little secret- Larry stylinson

PART 16

ברוב אי הבנה שלי על אדון סטיילס, הוא רצה לעשות דיבור עם הקרובים אלינו ולספר להם מה קרה בחודשים האחרונים ואת הסוד הקטן שלו. ואני לא התנגדתי.
בין הקהל שמסתובב בביתו של הארי- כמובן שאר הבנים, פרט לזאין שלא מראה שום קשר לאחרונה. חברי הלהקה המצומצמת מאוד של הארי כמו שרה ומיטץ', אמא אן ואביו דסמונד וג'מה וחבר שלה, חברים קרובים של הארי כמו לקסי וטומי, וכמובן חברו הטוב ביותר ג'פרי ואישתו. מהצד של המשפחה שלי חוץ מלוטי לא הזמנתי אף אחד. זה הרגע של הארי, ואני לא רוצה לערב יותר מידי את המשפחה שלי בזה.
הארי שהיה עם כוס יין מקיש במזלג לעבר החדר שישב עכשיו ברחבי הסלון של הארי ונהיו בשקט למשמע הקול
״היי לכולם, אני שמח שכולכם הגעתם. אני... כמובן לא קראתתי לכם סתם. וכמובן לא פוגש בכמה פרצופים שלא ראיתי זמן רב אלה כי... אני רוצה לספר ולהודיע משהו.״
״אתה בהריון?״ נייל שאל בצחוק אך זה קיווץ את ליבי. לא במקום נייל. בכלל. כמובן שהוא לא ידע כלום, אבל זה זמני כרגע. ובעוד כמה דקות נייל יבין למה אני מתכוון.
פניו של הארי שלא הראו זיק של שעשוע התחיל לדבר ״כן... בקשר לזה. לפני עשור בערך, אני לא חשתי בטוב. זאת אומרת- כאבים תמידיים תמיד היו לי, בגב, מידי פעם בבטן ובאי הבנה פשוט העמדתי פנים שזה לא קיים מאז שהכרתי את עצמי עד לפני עשר שנים. אז בטח תהיתם מדוע אני... ובכן, הארי, לא הייתי ההארי שכולכם הכרתם לאחרונה. לא הגיע לסטודיו לעיתים קרובות.״ הארי הסתכל על ג׳פרי ״ענה לכם לשיחות ונשמע גוסס״ הוא הסתכל על ג׳מה ״ולא התראה איתכם לעיתים קרובות.״ הוא הביט אל טומי. ״ובכן... אז לפני עשור אני החלטתי ללכת לרופא, לדוקטור שיבדוק אותי יחד עם לואי״ מבטי הצטלב עם מבטו ואני מהנהן בראשי לעברו ומעודד אותו להמשיך לדבר ״ובכן... מאז חיי השתנו. לאחר בדיקות ללא הרף באותו יום, צילומים וטילטולים מבית חולים לאחר, גילו ש... יש לי בבטן משהו שלמעשה זה רחם״ הסתכלתי על נייל שפער את עיניו כרגע ״כן. אמ... בטח תשאלו, זה אחד באפריל ולא שמתי לב? או אם אני אישה במסווה או משהו. אבל לא, אני ככה מאז שנולדתי. רק שבחודשים האחרונים אני ולואי החלטנו לחקור את העניין לעומק יותר, ולבדוק אם אני יכול להכיל ילד בתוכו, כמו בדיוק אישה. אז אחרי בדיקות בחודשים האחרונים אני...״ כולם הסתכלו עליו בצפייה ״אני לא. אני לא יכול. אחרי לילות שלמים של קיא וחום והמון דברים עם זה... אני לא. רק רציתי להגיד לכם, האנשים הקרובים אליי את האמת. אני לא חולה, ואני מצטער ששיקרתי לכל אחד מכם. מקווה שאתם בסדר עם זה. ו... זהו.״ הארי הסתכל סביבו לאנשים הקרובים אליו שחלק מהם אפילו בכו, וחלק הסתכלו עליו בהלם וחלק כבר התחילו ללכת לאברו ולחבק אותו, ולאחר מכן זה נראה ששאלו אותו אם הוא רוצה שהם ילכו והארי הנהן ואמר תודה.
לוטי מסתכלת עליי בעצב, מתקרבת אליי ומחבקת אותי, מבטיחה שתדבר איתי מאוחר יותר והלכה להיפרד מהארי.
לאחר כמה דקות אני מסתכל אל ליאם שהלך לאברי. ״אני... לא מה...מה להגיד. כל הכבוד לך שהיית לצידו״ אמר וחיבק אותי ואני מהנהן ״זה לא היה קל״ אני אומר, לראות את חברי הטוב יום יום בוכה מרוב תסכול וכמות הקיא.
״אתה רוצה שאקפיץ אותך הביתה?״ ליאם שאל ואני מביט אל הארי שכרגע נפרד מהאחרונים ואז מביט בו חזרה ״כן. תודה״ אני וליאם מתקדמים לאבר היציאה ששם נמצא הארי ניפרד מהאורחים שחלקם דיברו איתו. ליאם הלך להיפרד מהארי, ואני מבחין שהוא מביט בי לרגע לפני שהביט חזרה בליאם שהתקדם לדלת לצידי אך לפני שיכולתי לצאת אחרי ליאם הרגשתי יד על זרועי ״תשאר״ הסתובבתי לאבר הארי ופי היה פעור. להשאר?
