little secret- Larry stylinson

PART 41

כשאנחנו נכנסים לאולם שלובים יד ביד, היה קשה להבין מאיפה התחיל הכפיים ואיפה נגמרו. התרועות והשריקות של חברנו הקרובים, הרחוקים והחשובים. כמעט מיידית הבחנתי בחברי לעבודה ולחיים, מיטץ קלי שרה וטום, ואז בליאם נייל וזאין. ואני לא יודע על מי לואי הסתכל שגרם לו לחייך בזריחות כל כך. אנחנו עוברים בין השולחנות כשהם מתחילים לאכול, מוודא שהם נהנים והם בחברה טובה.
״החברים שלנו התחתנווווו״ ליאם קפץ, חיבק את לואי בכמעט מידיות כשהתקרבנו לשולחן שלהם.
אני מחבק את נייל ומחייך לזאין ומושך אותו לחיבוק ״טוב לראות אותך רינגו״ אני מחייך כשהוא צוחק, שמח לראות שהוא לא לקח קשה את מה שהיה בסנל לפני כמה שנים.
״מזל טוב לשניכם. מי היה מאמין שמזוג באשליה בפרינסס פארק תהפכו לנשואים-״
״אתה מתכוון לזוג חברים שנפגשו בשירותים״ נייל מתקן את ליאם וזאין מהנהן ״מה שנכון נכון״
״האריייי״ אני פוער את עיניי כשאני שומע את פרדי מאחוריי, מסתובב במידיות כשהוא קופץ לזרועותיי ואני מחבק את... הבן החורג שלי. פאק. זה לא נתפס.
״פרד ראית שהבאתי את המפל שוקולד שרצית?״ אני מחייך לילד הנמרץ שאבא שלו מחייך כשהוא מגניב אלינו מבטים מידי פעם, מדבר עם החברים ללהקה שלנו ואז... החיוך ירד. וזה היה בבום לחזה שלי.
מה פאקינג הוא עושה פה?
כשאני מבחין בדוקטור וולסון ניגש להיילי, חברה קרובה של המשפחה שלי, אני מרגיש שאני מתפוצץ מזעם.
הוא לא אמור להיות בשנת אבל על בעלו שרצח את הילד שלי?
לפני שלואי יבחין בו, אני ממהר להוריד את פרד עם הבטחה שאחזור בקרוב, ולהתקדם לשירותים ששם וולסון נכנס. אני מבחין בגבו אליי ודוחף אותו לתוך שירותי הבנים ״מה אתה עושה פה מזדיין אחד?!״ אני שוהג, מרגיש שורידים שלי יוצאים מראשי.
״אתה יודע, זה חוק מרפי שמשהו יהרוס לך את היום. אני השליח לזה. אחרי שהרגת לי את הבעל״
״הבעל שרצח את הבן שלי בידיים קרות״
״הבן שלך שעדיין חי״ אני מרגיש ששפתי נוחתת ארצה
״אתה רוצה להמשיך להגיד זיבולי שכל ולחרפן לי את המוח וולסון? זה לא הזמן הנכון״ ובכמעט מידיות, הוא הוציא את הטלפון והראה לי תמונה של ילד קטן שיושב, שתי טיפות מים אני ולואי. וראיתי שחור.
-
כשאני קם אחרי שפריץ מים שהרגשתי בכל פניי, אני מבחין שאני בתא, שם עמד וולסון- והכל חזר אלי.
הוא טוען שהבן שלי, ג׳ו, עדיין בחיים.
מה לכל אלפי העאזאזלים?
״התעלפת. אני מניח שזה לא שלא צפיתי שזה לא יקרה״ אני משפשף את פני ומרגיש סחרחורות
״אתה...אתה טענת שהבן שלי חי. איך אתה מעז?״
״בעלי זכרונו לברכה עשה החלפת תינוקות. אתה חושב שישבנו רגל על רגל כשאתה היית בהריון? ובכן- לא. הכנסו את הזרע שלך לתוך אישה אמ... מכיר את לקסי? הו ובכן. כן. לקחנו את הביצית שלה, איחדנו עם הזרע שלך שנשאר לנו בעקבות הבדיקות והופלה! כמה ניתוחים מהירים והתינוק נראה בדיוק כמו הילד שלך. כנראה הייתם עיוורים מידי להבחין שהילד שקברתם לא בדיוק הילד שנראה כמו ג׳ו, כי בכל זאת... לא הספקנו לעשות תוך 24 שעות ניתוח פלסטי בשביל להדמות בדיוק כמו לג׳ו שאגב? אליל הבנות. והבנים. חתיך בצורה קיצונית-״
״תשתוק״ אני שוהג. מנסה לעכל את המידע שהביאו לי הרגע.
