little secret- Larry stylinson

PART 15

עבר שבועות מאז הטיפול האחרון של הארי אצל דוקטור וולסון, טיפול שבו הוא הלך לדוקטור וולסון ועדכן שאין שום תוצאות מן הזריקה. ובאותו הזמן כך גם האמונה שלי מתפוגגת, האמונה שהארי אולי באמת יוכל לעזור לי. מרוב שהייתי עסוק כל כך באמא שאבדה לי לפני כמה שנים, ולפי מה שהפסוכולוג שלי אומר זה נובע מדאגה וגעגוע, כמות הדברים שסיפרתי לפסיכולוג שלי היום גרמו לי להבין שהחודשיים האחרונים היו כמו חיים שלמים. ומרוב עומס אז אני מוצא את עצמי לצד הקבר שלה
"אני באמת לא מבין מה קורה, ומה יקרה. זה כל כך קשה לי" אני מתייפח. נוגע במצבה של אימי ונשען עליה בבכי. "אני ממש צריך שתנסי ליצור קשר עם המלאכים שאת חיה איתם למעלה ומדברת איתם, ושיעזרו לי אמא. אני נותן לך בכלל נחת? אני כבר לא יודע מה לעשות. מה אם אלינור צודקת? שהצוואה שהשארת מאחור פעם לא באמת הרצון שלך?" למרות שיש את הצד החיובי בזה, שאני והארי חזרנו להיות בקשר שוב!  ולמרות שאני מרגיש שאני מתעלל בחברי הטוב. הארי תמיד מראה לי שהוא עושה הכל מאהבה גם אם זה לא משליטתו. אבל בכל זאת, אני מתעלל בו. מפסיק לו את הקריירה במובן מסויים,  איתו רוב הזמן וזה מונע ממנו אולי להודיע שהוא יוצא לחברים שלו.
"אני אלך עכשיו. ופשוט תובילי אותי לאן שאני צריך? אני כרגע פשוט הולך להקשיב ללב שלי. ואת שולטת בו" אני מנשק את המצבה ומוחה את הפנים שלי מהרטיבות שנוצרה לי בעקבות הדמעות. אני הולך לרכבי ופשוט יושב שם, ומבין שהראש שלי צועק ללכת הביתה, להתכרבל במיטה ולא לעשות כלום. אך הלב שלי... הלב המחורבן הזה אומר לי ללכת להארי שיחבק אותי ושירדים אותי. וכמו שאמרתי לאמא? אני מקשיב ללב.
שתעשה תאונה אם זה לא מה שהיא רוצה שאעשה.
אני באמת צריך להבין לאן אני פונה כרגע, לא רק עכשיו, אלה לשאר הזמן בחיי.
אני נוסע אליו, בהחלטה של לב שלם ועם ראש שאומר לי לעצור את המכונית בשביל שיתקע בי רכב מאחור. אבל הנסיעה עוברת חלק לגמרי להפתעתי... או שלא.
אני פשוט עומד שם, מול השער השחור, כבר יודע כל פרט ופרט מביתו אם זה מהקוד שלו עד לאיפה הוא מסתיר את הקונדומים.
אני מחליט לצלצל באינטרקום, ולא להרגיש בנוח כפי שנהגתי לעשות בחודש האחרון. וכשהארי פותח לי את השער אני נכנס ומתקדם לדלת, שבה עמד כבר הארי. אני עובר דרך הירוק והכחול, בין הצמחים והבריכה הנקייה שלו ומגיע אליו "למה צלצלת-" אני מחבק אותו . לא נותן לו לסיים את דבריו ונהנה ממגע חזו הקשה נגד פניי, ומאחר שהיה עם עקב, הרגשתי יותר קטן מבדרך כלל.
"הו והוו חיבוק דוב" הוא מחבק אותי חזרה וקובר את פניו בצווארי, ואנחנו עומדים שם ומתחבקים דקות ארוכות, לא רוצה שהרגע הזה יגמר שהה הלב שלי מגביר את קצה ליבו בקרבתו. אני מרגיש שליו, מרגיש בנוח. ובזמן שהארי הניח נשיקה על ראשי הרגשתי במעין אופוריה של נחת ואבן שירדה מליבי.
