❁פרק 1❁

1.2K 62 2
                                    


''ג'ייד קומי!'', שמעתי את הקול של בת דודתי אמילי קרוב אלי. 


 ''תעזבי אותי, תני לישון'', אמרתי כשאני שמה מעלי את הכרית שלי.

שמעתי את קול התריסים נפתח ומיד הרגשתי באור החמים שנכנס דרך החלון.


 ''אם את לא קמה אני קופצת עלייך'', היא החליטה. 


 ''תעשי מה שאת רוצה רק תני לי לישון'', אמרתי והתהפכתי לצד השני. תוך רגע, הרגשתי בה עלי. 


 ''אל תגידי שלא הזהרתי אותך קודם'', היא אמרה מצחקקת, כשאני מביטה בה במבט עייף וכועס.


''יש לך חמש דקות להתארגן ולהתלבש אני אחכה לך למטה אחרי שאני אעיר את קלואי'', היא אמרה ויצאה מחדרי. תמיד היא חייבת לעשות את זה. כל יום ראשון בשנה, היא באה ועושה לנו השכמה. קמתי בלית ברירה, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים. עשיתי קוקו גבוה לצד החלטתי לשים חולצה ורודה בהירה ושורט שחור עם נעלי נייק בצבע תורכיז ולבן. לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה, ראיתי את ניקול חצי מתה על הספה.  הנחתי את התיק ליד הדלת והצטרפתי אליה. 


''בוקר טוב גם לך'', אמרתי בחצי פיהוק.


''כן, גם לך'', היא אמרה כשהיא עדיין חצי ישנה על הספה. היא לא טיפוס של בוקר. קלואי ואמילי ירדו במהירות מהמדרגות מצחקקות מלאות באנרגיות, לעומתי ולעומת ניקול שאנחנו מתות מעייפות על הספה, רק רוצות לסיים עם היום הזה כבר. 

 ''היום הראשון ללימודים, אני מתרגשת!'', קלואי אמרה כשהיא מוזגת לעצמה שוקו. 


 ''השופינג כמו בכל שנה יהיה היום אחרי הלימודים, אל תשכחו'', אמילי אמרה כשהיא מקימה אותנו בשביל שנצא לבית ספר. יצאנו מהבית והיינו בדרכנו. אני וניקול היינו כל הדרך מאחור אבל אמילי וקלואי שמרו אותנו ערניות. 

אמילי לא הפסיקה לדבר על כל ההכנות שלהם למסיבה לכבוד יום האהבה, וקלואי דיברה עם ניקול אני לא יודעת בדיוק על מה, אבל שמתי לב שניקול בכלל לא הקשיבה לה ורק הנהנה. נכנסנו לבית הספר, ישר הלכנו למסדרון שבו היינו צריכות להיפרד כל אחת לכיתה שלה. ניפרדנו מניקול וקלואי שהלכו למסדרון ט', ואני ואמילי פנינו ישר למסדרון י'. 

חיפשנו את הכיתה שלנו ומצאנו אותה באמצע המסדרון. נכנסנו, והתיישבנו שורה אחת לפני האחרונה בצד ליד הקיר.  היא הלכה אל כל החברות שלה, בזמן שאני וניקול מסתמסות. מסתבר שגם קלואי הלכה לכל החברים שלה והשאירה את ניקול לבד. היה צלצול, וכולם התיישבו במקומות שלהם. המורה החדשה שלנו שתלווה אותנו עד לכיתה יב' נכנסה והציגה את עצמה.

 ''שלום לכולכם, אני המורה החדשה שלכם לשלושת השנים הקרובות, שמי הוא אליס ואני מלמדת מתמטיקה, אני מקווה שנסתדר יחד ולכן נתחיל בהכרות'', היא אמרה בחיוך. 

בטוח היא תגיד לכל אחד להגיד את שמו, בן כמה הוא ודברים כאלה. אני שונאת את הדברים האלה. כמה ילדים התחילו לדבר, ואני לא ממש הקשבתי. אני מכירה את כולם מכיתה ז' אני יודעת עליהם כבר הכל.  פתאום הדלת נפתחה, והסיטה את תשומת לבנו אליה.

כמובן, הספורטאי המקובל של השכבה כמו תמיד חייב לאחר ביום הראשון. 


''ומה שמך אם אפשר לדעת?'', אליס שאלה כשהוא מתיישב בשולחן הקבוע שלו מזה שלוש שנים. תמיד מתיישב בשורה האחרונה.  ''ליאם, ליאם פיין'', הוא ענה כשהוא מניח את התיק על השולחן. 


 ''אוקיי בואו נמשיך'', היא אמרה בסובלנות. הסתכלתי עליו, ולרגע המבטים שלנו הצטלבו.


מיד הסטתי את מבטי. אני לא סובלת אותו. אני בחיים לא אשכח לו את מה שהוא עשה לי.

Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 HebrewWhere stories live. Discover now