״מה דעתך שנדבר על זה כמו שצריך? אחרי החתונה תיפגש איתי, אולי אפילו תפגוש את ג׳ו-״
״לא. למה באת בכלל?״ אני בועט באריח שבתא, לעאזאזל.
״בשביל להחזיר לך את הילד שלך. רק שתשתף איתי פעולה הפעם-״
״או שלא״ בשניה אחת, הדלת נפתחה ובה לואי שהיה עם עיניים אדומות עמד לצד שני שוטרים.
״מה..-״
״וולסון, אתה נעצר כרגע״
״לואי הב-״
״זה לא הילד שלנו הארי. אני דאגתי שלא יפילו אותנו בפח ועשינו בדיקת dna גם אחרי שהבן שלנו נפטר. אותו dna כמו שיש לי ולך. אין לי מושג איך השגת תמונה של ילד שנראה די דומה לג׳ו אבל בעיקרון זה מעניין לי את הזין השמאלי- אז תעוף מפה וניפגש בתחנה״ המבט של וולסון הוכיח שלואי צדק. ובזמן שגוררים את וולסון החוצה אני מתיישב ארצה, תופס את ראשי ומרגיש פיצוצים בראשי. מה הלך פה הרגע?
״בייבי... אני מצטער שהיית צריך לחוות את זה״ לואי מתיישב מולי תופס את לחי שהייתה יבשה מדמעות והעלה אותה אליו ״אני... אני לא מאמין שהוא באמת הרס לך את היום הזה ומכר לך זיבולי שכל, אבל תרפא בייב, יחד איתי, העיניים שלך קהות כמו דשא״ לואי ליטף את פניי ומנסה להרגיע אותי. אך הרגשתי סערת רגשות אמיתית.
״אתה רוצה שנסגור את החתונה? ללכת הביתה?״ אני מניד בראשי ״אז בוא נתרענן רגע, אוקיי מותק? יחד איתי. תסתכל עליי, ולנשום פנימה... ותוציא. תתרגל יחד איתי״ אני מתרגל נשימות עם לואי וכשהוא נשען אט אט לכיווני לחבק אותי, אני קורס לזרועותיו. נשאר בתנוחת החיבוק כמה דקות לפני שאני נותן לו אישור לחתונה שלנו.
שמעט השתבשה.
אני חוזר לאולם אחרי ששטפתי את פניי וווידאתי שאני נראה בסדר, עדיין מרגיש כאב בראש מהחבטה שקיבלתי כנראה בעקבות הנפילה כשהתעלפתי.
אני מסתכל בשעות ומבחין שכמעט חצות.
לעאזאזל, נעדרתי שעתיים? זה לא טוב.
אני מחייך לאמא שהלכה לכיווני, ״היי את נהנת?״ היא מהנהנת ומנשקת את לחי ״כמובן. אתה בסדר? אתה בכית״ טוב, זו אמא. אין על מי לעבוד.
״אני אספר לך מחר, אוקיי? זה לא שייך עכשיו״ היא מהנהנת ומנשקת את לחי.
אני מתקדם לאריה שמבטה נראה מוטרד. אם היא לא ראתה את דוקטור וולסון אני נעל.
אני מרגיש את יד על שלי ואני מביט בלואי שלצידי ואני מחייך. כי אם לא הוא, כנראה הייתי מתחרפן.
-
אני מרתק את לואי לקיר כשאני מנשק את שפתיו הבשריות, תוקף בשיא הטרף אותו ונואש לזיין אותו בחליפה הזאתי.
אני מרים אותו מרגליו כשהוא קושר אותן סביבי ומתיר את קשר העניבה שלי ואני מפיל אותו על המיטה לפני שהוא מושך בצווארי לשפתיו.
״פאק״ אני מצחקק כשהוא מסתבך מעט בחולצת הכפתורים ואז קורע אותה לגמרי מתסכול וממשיך לנשק את גופי כלפי מטה, אך אני מושך אותו חזרה מעניבתו למעלה ולנשוח, חזק, את שפתיו. וכעבור פחות מדקה גם הוא היה מרוקן מבגדים, אני מוריד את את תחתוניו ויורד עם לשוני מטה, פוגש באברו עם שפתיי ומכניס את כולו לפי כשהוא זועק את שמי.
