''מה אתה חושב שאתה עושה?!'', שאלתי בכעס ישר אחרי שקמתי מישיבה.
''למה אתה מדבר אלי ומתייחס אלי אחרי שלוש שנים שלמות שהתעלמת ממני?!'', צעקתי דורשת הסברים.
''אני יכול להסביר..'', ליאם התחיל לומר אבל קטעתי אותו. ''אתה לא מבין שנטשת אותי בתקופה הכי רעה בחיים שלי?!,
דווקא מתי שהייתי צריכה אותך, נעלמת. ואני אפילו לא יודעת למה!', הרגשתי פתאום בכמה דמעות חמימות שיורדות על לחיי תוך כדי שאני צועקת עליו את נשמתי.
'בעצם אני כן יודעת...כל זה היה בשביל ליצור לך את התדמית של הספורטאי המצליח והמקובל, לפחות אני יודעת שלא נטשת אותי ככה לחינם..', אמרתי כשאני לא מעזה להסתכל לו בעיניים. לא היה לו מה להגיד, וטוב שכך. כי אם הוא רק היה אומר משהו או מנסה להסביר למה הוא עשה את זה הוא רק היה מעצבן אותי יותר. אין שום סיבה שיכולה להצדיק את זה שהוא נעלם לי ככה. שהוא פתאום נטש אותי בלי סיבה. בתקופה שהכי הייתי צריכה אותו והוא יודע את זה. ניגבתי את דמעותי, והסתכלתי עליו, רציתי לראות מה התגובה שלו. אבל הוא לא עשה כלום חוץ מלהתקדם אל כיווני, ולחבק אותי.
בהתחלה התנגדתי, אבל אחרי כמה שניות ויתרתי. אחרי כמה דקות של חיבוק חזק, הרגשתי עדיין שאני לא רוצה להשתחרר ממנו. הוא עטף אותי עם הזרועות השריריות שלו חזק, וגרם לי להרגיש בטוחה. בדיוק כמו פעם. אבל הייתי חייבת להשתחרר, אני לא אתן לו את התחושה הזאת שהוא יכול להחזיר בחיבוק את הכל כשהיה.
'מה אתה רוצה ממני?', שאלתי כשאני מתרחקת, בזמן שעוד כמה דמעות זולגות מעיני.
'אל תבכי, אני לא אוהב לראות אותך בוכה', הוא אמר כשהוא מושיט את ידו בשביל למחוק אותן, אבל התרחקתי וחסמתי אותו. חיכיתי להסברים, והשתרר בינינו שקט. הוא התיישב וסימן לי גם להתיישב, אבל רציתי לעשות לו דווקא. בחרתי לעמוד.
'זה סיפור ארוך..', הוא אמר כשהוא לא יודע מאיפה להתחיל. 'אז תתחיל אותו, יש לך בדיוק חמש דקות עד שניגמרת ההפסקה', הודעתי לו.
והוא רק חייך, אני לא יודעת למה.
'את יודעת שעבר עלי חרם, אני לא צריך להסביר לך מה עבר עלי אז', הוא אמר, הסתכל עלי והמשיך: 'לא יכולתי יותר להיות במצב הזה. אין לך מושג כמה רציתי להיות מקובל, שיאהבו אותי, להרגיש נאהב'. הסתכלתי עליו וראיתי שקצת קשה לו לדבר על זה.
התיישבתי לידו, הוא חייך שוב והמשיך לדבר. 'בחופש של המעבר לחטיבה, בדיוק אחרי שטסת לישראל שוב לבקר את המשפחה שלך, אני הלכתי אלייך כי לא ידעתי באיזו שעה תטוסי. ובדרך חזרה הביתה כשראיתי שאת לא נמצאת בבית, פגשתי את לוקאס ואת החבורה שלו. אני לא זוכר בדיוק מה קרה שזה הגיע לזה, אבל אני זוכר את עצמי אחרי שהם הציקו לי על המדרכה באמצע הרחוב מלא בסימנים על הגוף ומרגיש בכאב. באותו הרגע החלטתי שאני הולך לשנות את זה. שאני לא אתן להם לעשות לי את זה שוב. אז החלטתי להצטרף לנבחרת בית ספר, וככה התחברתי ליותר ויותר ילדים מהשכבה ונהייתי מקובל,
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 Hebrew
Fanfictionג'ייד היא נערה מופנמת, מסתירה את כל העבר וההווה שלה בפנים, כולל מהקרובים אליה. היה לה תמיד את החבר הכי טוב שלה, שתמיד היה לצידה בתקופות הכי קשות שלה. אך בתקופה הכי קשה שלה-הוא עזב. אחרי שלוש שנים הוא החליט לחזור, אך היא לא רצתה שהוא יחזור לחייה. ובכ...