אני מהנהן לאבר ליאם שימשיך ללכת ונפרד ממנו, מחכה שהאחרונים יצאו לאחר שנפרדו מאיתנו ואז סוגר את הדלת הבית של הארי, וכשאני מסתובב הוא הוא קפץ עליי בחיבוק דוב. אני מקיף את ידי סביב אגנו ומחבק אותו בזמן שהוא קובר את פניו בצווארי ולא מרפה. אנחנו עומדים כך כמה דקות, לא מדברים ורק מקבלים חום מאחד השני באהבה.
״אני כל כך מצטער שאני לא יכול לעזור לך עם אמא שלך לו, באמת. אבל... תודה שהיית לצידי בחודשים האחרונים. אני חושב שהייתי באמת צריך את הסגירת מעגל הזו עם כל הקטע של הרחם שלי.״ אני מהנהן והוא מנתק את מגע חלקו העליון מגופי ושני ידיו עוטפות את שני צידיי לחי. אני מסתכל אל הירוק הרך בעיניו כשאני מרים קצת שיער שנפל על עיניו. הוא רוכן לעברי ומפגיש את שפתינו. הזה זה שוב, הפיצוץ שאני מרגיש בבטני. אותה אחת שנעלמה לפני עשור והחליטה לחזור ולחגוג בחודשים האחרונים כאילו הארי שייך לי.
כאילו אנחנו ביחד שוב ושום דבר לא יפריע לנו.
כמה שהוא טועה.
אני מנתק את שפתיי מהארי ומעלה את ידי אל לחיו, מצטער הארולד שאני לא יכול לקיים פנטזיות של סיפורי אגדה של זוג שנהיה ביחד ללא בעיות.
״אני רוצה לדבר על זה״ אני אומר והוא מניד בראשו
״בבקשה לא״
״אני חייב״
״לא אתה לא. לואי, אל תהרוס את זה שוב״ הוא מתחנן
״להרוס את מה הארי? אנחנו סך הכל הזדיינו אתמול, זה לא אמור להפיץ לך תקוות במוח.״ אני מרגיש שאני מתקשח ונהיה קר שוב
״זה לא אתה לואי. אין מצב בעולם שהיית מגיב ככה כיום. ואני לא מתכוון לוותר כל כך מהר.״ הוא אומר ואני נאנח
״הארי, הרגע נפרדתי מאלינור. לעאזאזל, אני אפילו לא מבין מה אני רוצה מעצמי כרגע.״
״לא אכפת לי מה אתה אומר לואי, מצטער. אבל אני נתתי לך ללכת פעם אחת ואני לא אעשה את זה פעם שניה כי אני יודע שהיה ביננו משהו מעבר לחברות בחודשיים האחרונים. וכמה שתנסה לרסן אותי ולהגיד לי שאני טועה, תתחיל לפחד כי אני יודע לקרוא אותך, למדתי במשך שנים על גבי שנים.״ אני לא מבין מאיפה הארי מוציא את השטויות האלו מהפה, ולמה הוא עושה את זה.
״הארי, אני מצטער״ אני מסתובב ופותח את הדלת של הבית שלו אך הוא סוגר אותה. אני פוער את עיניי. מה לעאזאזל קורה כאן?
אני מגלגל את עיניי. הוא מגזים, ממש מגזים. אני הולך ומתיישב על הספה בזמן שהארי מביט בי בעיניים קרות, מתיישב לצידי ואני מסתכל עליו בבלבול. לעאזאזל, יש עוד צדדים שאני צריך להכיר בו והוא עדין לא הראה אותם בו?
״הארי תתן לי - אתה יכול לתת לי ללכת?״
״לא. עד שלא אכניס בך מעט הגיון, לואי טומלינסון.״ אני פוער את עיניי בכעס
״אני חושב שהיחיד שצריך להכניס בו הגיון זה אתה הארי! אתה אתה חושב שאתה עושה?!״ אני צועק אך זה לא הזיז בו עפעף. הוא התקרב אליי יותר ממה שהיה, ממש פנים מול פנים בסנטימטרים ספורים
״כשאתה עזבת אותי, ב2011, אחרי שפאקינג התוודיתי בפניך על רגשותיי ונפגעתי ממך לימדתי את עצמי לבנות חומה. רק בזכות החומה זהו הצלחתי להתעשת ולהגיד לעצמי לא לייחס חשיבות למה שהיה ביננו ולהסכים כשביקשת שנחשוב שהזוגיות הקטנה שלנו שלא הייתה לעולם. אתה יודע מה הייתי צריך לעשות בשביל לבנות חומה כזו? להבטיח לי שיום אחד תהיה שלי. לא משנה במה אצטרך לנקות. גם אם אצטרך להשאיר אותך פה ולנעול את הבית בשביל שלא תצא לואי. עד שהפחד שלך יצא ממך ותוכל להודות שאתה אוהב אותי ושהמוות יפריד ביננו, ולא פחד מזויין שאתה אפילו לא מסביר לי מאיפה הוא נובע!״ אני נרתע. איפה לעאזאל ההארי שהסתכלתי בעינים כשסיפר על מה שעבר בחודשים האחרונים, ההארי שכולם מעריצים ושאומר התנהגו לאנשים באדיבות. ההארי שאני אהבתי ושיקרתי לו
הוא נעלם תוך דקות ספורות, וכנראה לא הבנתי למה נכנסתי כשנכנסתי ללב של הארי סטיילס .
-
טדאדאםםםםםם