ורק בשביל זה שווה לעשות את זה.
אני מוצץ את כל אורכו של אברו, מתייחס גם לביצים הנפוחות וכל זה כי התחת של לואי יעלם כנראה היום.
סליחה, התחת של בעלי.
כשהוא מתקפל וגומר בפי, אני מחייך ומנקה את פי, ״תיפרד יפה מהישבן שלך סקסי״ לואי פורע את עיניו כשאני לוקח מנוזל הג׳ל שלצידנו ומכניס לתוך חורו את אצבעי, מניע אותה בתוכו כהוא נאנק מעט, ״זה משחק לא פיר״
״ממתי אני משחק פיר בייבי?״
אני מכניס אצבע שניה, מניע בתוכו ומפגיש את שפתנו שוב.
״בתפריט היומי שלך היום קיבלת את מנת הפתיחה, המנה הראשונה תהיה אהבה כמו בכל ליל כלולות והעיקרית תהיה בשבילי כי אתה קיבלת שתיים. הולך? מספיק פיר?״
״האם במנה העיקרית כלול להעלים את כל המנה?״
״בהחלט.״ אני מוציא את אצבועותי ובגלל שלא שמתי את השלישית אני מבין שיהיה לו מעט כואב לוחץ בהתחלה, אבל זה בסדר אחרי מה שהוא עשה לי.
אני נכנס לתוכו ומתחיל לנוע מעליו, באיטיות ובתנועות עגלגלות כשאני מפגיש את שפתנו שוב ושוב, יורד לצווארו ונושח את צווארו ומוצץ, מרגיש את האופוריה בגופי נבנית ואת גל החום של האורגזמה תוקפת אותי.
״לעאזאזל עם אהבה הארי, מהר יותר״ אני מחייך מעט ומתחיל לנוע מהר יותר אך לאט בשפתו של לואי.
״אני יהרוג אותך״ בשניה לואי הופך אותנו והוא מתחיל לדהור מעליי במהירות שהוא אוהב ״והווו, מישהו לקח פיקוד. אני לא חושב שככה אמור- פאק- אמורה להתנהל ליל כלולות בעלי היקר״ אני משעין את ראשי אחורה כשאני מרגיש את העונג המוחלט בגופי, הרעד הלא פוסק בגופי ״זין על זה, ותשתוק לפני שאני יהפוך גם אברים״ וזה נקרא- איום אמיתי מלואי. אז אני שותק עד שהאורגזמה יוצאת ממני באחת ארוכה ואני עוצם את עיניי. פאק.
כעבור כמה רגעים, אני מרגיש את הנוזל החם של לואי על בטני, וזה נותן לי אישור עצמי להראות לו מי מאיים פה ומי לא. אני הופך אותו ויוצא ממנו בחדות ״אדון סטיילס טומלינסון היקר, כרגע איומים רק יצברו לך עוד העלמת ראיות שהיה לך תחת אי פעם. אז כדי לך לשמור על הפה״ אני נכנס בכל אורכי לתוכו עד שאני מרגיש את הביצים שלי נמעכות כנגדו ואני משעין את ראשי אחורנית, פאק. אני מתחיל לנוע מעליו באיטיות תחילה, גורם לו להתעצבן מעט, להרתיח את דמו לפני שאני מתחיל לנוע מהר יותר מהפעם הקודמת שדרה מעליי- וחד.
ואת הסקס הזה, שמרתי לרגעים כאלו במיוחד.
אני גורם לא לצעוק, לנשוח ולשרוט אותי, אך זה לא מונע ממני לדפוק את בעלי על המזרן שחורק כל הזמן תוך כדי שאני מתחיל להתעסק עם איברו מעט- או לפחות מנסה. כשאני מסתכל על פניו של לו ורואה דמעות מעקצצות בעיניו אני משחרר את האורגזמה שהתאפקה לצאת ועוצר, מוחה את הדמעות מעיניו ומנשק את לחיו.
״אתה בסדר מותק?״
״זה פאקינג כואב. אבל זה בסדר.״ אני מלטף את פניו המבריקות מזיעה, מנשק את מצחו ומתעסק עם אברו עד שאני מרגיש את האורגזמה שלו על בטני שוב.
״אני רוצה שתגיד לי ברגע שאני עושה משהו שהוא חוצה את הגבול שלך, אוקיי?״ אני מבקש והוא מהנהן, מנשק את כתפי ומחבק אותי.
כמו שאומרים? המקום הבטוח שלי.