוחה את דמעותיי בעזרת אגודלו ״לעאזאזל... ככה חודשים?״ שאל ואני מושך בכתפיי, הולך למראה הגדולה שבמרכז החדר ומרים את חולצתי ורואה בליטה קטנה
״הבחנתי בבליטה הזו לפני שבוע, אך חשבתי שפשוט השמנתי למרות כל הקיא, אני מניח שאני יודע שזה לא מה שהולך שם״ אני אומר בהומור יבש.
״הארי, היי, סתכל עליי״ לואי צועד אליי ואני מביט בו בפליאה, בבן אדם שכל כך קרוב אליי ואוחז בבליטה החשופה עכשיו בידו ״אנחנו ביחד בזה, אוקיי?״ אני מהנהן. אנחנו ביחד בזה.