שוב חזרתי למיטה ובכיתי את כל הנשמה. תמיד חשבתי שאני חזקה..לא חשבתי שאני כזאת שבירה.
אבל אני לא יכולה לשלוט בזה..הידיעה שזה כבר התפרסם לכל הביצפר ושמחר הולכים לצחוק עלי לא עזבה אותי וגרמה לי לפחד ששיתק אותי.
הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל מהודעות מניקול, זאין, קלואי אמילי וליאם. אבל לא עניתי, אני לא רוצה לדבר עם אף אחד עכשיו.
מיד נעלתי את הדלת של החדר שאף אחד לא יכנס ושקעתי בתוך עצמי.
~נ'ק מבט של ניקול
שעת התיגבור שלי ניגמרה. כל השיעור פתרנו משוואות אני לא יכולה יותר.
אני בטוחה שהספה בסלון בבית של ג'ייד וקלואי מחכה לי בשביל המרתון סרטים הקבוע שאני עושה תמיד עם ג'ייד. יצאתי מהכיתה וקלואי ואמילי רצו אלי עם מדי המעודדות שלהן.
'אתן לא באימון?', שאלתי והן ניראו לחוצות. 'יש לנו הפסקה עכשיו, והיינו חייבות להראות לך את זה', היא אמרה וקלואי מיד הפעילה סירטון כלשהו בפלאפון שלה. צפיתי בסרטון ולא האמנתי. אני לא מאמינה שהוא התנקם בה!
'אני לא מאמינה!', קראתי בקול דואגת לג'ייד. 'אני לא מבינה את זה, היא אמרה לי שליאם וזאין מלווים אותה הביתה', קלואי אמרה ומיד הלכתי לכיוון חדר ההלבשה של נבחרת הפוטבול. הם סיימו את האימון אבל משום מה רק זאין היה שם עם מגבת סביבו כשכולו רטוב.
'היי..', הוא אמר ומיד הסתובבתי. זה היה קשה לא להסתובב חזרה ופשוט לבהות בו אבל זה לא מה שעניין אותי עכשיו.
'את יכולה להסתובב', הוא אמר והסתובבתי לכיוונו כשהוא לבוש.
'אמרתם שתלוו את ג'ייד הביתה לא?!, איך נתתם לזה לקרות?!', שאלתי כמעט בצעקה. כל כך כעסתי. כל זה קרה בגללי.
'ניזכרנו שיש לי אודישן לניבחרת והיא הלכה לבד, מה כבר קרה?', הוא שאל כשהוא סוגר את הלוקר שלו בחדר ההלבשה.
'זה מה שקרה', אמרתי והראתי לו את הסירטון. בדיוק ליאם נכנס. 'מה קרה?', הוא שאל כשראה את זאין קצת בשוק.
'תראה את זה', הוא אמר בקול לחוץ, לאחר שהגיש לליאם את הפלאפון שלי.
'אני לא מאמין!', ליאם צעק והיכה את הלוקר. 'הייתי צריך להבריז מהאימון וללכת איתה'.
~נקודת מבט של ג'ייד
הסתכלתי אל עבר השעון וראיתי שעוד מעט הן צריכות לחזור.
מיד הלכתי לאמבטיה, שטפתי פנים, ולאחר מכן שתיתי מים וניסיתי לחשוב מה יגרום להן לחשוב שאני בסדר ושאני מתנהגת כרגיל.
אני בדרך כלל עושה מרתון סרטים כשאני רוצה להירגע או כשמשעמם לי אז זה מה שעשיתי.
התיישבתי על הספה והתחלתי לצפות בסרט וניסיתי להסיח את דעתי מכל הבלאגן. אבל זה בכלל לא עזר, אני רק התחלתי לחשוב על מה שמצפה לי מחר וחרדה עלתה בי. פתאום שמעתי את הדלת ניפתחת והתנהגתי הכי טוב שאני יכולה באותו הרגע.
למרות שכל שנייה עמדתי להתפרץ בבכי. הן מיד התנפלו עלי בשאלות.
'אני בסדר, אני באמצע הסרט אתן מפריעות לי', אמרתי כשאני עושה את עצמי מרותקת לסרט.
~נקודת מבט של אמילי
הגענו הביתה ורצינו לבדוק מה עם ג'ייד. אבל בדיוק כששאלנו אותה איך היא מרגישה, היא אמרה שהיא בסדר. הלכנו שלושתנו אל המטבח והתלחששנו.
'אני חושבת שהיא בסדר גמור', אמרתי בטוחה בעצמי. היא תמיד הייתה החזקה מבינינו.
'אני לא יודעת..אני מודאגת', קלואי אמרה מסתכלת על ג'ייד.
'מה את רצינית?, זה ברור שהיא לא בסדר!, אם היו עושים את זה לך תאמיני לי ששום דבר לא היה בסדר', ניקול אמרה בקצת תוקפנות.
'זה לא אותו דבר!, ג'ייד תמיד הייתה חזקה ו..', לפני שהספקתי להמשיך ניקול קטעה אותי.
'זה בגלל שדבר כזה אף פעם לא קרה לה!, תמיד לא היה לה אכפת מאף אחד שהוא לא אנחנו, היא לא הייתה מנסה אף פעם להתבלט, היא שקטה ובגלל זה היא תמיד לא הייתה במרכז העניינים ולא עשו לה כלום. 'היא אמרה בזמן שקלואי הלכה לג'ייד ושאלה אם היא רוצה לאכול או לשתות.
'כשהמשפחה שלנו התפרקה אחרי הסכסוך היא הייתה החזקה מבינינו, היא זאת שאיחדה אותנו למרות הכל וחיזקה אותנו, אז בטח שאם היא עברה דבר כזה אז היא תהיה חסינה מהכל', אמרתי וקלואי בדיוק באה.
'היא לא מסכימה לאכול, והיא לא אוכלת שוקולד או שותה קולה עכשיו', קלואי אמרה מודאגת. 'ואת מודאגת בגלל?', שאלתי לא מבינה.
'כי כל הזמן לא משנה מה, תמיד כשהיא עושה מרתון סרטים היא לוקחת לידה קולה ושוקולד וכשאין שוקולד אז פופוקורן!', ניקול אמרה כמעט בצעקה.
'אתן סתם מגזימות!, בטח סתם לא בא לה אתן באמת סתם נילחצות', אמרתי והתחלתי להכין לנו אוכל לארוחת ערב.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Liam Payne Season 1 Hebrew
Fanfictionג'ייד היא נערה מופנמת, מסתירה את כל העבר וההווה שלה בפנים, כולל מהקרובים אליה. היה לה תמיד את החבר הכי טוב שלה, שתמיד היה לצידה בתקופות הכי קשות שלה. אך בתקופה הכי קשה שלה-הוא עזב. אחרי שלוש שנים הוא החליט לחזור, אך היא לא רצתה שהוא יחזור לחייה. ובכ...
