Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 Hebrew

❁פרקים 110+111+112❁

פרק 110-

'למה לא אמרת לי כלום?', ליאם שאל כשהוא מולי, מביע חרטה גדולה דרך עיניו. 'לואי הסביר לי שאם אני לא אעשה את זה שכולם ידעו על זה ושאמילי תתמוטט נפשית, וידעתי שזה יקרה אז הייתי חייבת לחפות עליה', השבתי בקול נמוך מסבירה כאילו זה המובן מאליו. 'ג'ייד אני כל כך מצטער', הוא אמר ותוך רגע עטף אותי בחיבוק הדוק וחמים. 'התגעגעתי אליך', מלמלתי מלאת געגועים.

 'גם אני, מאוד', הוא השיב חזרה. כשהתנתקנו הוא ליטף את לחי הימנית, ונתתי לעצמי ליפול למגעו. הוא התקרב אל עבר שפתי יותר ויותר, אך בדיוק כששפתינו עמדו להפגש, בדיוק מרחק נגיעה הרחקתי אותו ממני, ולא נתתי לזה לקרות. 'מה קרה ג'ייד?, למה?', הוא שאל לא מבין מנסה להתקרב אלי שוב.

'אתה לא האמנת לי, אני יודעת שלא היית אמור כשאני ולואי בכלל לא הכחשנו, אבל אתה באמת האמנת שעשיתי את זה, אפילו לא חשדת טיפה שהעניין הזה מוזר, אני מצטערת אני פשוט לא יכולה', אמרתי מלאת כאב פונה אל עבר חדרי שבמעלה המדרגות.

כל כך חיכיתי לרגע הזה, שהוא יחבק אותי, שהוא יגיד שהכל בסדר, אבל אני לא יכולה עם המחשבה הזאת שהוא אפילו לא חשב שמשהו לא נכון פה, שמשהו לא בסדר. הוא ישר האמין לזה, כאילו אני אחת שעושה את הדברים האלה ושזה מובן מאליו. אני מצטערת ליאם, כל כך מצטערת, אבל אני פשוט לא יכולה.

 ~כעבור שבוע~

 בשבוע הזה לא הייתה שום התקדמות ביני לבין ליאם.  הכל חזר לקדמותו, אבל לא יוצא לי כמעט לבלות איתם בגלל שאנחנו בבתי ספר שונים.

 אמילי ולואי מתכננים להגיד בקרוב למשפחה שלנו על ההריון, והם מאוד מתוחים מזה.  עבר השבוע הראשון בבית הספר החדש, וזה לא היה כל כך נורא כמו שחשבתי שיהיה...מצאתי חבורה משלי להיות בה, וזה מספיק לי בהחלט, אני לא צריכה יותר מזה.  הם לא נחשבים מקובלים, וזה בדיוק מתאים לי, סתם חבורה נורמאלית. 

אבל אני חייבת להודות שאני מתגעגעת לכל הרגעים בבית הספר יחד עם הבנים והבנות...את רגעי הצחוק, והטמטום שלהם יחד, אני כל כך מתגעגעת לזה.

 ולחשוב שעכשיו אני כבר לא אחת מהם, אני לא איתם וכשהם מגיעים אלינו הביתה הם מדברים על כל כך הרבה דברים ואני מרגישה לא קשורה בכלל.

 'היי ג'ייד, היה כבר צלצול', וואליה אמרה כשהעירה אותי ממחשבותיי על אירועי השבוע האחרון.

השעה המייאשת של היסטוריה ניגמרה, ואני והיא התחלנו את דרכנו אל עבר היציאה.