המשחקים שלנו

פרק 2

בכל דבר יש יופי, אבל לא כל אחד יכול לראות זאת. (קונפציוס)
נ.מ- קטרינה באקר:

יצאתי מתא החשפנות בצעדים רגועים, משכתי את מבטו הסקרן והמגורה של הבוס הגדול והמוכר עד שהווילון עם הזכוכיות הקטנות בצבעי שמנת נסגר מאחורי בקול רשרוש נעים. ישרתי את מבטי קדימה בעודי עומדת מחוץ לתא עם סנטר זקור וגב זקוף, ותפסתי בעיניי החדות ומלאות הרעל את סבסטיאן - יד ימינו של ראש המאפיה האיטלקית. צעדתי לקראתו בשמלת מיני לבנה ומגפיים דמוי עור שחור.
אני לא אישה חמודה, מתוקה וחיננית. אני מלאת רעל וכאב, שוברת לבבות ועצמות, נטיפות דם ודמעות. אני אישה מושכת מבטים, זזה בעצלתיים, בחֶן מעושה. עיניי בהירות כמו חתול בלילה חשוך, וזה חלק מהאופי שלי. העבר שלי עיצב אותי, בנה את האישיות הנוקשה והאכזרית שלי.
אני רוצחת במלוא המילה, אני הורגת כל ציוץ שמפריע בדרכי למטרה.
והמטרה ברורה.
סבסטיאן יושב על כיסא גבוה בבר, שותה שוט אחד בתנועה חלקה ועוקב בעיניו החדות אחרי משהו. הוא נראה אפל ומרוחק, מופנם. הוא גבר נאה ומטופח. אם לא היה לי אינטרס אולי הייתי באה בגישה נחמדה. אבל לא.
משכתי את הכיסא לצדו במשיכה חורקת והתיישבתי בחנניות, מביטה קדימה. הבר מעוצב בסגנון שחור-חום, על הקיר מלא סוגי אלכוהול ישנים וחדשים, יינות משובחים וכוסות שוטים.
"אפשר שני שוטים של טקילה בבקשה?" שאלתי את הברמנית שלקחה תשלום מהזוג שלידי.
היא לבושה בסינר לבן שהדוק על מותניה, מחשופה עמוק ובולט, מראה את גבהות שדיה. שיערה השטני אסוף לקוקו נמוך והדוק, לחייה מלאות והיא נראית עייפה. אבל היא סקסית, ממש סקסית.
ירדתי במבטי השורף לשדיה ובהיתי בהם כאוות נפשי. היא בהחלט שווה ואני אוהבת את הקימורים שלה.
הברמנית מחייכת אליי בבישנות אחרי שמבחינה במבט הברור שלי עליה, סורקת אותי בחזרה ומגישה לי את הכוסות הקטנות בקצות אצבעותיה. אין לה לק, זרועותיה שמנמנות בקימורים שבא לי לנגוס בהם והיא נראית ילדה טובה לגמרי.
כמו סמיילי מאושר.
"תודה." הוצאתי את השטר והגשתי לה אותו בשתי אצבעות, נתתי לה מבט רציני למה שאני חושבת עליה וגרמתי לה להתפתל במקומה.
אני מקווה שהיא סטרייטית ששואלת לסביות ׳איך הן את יודעת שאת לסבית?׳... כי אני רוצה להיות הפעם הראשונה שלה.
"אז סבסטיאן," הפניתי אליו את ראשי והחלקתי לכיוונו כוח אחת, "תשתה איתי?"
סבסטיאן הוא גבר מחוספס, שרירי ומלא דומיננטיות. שיערו בלונדיני ומסורק לאחור, עיניו כחולות כמו ים בסערה ואפו ישר ומחודד.
הוא לוקח את השוט שהצעתי לו בלי להתבלבל, לא חושש ממני ומחליק אותו בגרונו. "מה עשיתי שאישה כמוך..." מעביר את עיניו היפות במורד גופי, בוחן את רגליי השזופות בצבע מוקה, את המגפיים והשמלה הקצרה עד למחשוף. עיניו עוברות בחוסר עניין על מחשופי הקטן.
"-מציעה לי משקה?"
אני לא אוהבת לשים מחשוף עמוק, יש לי צלקת די ברור בצד ימין של החזה, ולפעמים זה גורר מבטים שופטים שמפריעים לי. אני שונאת את המבטים של סבסטיאן עליי יותר מהמבטים השופטים... יש לו מבט כמו של המאפיונרים.
לדעתי, הם אנשים מגעילים, רוצחים חסרי אופי.
כמעט כמוך. קול קטן חודר למחשבותיי.
"הפכת להיות יד ימינו של פבלו ונטורה, זה מספיק טוב בשבילי." החלקתי את השוט בבת אחת לתוך גרוני והנְחַתִי על הבר ברעש מצלצל.
סבסטיאן מצר עליי את עיניו בחשד ואיום בוער, שפת גופו כבר לא רגועה, אלא מכווצת ורחוקה.
"תירגע, כרגע אני פה רק כדי להינות איתך." הוספתי.
"לנצל אותי, התכוונת." אומר בישירות חותכת שמתאימה בדיוק לדמותו החכמה. הוא לובש חולצה לבנה וצמודה, עם ג׳ינס קצר ומשופשף, כאילו עכשיו קיץ.
חייכתי אליו כמו שועל ערמומי והנהנתי פעם אחת, "אתה יכול לנצל אותי בחזרה, ממש עכשיו."
אני לא אשכב איתך... אלא יותר כמו ארצח אותך ברגע שנהיה לבד, אבל נכון שיהיה לנו כיף?
העברתי את קצה הציפורן השחורה שלי על זרועו החשופה.
הוא תופס את כף ידי בחדות מפתיע, מכווץ את גבותיו בכעס. הוא מבין שמשהו בי לא מסתדר לו והוא חייב להתרחק.
אתה באמת צריך להתרחק, חייב בדחיפות, אבל מה שלא יודעים לא כואב. נאנחתי, "אני לא אכריח אותך," מצמצתי אליו ברכות.
"שלא תביני לא נכון, גברת." הוא נשען לכיווני עם גופו השרירי, ריחו ועיניו האפלות עוטפים אותי. "את בהחלט יפהפייה, אבל אין לי מושג מי את, ואני מעדיף לשמור את הביצים שלי בחבילה מאשר שהבוס יכרות לי אותם." הודה בקול תוהה.
גיחכתי והפניתי את מבטי בחזרה אל הבר. "אם תהיה איתי, אף אחד לא יפגע בך," אמרתי וסימנתי לברמנית החמודה להביא לי עוד שוט.
"תודה על ההצעה," קם מכיסאו, "אבל אני נאלץ לסרב. שיהיה לך יום נעים." הוא מביט בעיניי הירוקות, ניצוץ של איום נדלק בו, אך הוא מפנה לי את גבו ולא עושה דבר.