'שאני אוהב אותך', הוא אמר במהירות כשהוא מסתכל בעיני ולא הוריד אותם לרגע.
'שתמיד אהבתי, אני מאוהב בך ג'ייד, את לא יודעת עד כמה', הוא אמר עדיין כשהוא מסתכל לי בעיניים וכל כך אהבתי את זה. שהוא לא מתבייש להגיד לי את זה, ושהוא מסתכל לי בעיניים שזה הדבר הכי יפה בעולם. באותו הזמן שהוא אמר את זה ראיתי בדיוק למה הוא מתכוון, יש לי ולו דבר מיוחד, אנחנו קולטים אחד את השנייה רק מלהסתכל בעיניים של השני. בגלל זה, זה היה כל כך מיוחד בשבילי.
'גם אני אוהבת אותך', אמרתי ולא קלטתי מה אמרתי.
אני אפילו לא ידעתי את זה עד עכשיו. הוא חייך חיוך גדול ואני אחריו, ופתאום התחיל לרדת גשם.
ציחקקנו, ואז הוא הפתיע אותי בנשיקה.
הנשיקה הייתה ארוכה, והתנשקנו בגשם, אפשר להגיד שזה הדבר הכי רומנטי שיכול להיות.
לאחר הנשיקה מיד רצנו יד ביד חזרה הביתה.
נכנסנו, ונעמדנו בכניסה מורידים את הסווצ'רים שעטפו אותנו.
'ג'ייד למה את כולך רטובה?!, את תתקררי!', אמילי אמרה בטון מודאג והובילה אותי למקלחת.
היא תמיד הייתה האימהית מבינינו.
התקלחתי מקלחת מהירה וחמה, שמתי שורט, חולצה קצרה ומעל סווצ'ר ויצאתי.
ראיתי את ליאם כשהוא לובש רק מכנס יושב ליד החימום שהודלק כנראה מלפני כמה דקות, כששאר בגדיו מתייבשים כשהם מונחים גם על יד החימום.
'את מוכנה להסביר לי מה ההיגיון בלשים שורט וסווצ'ר?', לואי שאל כשאמילי בתוך זרועותיו
כשהם יושבים יחד על הספה.
'אתה מוכן לא להתערב בסטייל שלי מיסטר טומלינסון?, תודה', אמרתי והתיישבתי ליד ליאם.
'יש לך חבר מציק', אמרתי בקול בכוונה שלואי ישמע.
'גם אני אוהב אותך', הוא אמר בציניות שגרמה לי לצחקק.
ארוחת הערב עוד מעט מוכנה, הארי וקלואי שם משגיחים על הבישולים, אמילי ולואי הלכו אני חושבת לחדר האורחים ואני לא יודעת איפה ניקול וזאין.
אני וליאם נשארנו לבד בסלון, וראיתי שהוא חושב על משהו, שהוא מוטרד.
התיישבתי עליו, והוא הופתע מזה. אבל עטף אותי בזרועותיו החשופות ושמתי את זרועותי סביבו.
'על מה אתה חושב?', שאלתי כשאני מסתכלת עליו
'את באמת אוהבת אותי?', הוא שאל אותי בטון רציני.
'כן, למה אתה שואל?', שאלתי לא מבינה כלל.
'חשוב לי לדעת את זה, אחרי שלוש שנים שלמות שאני מאוהב בך זה פשוט..מרגיש כמו חלום לדעת שאת אוהבת אותי בחזרה', הוא אמר בחיוך נבוך. הוא גרם לי לחייך חיוך ענק שלא ירד לי מהפנים.
הוא התקרב אלי לאט לאט ושפתינו נפגשו. זאת הייתה נשיקה איטית, חמימה שנמשכה הרבה זמן.
אחרי הנשיקה הוא הצמיד את המצחים שלנו אחד כנגד השני ושנינו חייכנו.
'קדימה, האוכל מוכן!', קלואי צעקה מהמטבח ושמעו את הארי אומר לה:
'למה את קוראת לכולם?, בואי נהיה קצת לבד', ואז בקול רם יותר: 'תאחרו זה בסדר', הוא אמר כשהוא קוטע את קלואי בנשיקות. כולנו הגענו לשולחן חוץ מניקול וזאין.
'מי הולך לקרוא לזוג המלכותי?', לואי שאל ואז מיד נידב אותי. 'תודה ג'ייד', הוא אמר ועשיתי לו פרצוף.
עליתי במדרגות, ופתחתי את דלת החדר של קלואי לראות אם היא שם, והיא לא הייתה שם עם זאין. הלכתי לחדר האורחים הראשון ועדיין לא מצאתי אותם. נשאר רק חדר האורחים השני.
פתחתי את הדלת וידעתי שהם יהיו שם, אין להם עוד מקום אחר להיות בו.
'קדימה זוג יונים שכמותכם בואו לארוחת ערב..', אמרתי בקול ואז ראיתי שהפרעתי להם.
ראיתי את זאין מעל ניקול כשהם באמצע נשיקה סוערת. זאין מיד קם וניקול אחריו. הם היו מאוד מובכים.
זאין קם ובא ליד הדלת , ניסה להסביר לי.
'זה לא מה שאת..', הוא התחיל להגיד אבל מיד קטעתי אותו.
'כן כן, זה לא מה שאני חושבת', השלמתי ומיד ניקול יצאה אחריו במהירות.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 Hebrew
Fanfictionג'ייד היא נערה מופנמת, מסתירה את כל העבר וההווה שלה בפנים, כולל מהקרובים אליה. היה לה תמיד את החבר הכי טוב שלה, שתמיד היה לצידה בתקופות הכי קשות שלה. אך בתקופה הכי קשה שלה-הוא עזב. אחרי שלוש שנים הוא החליט לחזור, אך היא לא רצתה שהוא יחזור לחייה. ובכ...