"לובאר... היי, מה קורה?" הוא מרים את ראשי עם יד אחת ובידו השניה עדין מחזיק בגופי קרוב אליו "שום דבר. אני חושב שאני נהיה מעט אובססיבי לחיבוקים שלך למען האמת" הוא מחייך וגומותיו העמוקות מופיעות בשניה, ואני דוקר את שניהן וחוזר לחבק את הנער שכבר לא כל כך מתולתל, ומתחיל לחזור למבטא הבריטי שלו. הוא מנשק את הלחי שלי כמה פעמים לפני שהוא משחרר את החיבוק אך שם את ידו סביב כתפי. מתהלך איתי סביב הבית שלו "אני מתחיל לחזור לעניינים לאחרונה, אני המון בסטודיו. אבל עם הרגשה מלאת סיפוק. מצאנו את התשובות שלנו, לא ככה?" אני מהנהן, ועמוק בפנים מאוכזב שהתשובות שליליות.
"אתה שמח לחזור?" שאלתי והוא הנהן "כמובן. זה המקום שלי, המקום שבו אני מוצא את עצמי ומרגיש בטבע שלי." הוא אומר וזה מעלה לי חיוך קטן
"מה איתך לולו? מוכן לסיבוב ההופעות?" אני מניד בראשי. הלילה לא משקרים. "כי אני לא אהיה שם?" צחק ואני מניד בראשי. טוב, אולי קצת.
"אתה תהנה שם לואי. המעריצים נותנים לך את הכוח לרצות ברגע שתעלה, הצעקות, האווירה, הריח. הכל. ותתחיל לדבר תינוק מוגדל כי אתה שקט מידי" אני מסתכל לעיניו והוא אליי, מחייך אלי חיוך מתוק. הוא התינוק המגודל פה.
״הייתי היום אצל המטפל שלי״ אני משחרר את אחיזתי בו, מתיישב על המיטה שלו עכשיו
״ואיך היה?״
״נוראי. אני כנראה הייתי צריך לספר מה עובר בחודשיים האחרונים בשביל להבין מה לעאזאל עברת, עברנו. העולם הזה אכזר״ הוא מהנהן ״ספר לי על זה. אבל אנחנו מאחורי זה.״ אמר ואני מעלה חיוך. אנחנו מאחורי זה. הידד. זה אמור להיות סימן שאני צריך להפסיק להתעסק בצוואה?
״כן... אז- חוזרים לשגרה אה? איזה כיף״ אני אומר באדישות
״אתה לא נראה מתרגש מזה כל כך״ צחקק והתיישב לצידי במיטה, שם את ידו מאחורי כתפי ואני מרגיש שליבי יוצא מהמקום
״אולי כי אני יודע מה הולך לקרות עכשיו. עבודה ללא הפסקה, הסיבוב ההופעות סביב אירופה ועם זה לדאוג לעצמי״
״ולזוגיות שלך״
״לזוגיות שאין לי״ הארי הרים את גבותיו בהפתעה ״אתם נפרדתם?״ שאל בהפתעה ואני מהנהן. לצערי הרב, אלינור אמרה המון שטויות שפשוט גרמו לי להרהר אם נשאר לה רגשות עבורי. והחלטתי פשוט להפריד כוחות. לחלוטין. חשבתי שהפסקה תעזור לנו. אך מסתבר שלא.
״זה אומר שיש לרוב הבנות עכשיו סיכוי איתך לו, ואז סקס ללא סוף ואז תוכל להביא ילדים- שיט אני מצטער. שכח ממה שאמרתי״ למזלו הוא הפסיק לדבר והבין כמה בעייתי מה שהוא אמר כרגע. זה לא אשמתה של אלינור שהיא לא יכולה להביא ילדים.
״כן... אז אתה מתכוון להיכנס בראבק לקריירה חזרה אה? פה אנחנו מתפצלים? כי זה היה נחמד ממש להחזיר את הקשר שלנו״ אני אומר והוא מביט בי, מפיל את עיניו ל...שפתיים שלי? וחוזר להסתכל למעלה
״כן... יש לי לצלם כמה סצנות לסרט החדש שאני הולך להופיע בו, ויש לי לסיים את האלבום השלישי. ועוד כמה דברים. ממש לא משעמם לי״ הוא אומר ומושך בכתפיו ומתקרב אלי מעט ומשלב את רגליו
״זה נחמד. טוב... שנינו עמוסים״ השיחה הרגישה לי ריקה.
חסרת פואנטה.
מלאת מבוכה.
