המשחקים שלנו

פרק 3

לכל בן אדם יש חסרונות, ולעיתים, זה הדבר המעניין ביותר שקיים אצלו.
נ.מ - קטרינה באקר:

אני בן אדם בודד, דרמטי, רגשי, ולמרות הכל, אדיש. אבל הי, זה מה שעזר לי לשרוד הכל.
אם תהיי דרמטית מספיק בשעת סכנה - תצליחי להציל את עצמך.
אם תהיי בודדה - אף אחד לא יבגוד בך.
אם תהיי אדישה - אף אחד לא יחדור לקור רוח שלך ותהיי בלתי צפויה.
אם תהיי רגשנית... טוב, זו אני וכנראה שלא הכל בי זה יתרונות.
"שוב פעם את פה? אולי תעשי משהו עם החיים שלך?" טרקתי את דלת העץ הרופפת בחוזקה מאחורי ונכנסתי לדירה הקטנה שלי ושל איימי.
שכרתי אותה בלית ברירה אחרי שהגענו לאיזור הזה של העיר, מנהטן.
"אאוץ'! אולי תפסיקי לעשות כל-כך הרבה רעש?!" צעקה עליי בזמן שהזריקה לעצמה אינסולין. "כמעט הזזת אותי, אם הייתי נפצעת?" נעצה בי מבט כועס, שיערה השחור אסוף לגלגול במעלה ראשה וכמה שיערות קטנות נופלות על פניה בזעף.
איימי היא אחותי הגדולה והיא דומה לי בדיוק... בקטע מפחיד. גם באופי וגם במראה.
שתינו קשוחות עם עבר מסובך, אבל הבחירות שעשינו בחיים שלנו... הן שונות כמו מזרח ומערב, פיל ונמלה, או בכלל גבר ואישה - בזה יש מחלקות... שוביניזם ופמיניזם שינו את העולם.
"אויש, תירגעי כבר. אין לך מושג איזה יום עבר עליי." גלגלתי אליה את עיני, עקפתי אותה וזרקתי את התיק שלי על הספה ההרוסה שמלאה קילופי עור.
"מה קרה?" הזריקה את האינסולין והתיישבה על הכורסא שמולי. איימי חולת סוכרת, ולכן היא צריכה להזריק לעצמה אינסולין. לפעמים היא מגיעה לחמישה בקבוקי אינסולין בחודש, והחרא הזה יקר בניו יורק.
"פגשתי את המניאק הראשי," חייכתי אליה חיוך צבוע, "הוא כל-כך חתיך, לוהט וסקסי... וואו." חיקיתי את אחת הבנות ששמעתי מתלחששות עליו מחוץ למועדון. הן דיברו על מנהל המועדון, וישר ידעתי שזה הוא.
ראש המאפיה האיטלקית.
"את לא באמת חושבת ככה... נכון?" איימי הצרה עליי את עיניה החומות, "הוא אשם בכל-"
"סתמי!" הנפתי את ידי עליה, "את רוצה שישמעו אותך? כולם פה שפוטים שלו, מספיק מילה אחת יותר מידי והוא ידע הכל." הזהרתי אותה.
איימי הרימה את ידיה באוויר ונשפה אוויר בשריקה צפצפנית. "וואו, אישה. תירגעי." הנידה בראשה.
התיישבתי על הספה וזרקתי את ראשי לאחור.
"אני שונאת את החיים שלי," פלטתי ברגע של חוסר אונים. "אני אומרת לך, הוא באמת המניאק הראשי. חושב שהוא חלקלק במילים... דביל."
איימי פרצה בצחוק, הרימה בקבוק יין ומזגה לכוס ארוכה שמתאימה לאחיזה המתנשאת שלה. "רוצה גם, ילדה מסכנה שלי?" הציעה לי בחיוך מתגרה. "אוף, כן. פשוט תמזגי... מה כבר יקרה?"
"אומרים, נכנס יין – יֶצא סוד. אולי תספרי לי משהו עליו." קרצה לי. "בכל זאת, הוא ראש המא-" נעצתי בה מבט מאיים אחד, עיניי הירוקות בוערות עליה ברמיזה לכך שהיא פשוט חייבת לדעת לרסן את עצמה ולסתום את הפה.
"סליחה, הינה – הוא נשמע ממש כריזמטי לפי כל הריכולים של הנשים פה. אני יושבת במרפסת המסכנה ששכרת, ושומעת את השכנה מרכלת על כמה שהוא פאקינג לוהט. מסתבר שהוא שכב איתה גם." שיתפה אותי בלחישה מלאת להט ורצון לדבר עליו בלי סוף.
תחושת בחילה עלתה בי.
"אולי היא המציאה, עם כל השמועות עליו אני לא אתפלא שזה הופך מישהי למגניבה רק כי הוא נגע בה." אמרתי, חטפתי לה את כוס היין ולקחתי לגימה ארוכה.
היין לא היה טעים, ממש לא.
"איכס," ירקתי אותו על הרצפה שגם ככה הייתה מלוכלכת. "מה זה?"
"יום יבוא ואת תעריכי יין טוב, חייזרית. את רק בת עשרים ושמונה... צעירה." גיחכה.
"חשבת פעם שאולי זה לא הגיל?" הצעתי, הרמתי את הכוס באוויר בזמן שהבטתי עמוק לתוך עיניה החומות ושפכתי באיטיות את היין על הרצפה.
היין נשפך כמו מפל אדום על רצפת העץ, שרעוע והרוס מלכתחילה. אני מקווה שהוא לא יחלחל לשכנים. "אולי זה בגלל שאני פשוט טובה יותר ממך ולא שותה את הזבל הזה?"

