Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 Hebrew

❁פרק 80❁

פרק 80-

'ג'ייד, למה חשבת על לעשות את זה?, את בנאדם חזק אני מכירה אותך, את לא היית עושה את זה סתם, יש משהו שאת לא מספרת לי?', היא שאלה בקול רועד מעט. 'אמילי, את לא צריכה לדאוג, אני בסדר באמת', אמרתי שוב, שיפסיקו לדאוג.

היה לי משבר קטן, אבל עכשיו הכל בסדר וצריך לחזור לשיגרה. 'לא!, אני לא מוכנה לשמוע את זה יותר!, את אומרת שאת בסדר, אבל תראי מה קרה מזה שאת כל הזמן "בסדר"! ', היא אמרה, ולא היה לי מה להגיד לה, פתאום כל כך אכפת לה?

 'פעם היינו מדברות על הכל, למה את לא יכולה להגיד לי?',  היא שואלת אותי למה אני לא מספרת לה?, אוקי אני אספר. 

'את רוצה שאני אספר לך?, אוקיי', אמרתי והיא חיכתה. 'מאז שהיינו קטנות המשפחה הדפוקה הזאת התעללה בכולנו, ואתן? כולכן הכחשתן, הדחקתן! אף פעם לא אמרתן כלום על כל מה שהם עושים! ולמרות כל הדברים שהם עשו לנו, המשכתן להתעלם! אפילו בקשר אלי ואני יודעת את זה.

אבל אני זה לא העניין, העניין הוא, שלא עמדתן על שלכן, וראיתן אותם מתעללים אפילו בבני דודים הקטנים שלנו, ועל זה מי יכול לשתוק? מי יכול לשתוק על זה שהתעללו בו כל כך הרבה שנים? אז אם אתן התעלמתן, זה לא אומר שאני גם צריכה להתעלם. אני לא נתתי להם וגם אף פעם לא אתן להם לעשות משהו כזה כשאני נמצאת בסביבה!', אמרתי וקמתי לקחת את המגבון שעל השידה, ניגבתי את כל המייקאפ שאני מורחת מידי יום על היד, והראתי לה.

'את רואה את זה?!,  הדודה מור המקסימה שלך עשתה לי!', אמרתי מעט בקול. 'ואת בטח שואלת למה', הוספתי, והיא הייתה בהלם, לא ענתה, אבל אני המשכתי לדבר, אם אני פורקת אני אפרוק עד הסוף.  'בגלל שהגנתי על ניקול!, בגלל זה היא עשתה לי את זה, והיו לי מקרים גם עם כולם פה, הרי כולם אותו דבר, כולם אותו החרא!, אז כן, סליחה שאני התרחקתי מאנשים שהתעללו בנו כל החיים', אמרתי הפעם בקול חלש יותר אבל עדיין בקול גבוה. 

'ג'ייד, אני..אני לא ידעתי, לא ידעתי שזה עד כדי כך גרוע מה שקרה, את לא סיפרת לי אף פעם!', היא אמרה מתגוננת. 'אמילי, שתינו יודעות שאני זה לא העניין פה, העניין הוא שהתעלמתן מכל זה, ואתן מדחיקות את כל מה שעשו לכן, משהו שלא מובן לי אבל אם טוב לכן לסבול הרבה בשביל להיות ביחסים טובים עם המשפחה הזאת,שיהיה לכן לבריאות', אמרתי מתיישבת חזרה על המיטה. 

'את יודעת מה?, את צודקת!, את יודעת גם למה התעלמתי במשך כל השנים האלה?', היא שאלה ולא חשבתי שיש לזה הסבר מוצדק..אני מודה. 

'ביום שבו כולם הסתכסכו הרגשתי עד כמה הם חסרים לי!, למרות כל מה שהם עשו הם עדיין היו חלק גדול מהחיים שלי, והמשפחה שלנו לא הכי מאוחדת גם המשפחה פה וגם שבלונדון, אז כן,אני מודה, פחדתי לאבד גם אותם. ובמיוחד את הבני דודים, לא חשבת על זה שאנחנו נאבד גם את כל מי שלא קשור לזה?,גם הם ניפגעים, לא רציתי להשאיר אותם בזה לבד!, לפחות כשאנחנו פה אנחנו יכולות להגן עליהם, או לפחות אני, אבל אני מנחשת שזה גם למה קלואי וניקול מתנהגות ככה', היא הסבירה, וזה אפילו נשמע לי קצת הגיוני איכשהו...אבל עדיין, זה לא הסתדר לי. זה כמו להשאר במקום שרע לך, בשביל שיהיה לך יותר רע, אני מתכוונת, הן רואות אותם ממשיכים להתעלל בהם, ולא עושות כלום. אז מה הטעם?

'אבל אתן לא עושות כלום כשהם עושים להם משהו!, אתן רק שותקות, אז זה לא באמת משנה כל ההסבר הזה', אמרתי כשאני לא מבינה לאן כל זה הולך.

 'כי כל פעם אני משכנעת את עצמי שכן, שאני סוף סוף אעשה את זה ואתערב. אבל אני כל פעם מפחדת מחדש', היא ענתה בקול שקט  ורגוע יותר. 'אבל אחרי מה שאמרת לי עכשיו שהיא עשתה לך, ולניקול אני לא הולכת לשתוק יותר', היא אמרה ויצאה מהחדר, הלכתי אחריה ידעתי מה הולך לקרות.

 משהו שחששתי ממנו, אבל גם בו זמנית חיכיתי שיקרה כל הזמן הזה- היא הולכת להתעמת איתם. אני והיא סוף סוף נתעמת איתם.

ומי יודע, אולי ניפתור את זה, ואולי לא, אבל זה היה צריך לקרות כבר מלפני הרבה זמן, ועכשיו זה יקרה. הלכנו אל הסלון, וראינו שכולם שם- חוץ מדודה מור ומסבתא. 'אמילי מה את רוצה לעשות?', שאלתי אותה כשאני עומדת מאחוריה ואנחנו בכניסה של הסלון.

ראיתי לפתע, את ליאם משחק עם הבת דודה הקטנה שלי ליאה, ואז הם צחקו, זה אחד הדברים הכי מתוקים שראיתי. 'לעשות מה שהייתי צריכה לעשות כבר לפני הרבה זמן', היא אמרה ועוררה אותי,  ואז פנתה לכיוון המרפסת. היא פתחה את הדלת המובילה לשם, יצאתי מיד אחריה וראינו את שתיהן יושבות בחוץ, כשסבתא שותה את כוס הקפה שלה, ודודה מור את נס הקפה.