little secret- Larry stylinson

Part 44

״מה שלומכם היום לאס ווגאס?!״ אני שואל בקול, ונקבל כתגובה צרחות מהקהל שעמד סביבי, קנה כרטיס בשביל לצפות בי מופיע. ״אני מרגיש מותקף. אוקיי הבנתי שאתם בסדר. אתם יודעים מה אני הכי אוהב בלאס ווגאס? האווירה הזו שאתה נכנס לעיר הזו... ומריח נאצ׳וס.״ צרחות ״המון נאצ׳וס- בעיר שלא הולידה את הנאצ׳וס בכלל!״ עוד צרחות ״אבל עם גואקמולי. זה הכי טעים. מה ששונה מפה לעיר מולדתה של הנאצ׳וס זה שפה- אתם אופים את זה. ובכן- רק אתם אופים את זה למען האמת! בבריטון מטגנים את זה, ומביאים לך את זה מפוצץ שמן- פה הכל בוייב של- בופ, תוכלו ירקות אנשים! מה אתם אוכלים נאצ׳וס?! זה תירס! עמילנים!״ בקצה הקהל יכולתי להבין בלואי ופרדי, צופים בי ומריעים, ללא חשש שיראו אותם, ממש חשופים.
אני מחייך. ״מוכנים? נשאר לנו שיר אחד אחרון. את השיר הזה... כתבתי במהלך השנה למען האמת. אני זוכר שהלכתי למיטץ׳ שישב במטבח ואכל נאגטס צימחוני והגשתי לו את המחברת- ואמרתי לו- קח. תעשה עם זה מה שאתה רוצה. שבועיים לפני שהאלבום היה צריך לצאת. ואז הכל התהפך. וזה נהפך לשיר האחרים באלבום. זה Home."
אני מתחיל לשיר את המילים של השיר, מרגיש כאילו זה היה אתמול כשהייתי בהריון ופשוט שפכתי את ליבי על המראה של איך שדמיינתי את ג׳ו מלכתחילה. כחול עיניים. קטן וזוהר.
מה שהיה. את היה לנו עיניי הייזל ירוקות כחולות.
היה.
פאק.
בטח שזה לא היה הזמן המתאים שאני אבא מתאבל. אבל לעאזאל השיר הזה פשוט העלה אותם כל פעם שרק שרתי אותו.
שנאתי לבכות.
במיוחד בבמה.
אבל לא היתה דרך מילוט ומצאתי את עצמי עם דמעות טריות שזולגות על פני ובטח נותן ללואי להתחרפן למעלה. אז בשביל להראות ש- היי! אני בסדר אבל ממש לא בסדר, אני מוחה את דמעותיי בידי בדרך מגניבה, נותן מבט אחד וחד ש- אני לא בכיתי זה אתם בכיתם. וממשיך לשיר.
ואז הגיע השיר TPWK. שגם אם ממש תרצה- אבל ממש תרצה. לא תבכה איתו. אלה אם כן מרביצים לך כשאתה שומע אותו. זה יכול להיגמר רע. או- שתרטיב את הפנים עם מים. זו בהחלט אפשרות.
-
כשההופעה הסתיימה לה, מאחורי הקלעים התקיימה לה האפטר פרטי. לואי וקלי ובריטון בקצה השני של החדר, מיטץ׳ ניי ואנת׳וני במרכז ורוקדים עם מרגריטות חצי גמורות בידהם והשאר יושבים במעגל בצד אחר. אני הייתי לצד בעלי.
״זה לא תמיד כואב, אבל זה כואב. אבל אחרי שאתה עושה פירסינג אחד וקעקוע אחד- שום דבר כבר לא באמת ממש כואב. נגיד כשעשיתי עגיל בלשון- אני הרגשתי סופרמן אחרי זה״ קלי אומר וגורם לבריטון לחייך לאברו חיוך ענקי. אני מהמר שיום יבוא והם יהיו ביחד. בריטון נראה מאוהב בחודשים האחרונים בקלי, וקלי מקבל את זה כחברות נחמדה ומסמיק המון פעמים.
