little secret- Larry stylinson

PART 22

הארי אדוארד סטיילס:

אני אוחז בבטני ונושם עמוק. מוציא לבחוץ ואז שומע קול ריצות. אני פוקח את עיניי ומביט בלואי שמתנשם ומגיע אליי וקופץ עליי בחיבוק "אתה בסדר? כואב לך? מי זו שהשפריצה מים על הפאקינג במה?! אני נשבע שאני ארדוף אותה עד יום מות-"
"לואי, תנשום הכל טוב. אני חושב שהיא רודפת את עצמה שהיא גרמה לי לעצור את ההופעה ולהופיע בקיווי כאילו זה טקס יום הזיכרון. אל תטרח. בכל מקרה אני חושב שכדי שאלך... לבדוק את זה."
"פאק אבל אתה מרגיש בסדר? עזוב את התינוק" אני מחייך, הוא מתוק שהוא דואג לי. אני מהנהן ברכות "אני בסדר." אני אוחז בלחיו ושומט כשאני מביט בג'פרי מתנשם גם כן
"א-אתה.. פאק...אמאלה מה זה אתה רץ מרתון בזמנך החופשי? מה- אמאלה" אני צוחק כשג'פרי בקושי מצליח להשלים משפט בעקבות ההתנשמויות
"מה אתה צוחק?! זה לא צחוק אני אתעלף" ג'פרי נשכב על הריצפה ורוטן
"תרגע אתה עד כדי כך לא מרגיש שאתה נושם? לעשות לך החייאה?" אני מתיישב על ברכיי לצידו ומכין את ידיי לאחייה לפני שהוא מרביץ לידיי "דיייי אני רציני. אתה בסדר? זה נראה-נראה שכאב לך שם על הבמה" אני מושך בכתפיי
"כי באמת כאב. עכשיו אני יותר בסדר. זה הרגיש כאילו התינוק התהפך לו שם"
"רגע מה?! הארי מה לעזאזאל?" לאחר רגע אני רואה את לואי מחייג למישהו והולך סביב החדר
"אן! היי, הבן שלך נפל הרגע-"
"לואי מה אתה עושה?!" אני צועק
"כןכן. בכל אופן, צריך משהי של אוטראסאונד. ואני לא מתכוון ללכת לדוקטור וולסון אני מצטער. כן אני יודע, את חושבת שאת מכירה משהי במקרה? כן?! מושלם. אנחנו נוסעים אליכם ממש עכשיו. כן הארי בסדר אני חושש לחיי כרגע כי הוא מביט בי במבט של לא יאמן אתה באמת התקשרת לחמתך. כן, ילד רע. הוא לא היה מתקשר אליך! אני הגיס המועדף" אני שומע את ג'פרי צוחק מאחורי "תגידי את זה למייקל. יופי, ביי ביי, אוהב אותך גם" הוא מנתק ואז מעלה את מבטו אלי, פי פעור. מה זה היה עכשיו?
"לואי-"
"יאלה תארוז. נוסעים לרדיץ"
"לאיפה שאני נולדתי?"
"כן, קדימה" לואי אוחז בידי ומוביל אותי מחות לחדר הקלעים
"רגע לואי אני ממש לא הולך ללכת לרדיץ עם בגדיי הופעה. תן לי להחליף בגדים" אני לוקח מהתיק שלי את החולצה והמכנס שהבאתי מהבית ומתפשט ומרגיש את העיניים של לואי ננעצות בי. מעניין. אם ג'פרי לא היה פה אז מן הסתם הייתי אומר משהו כמו- אתה אוהב מה שאתה רואה או משהו, אבל אכבד את
הנמצאים.
״ג׳ף אתה יכול לארגן לנו את הטיסה לאזור צ׳יישר? אני אשמח״ ג׳פרי מהנהן ומקליד כמה דברים בטלפון ״מסודר. אני אצטרף אליכם כי אם מתכוונים לדחות את המופע של מחר-״
״לא דוחים שום הופעה ג׳ף. אני רק הולך לבדוק את התינוק, אין בזה שום דבר שבגללו צריך לדחות״
״אוקיי. אז תעדכן אותי כשאתם מסיימים שם?״ אני מהנהן ומחבק את ג׳פרי להתראות ואז פונה לחבק את... לואי. אני מחייך אוטומטית. בזמן שאני הופעתי ונפלתי, לואי וג׳ף סידרו עניינים. זה מושלם.