"זבל?!" השתנקה ופערה את עיניה, הגלגול המגוחך שלה זז מצד לצד בחוסר יציבות. "בוגדת!" הניפה את כוסה באוויר וכל היין נחת עליי בבום-
הפך את כל השמלת מיני שלי מלבנה...לאדומה.
"אהההה..." צרחתי והתכווצתי במקומי, הכוס שלי נפלה לרצפה והתנפצה בקול רועש. "מה את חושבת שאת עושה?!" צווחתי, הנפתי את ידיי הרועדות מקור והבטתי בה במבט מבולבל לחלוטין.
אחרי רגע שקט בו הבטנו אחת בשנייה בהלם על מה שקרה, דפיקות בדלת המסכנה נשמעו –
ואני ואיימי פרצנו יחד בצחוק מתגלגל כמו מקהלה.
הכיתי את הספה הישנה והתכווצתי, בטני כאבה מהצחוק וקולי נשמע חזק וברור, כמעט נחרתי מרוב צחוק. "אלוהים, את צריכה עזרה נפשית, משוגעת!" צעקתי עליה ונעמדתי, הלכתי אל דלת העץ השבורה שלנו ולקחתי נשימה עמוקה.

"מי זה?"
איימי ואני הפסקנו לצחוק והאזנו לבחוץ.
"תסתמו את הפה, חבורה של זונות! אתן מפריעות לי לישון!" צעקה של אישה נשמע מחוץ לדלת, ממש מולנו.
השתנקתי והעברתי את מבטי לאיימי. "זאת הזאתי ש.." שאלתי בלחישה.
איימי הנהנה, "היא דיברה על ההוא... החתיך." ובזאת פתחתי את הדלת בתנופה והבטתי קדימה בעיניים מלאות שנאה.
ציפיתי לראות מישהו, אבל לא ראיתי כלום מולי, אף אחד לא נראה באופק.
כיווצתי את עיניי בבלבול.

"כאן, זונה. למטה יותר." קול מבוגר נשמע מתחתיי.
הורדתי את מבטי המשותק מטה וקלטתי אישה נמוכה, שמנמנה מאוד עם פרצוף זועף ולחיים אדומות.
"אהמממ...את... האם אני...? מי?" התבלבלתי וצעדתי לאחור, בוחנת אותה בקצת הלם.
היא נמוכה כל-כך שזה חמוד.
"אל תסתכלי עליי ככה, מעצבנת. ותפסיקו לדבר ככה חזק באמצע הלילה." התלוננה ומשכה באפה. היא לבושה בכותונת וורודה עם מיקימאוס מצוייר עליה. אם לא הציצי הגדול שלה שנופל על הבטן שלה והקמטי כעס בפנים שלה, לא הייתי מזהה שזו אישה.
"לא, כי את טלית שכולה תכלת? דיברת שעות על הקאפו שלך, שמעתי בדיוק מה הוא עשה לך... ואת קוראת לנו זונות?" איימי הציצה מעבר לכתפי ונעצה מבט כועס בגברת, שהתחילה להסמיק עוד יותר, ולטרוק את אגרופיה לצדי גופה.
"אתן... איזה מין דור אתם - כולכם?! פשוט בושה לעולם!" הפנתה לנו את גבה, נכנסה לדירתה וטרקה את הדלת שלה בפנים שלנו.

בלעתי את רוקי וסגרתי את הדלת לאט... מסתובבת לאיימי שגם כן נראתה מבולבלת נורא מהאישה הזאת.
"איזו חייזרית.. יותר ממך." מלמלה איימי.
"אני חושבת שזה הסימן שלי ללכת לישון." נשפתי אוויר והעפתי את שיערי השחור לאחור, מורידה עיניים לגופי, לשמלה ההרוסה שלי. "אני גונבת לך שמלה מחר." עקפתי את איימי ונכנסתי לחדר השינה שלנו בזריזות.
"לא, את לא!" צעקה ורצה אחריי.
היה ברור שאקח לה שמלה מחר כי גם ככה הלבנה הייתה שלה, אבל היא לא יודעת כי גנבתי אותה מלפני שנה.

מה דעתכן על הקשר בין איימי לקטרינה? אני מתה עליהן ביחד.☺️