״אתה יודע מה יצא לי לחשוב... התקרבנו. המון. ואתה הצלחת במשימה שלך להשכיח ממני את העבר לו״ אני מצמצם את גבותי
״לפי דעתי יותר בכיוון של-כדי שתבין למה עשיתי את מה שעשיתי האז. ולא לשכוח מזה. כשאמרתי לך בפרינסס פארק שאני לא רוצה שיהיה לי יותר עול ממה שהיה לי אז- כי לא ידעתי איך להגיב לך, למצב הנפשי שלך האז. היית כל כך שבור שהרגשתי שאני מתרסק בעצמי, ואני הייתי בלי נסיון של גרוש. אז לראות את הפאקינג בן זוג שלי נקרא לזה- קורס, ואתה לא יודע מה לעשות. הדבר הראשון שאתה עושה זה לברוח״ הוא מהנהן
״אבל זה היה די אנוכי, לא? שברת לי את הלב לו, כי תופתע או לא אני באמת אהבתי אותך. הרגשתי אותך, ורציתי יותר. ופשוט לרצות להעמיד פנים שלא היה ביננו כלום היה דפוק״ אני מושך בכתפיי
״הדרך הקלה ביותר לברוח מהמציאות הארי.״
״אפשר גם אז לברוח מהמציאות? בדרך שלי?״ שאל ואני לא מבין למה הוא מתכוון. אני מהנהן בהיסוס בזמן שהוא מטיח את שפתיו על שלי. מניע אותם כנגד שלי, והרגשתי פצצה מתקתקת שבליבי ומלא ריגוש. הוא השכיב אותי על המיטה בזמן שירד מטה עם הנשיקות, מעלה את חולצתי ומוריד אותה לגמרי לפני שאני מושך אותו אליי ומנשק, לא רוצה להרפות. שמעתי את עקביו נופלים לריצפת הפרקט לפני שאני מרגיש את שכבת המכנס של הארי יורדת ממנו וכך גם חולצתו. אני מוריד את נעליי, והוא עוזר לי להוריד ממני את המכנס לפני שמפגיש את שפתנו שוב, והוא אוחז עם ידיו סביב גופי, וכל ליטוף וכל מגע של ידו פילחה את אבריי. הרגשתי שאני נדלק מהר מאוד ובלי שזה כבר בשליטה שלי אני מרגיש את שני החברים שלנו עומדים ומתחככים באחד השני. הארי הראשון שמוריד את הבוקסר שלי לפני שאני מוריד את התחתונים שלו. ובלי הכנה מוקדמת הוא מכניס את אצבעו לתוכי. אני נרתע לכתחילה ומרגיש את העקצוץ אך נותן לו להמשיך את עבודתו, בזמן שהוא מזיז את אצבעו בתוכי ומכניס את השניה. הוא לא יתן לי את השליטה שאני רגיל אליה, נכון? לא בעולם שלי. אבל לא כרגע- כי אני נהנה כל כך כשאני מוציא גניחות שקטות מפי לפני שהארי משתיק אותן עם שפתיו, חש באצבעו בתוכי לפני שנעלמה וכשאני מרגיש את כל האורך של האיבר של הארי בתוכי עיניי נפערות מעט אך אני ממהר להחזיק בגופו בשביל לייצב את עצמי. זה היה מפתיע.
הוא מסמן אותי בצווארי בזמן שהוא מאיץ את תזוזותיו בתוכי והוא דופק אותי חזק, מהר, ומעט כואב. טוב, אולי מאוד כואב. אך זה היה משולב עם עונג והאופוריה שלא היה בפעם הראשונה. הרגשת הרטט בגופי והעונג האסור מלפני שנים.
אני אוחז בגבו בשביל לנסות להשאר שפוי מעט כשאני מרגיש שאני הולך לגמור על הארי, ובכמה שניות עיני נעצמות בחוזקה בזמן שאני מרגיש את הארי גומר בתוכי וזה נותן לי את האישור לגמור על הבטן של הארי שקורס מעליי ונופל. ונשימות המואצות שלנו, הן הדבר היחיד ששמעתי. הרגשתי כל כך מסופק. ואני מוצא את עצמי עוצם את עיניי, חש שלווה אך עצבות יחד עם זאת. זה נקרא להסקסתראות?
-
השעות שאני מעלה בהן פרקים מאוד... מדהימות. נכון? נכון.