אני מסכים- אני בכלל לא רציתי לעשות קעקוע, אבל התחלנו מהקעקוע המשותף של כל הלהקה פרט לנייל, ומאז זה פשוט אובססיה קשה.״ לואי אומר ואני מלפף את ידי סביב בריטון ומתחיל ללכת איתו לבחוץ. בעוד כשעה צריך לפנות את המקום שהופעתי בו עד לפני שעתיים. ואני גמור מעייפות.
״אני מתלבט אם לעשות קעקוע אתה יודע?״ בריטון אומר ואני מופתע מעט ״אתה? בריטון הנזיר? זה יהיה יום חגיגה״
״אני יודע. זה פשוט מרגיש שבא לך אחד קטן כזה אבל עם משמעות. אני מעט חושש מהכאב למען האמת. אבל אחרי מה שקלי אמר... זה נשמע שזה פעם אחת ונגמר. מתרגלים לזה״ אני מהנהן ״והוא צודק. אתה רוצה להתקשר להסעה? נתחיל להתקפל מפה. וג׳פרי פשוט מחוק שם מאחורה״ אני מגחך. בגלל שאני כבר עובר כמעט בכל יום אפטר פרטי, אתה לא מרגיש שאתה חייב לשתות כל יום. וגם כי לואי מרביץ לי ולא מסכים לי
בריטון מהנהן והולך לצד, ולקחתי את ההזדמנות ש-א. אני שיכור ומטומטם. וב. שקלי ואני לבד, לגרום לפנטזיה שלי ושל לואי להתגשם. שבריטון וקלי יהיו השידוך הבא שאעשה.
"אז... קלי" עיניו השחורות של קלי מביטות בי בשאלה "הארי" "קלי."
"הארי?"
"באלך לספר לי מיץ על מה שהולך בינך ובין בריטון המתוק?" קלי הביט בי פעור פה, מעט מוטרד יש לומר אבל הבנתי אז שזה לא בגללי, אלה מהזוג שהיה מאחורינו והחל להתנשק ב... תשוקת יתר
"אתה מזועזע מזה שהם כמעט מזדיינים פה או עצם העובדה שזוג סטרייט מתנשק לך מול הפנים?"
"כנראה שניהם. ואין כל כך מיץ עלי ועל בריטון. הוא מתוק, אבל נראה סטרייט ברמות. קשה למצוא בחורים כמוהו שהם, בעיקרון, הומואים."
"אני יכול להתקבל לעבודת המודיעין ולבדוק אם הוא הומו בבקשה? תודה! ידעתי שאתה חבר נאמן!"
"הארי-"
"ואז תהיו הזוג הכי מתוק ביקום!"
"אבל-"
"ותוכלו להתחתן ואני אהיה האם הפונדקאית שלכם!"
"הוא-"
"מקסים? צ'ארמר? חתיך? לוהט? כן כמובן תוציא את זה"
"ממש פה. הוא ממש פה הארולד" אני מביט מאחורי לבריטון שסומק עלה ללחיו, ואני מביט ללואי שלצידו
"אוקיי זה בהחלט הזמן שלך ללכת בייבי" לואי לוקח את ידי והוביל אותי להסעה שהגיעה, ומשיב אותי לצד פרדי
"מה לעאזאזל זה היה?"
"מגשים פנטזיה."
"כשבריטון בסביבה?! חשבתי שאתה אחראי על בריטון ואני אחראי על קלי האז!""
"אויש נו אתה באמת חושב שאני שם לב למי אני אומר את מה שאני אומר" אני שיכורף דא" אני עושה פרצוף של... דא. ולואי מסתכל עלי מתוסכל. מה? אני עשיתי את עבודתי הקדושה. מה זה משנה למי עשיתי אותה ומתי? העיקר שהיא נעשתה.
-
שלום לכן/ם!
ובכן, נעלמתי לזמן מה, אבל אני חוזרת בצעדי תינוק מה שנקרא.
מקווה שצחקתם ונהנתם מהפרק!
וחשוב לי להבהיר שהדמויות של קלי ובריטון לקוחות מהספר משחק ידידות, ממליצה ברמות על קריאה של הספר המדהים הזה והיה לי חשוב להביא קרדיט על הדמויות לסופרת, כי הן ממש לא שלי. אוהבת אתכם מיליוטלפים!!! M.