לא יכול להיות. ממתי חזרנו להיות חברים?, איך הוא מרשה לעצמו לחשוב שאחרי מה שהוא עשה לי שהכל יחזור לקדמותו?, אני לא מאמינה שזה קורה לי. ניסיתי כל השיעור להתעלם ממנו, אבל לא יכולתי.
למה הוא עושה את זה, למה הוא נזכר לדבר איתי אחרי שלוש שנים שלמות?, אין מצב שאני אסלח לו. כל השיעור הוא שרבט דברים במחברת, אני רק פיזרתי את השיער בשביל שהמורה לא תבחין שאני שומעת מוזיקה. ברור ששמעתי את הלהקה האהובה עלי- ליטל מיקס. תמיד השירים שלהן מעודדות אותי לא משנה מה. בדיוק כשהסתיים השיר, נשמע הצלצול.
חיכיתי שהמורה תצא, ואז הוצאתי את האוזניות ועשיתי קוקו גבוה לצד חזרה. שמתי הכל מהר בתיק ויצאתי מהכיתה. הייתי חייבת לספר את זה למישהו, ישר חיפשתי את אמילי.
נכנסתי לכיתה שלנו ולא מצאתי אותה אז סימסתי לה: 'תבואי עכשיו למקום שלנו, דחוף!'לא אכפת לי מהחבורה המפגרת שלה, אני צריכה אותה עכשיו. הלכתי מהר לכיוון המקום שלנו וראיתי אותה שם מתנשפת.
''מה קרה?!'', היא שאלה כשהיא מנסה לשאוף אוויר לריאות שלה.
''את זוכרת את ליאם נכון?'', שאלתי מקווה שהיא תיזכר במה שקרה איתו.
''ברור הוא מהכיתה שלנו גאונה'', היא אמרה מסמנת לי להמשיך.
''הוא פשוט בא אחרי שלוש שנים ומתיישב לידי בשיעור מתמטיקה, מדבר אלי כאילו אנחנו חברים'', אמרתי כשאני עדיין מנסה לעכל.
''מה?!, באמת?, זה מה שרצית לא?'', היא שאלה בחיוך.
''כן, זה מה שרציתי, בעבר'', ואז המשכתי: ''אני לא אסלח לו על זה. לא הפעם.'', אמרתי כשאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
היה צלצול לסוף היום. פגשנו את קלואי ואת ניקול ויצאנו לקניות שלנו, כמו שבכל תחילת שנה אנחנו עושות. סיפרתי להן את מה שקרה עם ליאם והן לא האמינו שזה באמת קרה. זה לא מתאים לו. אני לא יודעת מה קרה לו שהוא החליט להתקרב אלי שוב. קנינו מלא דברים ועשינו יום כיף. הן הצליחו לעודד אותי ולשכוח מהכל. לאחר מכן הלכנו לאכול, וכל אחת הזמינה את מה שהיא אוהבת. אני הזמנתי לשם שינוי פיצה, ניקול הזמינה כריך עם חביתה, קלואי הזמינה סלט עם כריך, ואמילי צלחת פסטה.
~נ'ק מבט של ניקול
אחרי הלימודים יצאנו לשופינג הקבוע שלנו. כל כך חיכיתי לו, ג'ייד סיפרה לנו על מה שקרה לה עם ליאם, וזה לא מוצא חן בעיני. ממה שאני זוכרת, הוא ממש טמבל בגלל מה שעשה.
הלכנו לאכול, וכל אחת הזמינה את מה שרצתה. הייתי רעבה כל כך. אחרי זה הזמנתי סופלה שוקולד והתחלקתי בו עם ג'ייד, הוא היה מאוד מצמיא אז שתיתי המון. הייתי צריכה לשירותים. הלכתי לשם, וכשחזרתי ניתקלתי במישהו.
''אח זה כאב'', אמרתי כשאני מחזיקה את ראשי כשאני על הרצפה.
''אני כל כך מצטער'', שמעתי קול מתנצל אומר לי. כשהסתכלתי, ראיתי שנתקלתי בנער שנראה לא רע. היו לו עיניים חומות אבל מיוחדות, גבוה, רזה עם שיער שחור שמסודר בבלורית גבוהה.
''זה בסדר'', אמרתי כשהוא עזר לי לקום, וידיו נשארו סביב מותניי. ''אני צריכה ללכת'', אמרתי מהר וניגשתי לשולחן.
אחרי שהתיישבתי, חיכיתי שנייה והסתובבתי לכיוונו שוב, הייתי חייבת לראות אותו עוד פעם אחת. ולהפתעתי, ראיתי שהוא המשיך להסתכל עלי, וכשהוא שם לב שאני הסתובבתי רק בשביל לראות אותו הוא חייך שוב.
''וואו, מה קורה פה?'', ג'ייד שאלה בהתלהבות כשהיא הבחינה במבטים שלנו.
''כלום..'', אמרתי כשאני שמה את הקשית בפי ושואבת מהקשית קולה.
''מי זה החתיך הזה שהסתכל עלייך עכשיו?'', אמילי שאלה כשהיא מנסה לראות אותו.
''סתם ניתקלנו אחד בשנייה כשיצאתי מהשירותים, זה הכל'', אמרתי מבהירה את הכל.
''אז בגלל זה התעכבת'', קלואי אמרה רק מחממת את האווירה.
''קלואי סתמי!'', התגוננתי.
''אל תחשבי שלא ראיתי את זה שבהיתם אחד בשנייה כשהוא חיבק אותך'', ג'ייד הוסיפה בהתלהבות.
''מה התנפלתן עלי?, כולה התנגשנו בואו תחתנו אותנו וזהו', עניתי, ופה ניגמרה השיחה.
חזרנו הביתה בערב, ופשוט הנחנו את כל השקיות בכניסה עם התיקים, והתיישבנו על הספה בסלון.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 Hebrew
Фанфикג'ייד היא נערה מופנמת, מסתירה את כל העבר וההווה שלה בפנים, כולל מהקרובים אליה. היה לה תמיד את החבר הכי טוב שלה, שתמיד היה לצידה בתקופות הכי קשות שלה. אך בתקופה הכי קשה שלה-הוא עזב. אחרי שלוש שנים הוא החליט לחזור, אך היא לא רצתה שהוא יחזור לחייה. ובכ...