אני ולואי פונים למחוץ מאחורי הקלעים ועולים על הרכב בשביל לנסוע לשדה התעופה. הנסיעה עוברת שקטה ואני ממהר לצאת מהרכב כשאנחנו מגיעים ואני רץ לתוך המבנה בשביל לא להיתקל בפאפרצי או אנשים שיודעים מי אני לכיוון האזור של המטוסים הפרטיים.
אני מוציא את הדרכון להזדהות לטייס והוא מהנהן אליי, אני מסובב את מבטי בשביל לבחון אם לואי מאחוריי וכשאני לא רואה אותו אני מקלל מתחת לאפי.
ובתזמון מושלם, הוא מתקשר אליי
״איפה אתה לעזאזל?! יש פה מיליון ואחת אנשים״ לואי צועק ואני שומע המון רעשים ברקע ״לו לך למתחם המטוסים הפרטיים״
״ואיפה זה?! אני בכניסה של השדה. תכוון אותי.״ אני נאנח כשאני שומע את לואי אומר כמה היי ושלום ואני מבין אוטומטית שאנשים מזהים אותו.
״לו תהיה איתי, תלך ימינה, אמור להיות שם מתחם של מטוסים פרטיים, סתכל למעלה יש שלטים״ לואי ממלמל כמה דברים ואני נאנח בתסכול.
״אני כבר בא״ אני מודיע לטייס והוא מהנהן אליי ואני רץ לכניסה חזרה, מבחין בלואי שמצטלם עם מעריצות ומנסה ללכת
״מצטער בנות, זמנכן אזל״ אני אומר ולוקח את לואי בידי ורץ איתו כשאני שומע צרחות ובכי מאחוריי. מדהים, מושלם פשוט.
״הן שאלו אותי אם הייתי בהופעה שלך, אמרתי לא אבל אז אתה הופעת וזה דיי מנוגד״ הוא צוחק ואני מושך בכתפיי ונכנס לתוך המטוס ומתיישב ולואי לצידי, אני מביט בו בחיוך. הוא ממש יפה. הוא מחייך ״מה?״ אני מושך בכתפיי בשנית ״אתה פשוט ממש חתיך״ הוא מסמיק ואני מסתכל על הווילון שמפריד ביני ולבין הטייס וסוגר אותו, ואז צועד ללואי ומטיח את שפתיי על שלו. הוא מלפף את ידיו סביב צווארי וגורם לי לשבת על ברכיי בשביל להיות בגובה שלו ולא להתאמץ. אני מוריד את שפתי אל צווארו ונוגס ואני מתנשם. זה נראה שאני לא צריך יותר להתאמץ שהוא יהיה שלי, זה נראה שהוא רוצה זאת בעצמו.
״אתה שלי?״ אני שואל והוא מביט חסר נשימה
״אני שלך?״ שאל ואני צוחק
״אני שאלתי. אבל לא אהיה כזה ישיר ואתן לך עוד קצת זמן״ אני מנשק את שפתיו ומשכיב אותו אחרונית, שומע שאנחנו עומדים להמריא ומתיישב לצידו, שם חגורה וגם ללואי
״אתם חגורים שם מאחורה?״ אני נותן אישור לטייס ואני מביט בחלון שלצידי.
״זוכר את זמני וואן דיירקשן שאתה ונייל הייתן פוטרים תשבץ כשאני וליאם היינו מצלמים את האנשים שהיו בטיסה שהיו יוצאים מדעתם? זה נראה כל כך רחוק״ אני מביט בלואי ומחייך. ״כן. זה זכרונות רעים אבל. זה הזמנים היחידים שיכולתי ליטרלי ללכת לישון בלי להיות בלחץ של קימה״ אני אומר ולואי מהנהן ״אבל בכל מקרה, זה היה נחמד.״ אני מרגיש צמא אליו ולכן אני רוכן ומנשק אותו שוב, חש בשפתיו שמנשקות חזרה ולשוני מבקשת גישה לתוך שפתיו והוא מאפשר לי. אני מוצץ את שפתו ומנשק כשאני מרגיש לפתע תזוזה בבטני ואני עוצר את הנשיקה וקופא ״הוא יודע לזוז״ אני אומר ולואי פוער את עיניו ״הזרעון זז?״ לואי שם את היד על בטני לפני שהיה עוד גל בבטני והוא פער את פיו
״פאק זה מדהים״ אני מחייך. הוא משתולל לו עכשיו. או היא.
וזה נותן לי את האוויר והאישור שהילד/ה שלי חיי שם, ועושה כנראה סלטות בבטני.