המשחקים שלנו

פרק 12

"לעולם לא תמצא קשת בענן אם תביט מטה."
נ.מ- קטרינה באקר:

"אימא...? אימא לקחו את איימי..." יצאתי רגל אחרי רגל מהארון שבתוכו הסתתרתי. ליבי פועם בחוזקה ובטני כואבת, משתוללת בפחד.
כמו שרואים סרט אימה והרעש רק מתחזק... מתחזק... ואז מישהו קופץ בזריזות מהצד, והורג בקטשופ את הדמות אהבתם?
איימי קוראת לזה קטשופ, אני חושבת שזה דם אמיתי שיוצא להם מהצוואר.
תפסתי באצבעותיי הקטנות את דלת חדרי, משכתי אותה לאט לאחור, שומעת את החריקה שלה צורמת באוזניי. "ששש...." לחשתי לדלת וסימנתי לה עם יד על השפתיים.
אין לי מושג למה צריך להיות בשקט, אבל איימי אמרה לי שנייה לפני שהאיש הגדול לקח אותה שאני צריכה לשתוק. אחריו היו פה עוד אנשים, אבל הסתתרתי טוב-טוב בארון עם השמלות של אימא.
איימי בטח גאה בי.
התחלתי לצעוד בדממה בסלון הבית שלנו.
הטלוויזיה דלוקה על תוכנית חיות, רואים שם איגואנה* מרימה ראש ומסתכלת עליי עם העיניים הגדולות שלה... איכס.
רגליי הקטנות התלכלכו בנוזל האדום הזה שוב, כמו הידיים שלי שמלאות ליכלוך של איימי.
היא צריכה לנקות אותי במקלחת אחרי ארוחת ערב, והיא לא עשתה את זה. היא חייבת לחזור, נכון?
השטיח שאימא כל-כך אוהבת ליד הספה השחורה, מלא בליכלוך וסכין קטנה מושלכת ליד רגלי.
רכנתי מטה ולקחתי אותה בכף ידי החלקלקה, העברתי קצה אצבע על החוד... ונקודת דם קטנה בצבצה החוצה.
זה הליכלוך?
הרמתי את ראשי כשאצבעי בין שפתיי, טיפה שורפת לי. אימא שוכבת עכשיו על הספה השחורה שלנו, מול הטלוויזיה, גופה מקופל לתוך עצמו בכדור וראשה מוסתר בין ידיה.
"מאמי...? איפה אבא?" לחשתי והתקדמתי אליה, הנחתי את כף ידי על כתפה וניערתי לאט מצד לצד. "אימא?" היא לא ענתה או הגיבה.
"את ישנה חזק, אימא? ללכת בחזרה לארון?" מצמצתי בבלבול ונדנדתי אותה שוב ושוב, וכשראיתי שזה לא עובד, עליתי על הספה, טיפסתי על גופה הנוזלי כמו ג'לי לארוחת ערב והתיישבתי עליה. תפסתי את ידיה והזזתי מפניה.
שיערה החום הוסט הצידה, נפל לכל אורכו עד הרצפה. עיניה הירוקות כמו שלי הביטו בי בחזרה, אבל בלי שום תנועה או הבעה נוספת.
"אמא! זה לא יפה מה שאת עושה לי!" הנפתי את ידיה כמו בובה באוויר, דמעות חמות עולות לעיניי וזולגות במהירות על לחיי השמנמנות.
"אני מפחדת...." לחשתי לה, הנחתי את מצחי על מצחה וניסיתי לנער אותה מהכתפיים שוב.
אין תגובה.
חזי הטלטל מרוב בכי, השתנקתי שוב ושוב עד שזה כאב לי בלב. לפתע משהו כואב שרט אותי בבטן הרכה. הורדתי את מבטי לכיוון מטה וראיתי משהו מבריק ונוצץ ממוקם ביני לבינה.
"מה זה?" ניגבתי את דמעותיי, הזדקפתי ותפסתי את הקצה – שלפתי החוצה את הכלי.
מלא נוזל אדום הושפרץ בזרם חם על פניי ובגדיי, לכלך אותי הרבה יותר.
"איכסה!" קפצתי לאחור עם הכלי ביד, פקחתי את עיניי כשאני נשענת על קצה הספה הרחק מאימא ובחנתי את הכלי המבריק.
סכין נוספת, סכין עם חריטה של... אין לי מושג מה כתוב שם.
הכנסתי את הסכין לתוך הנעל שלי וירדתי מהספה. כל פניי מלוכלכות בדם, שיערי קשיח, ואני מרגישה שיש לי להקיא. "אבא, אימא לא עונה לי, היא ישנה חזק מידי ומלוכלכת מאוד בדם!" צעקתי בבית והתקדמתי למטבח השקט.
שום תגובה לא הוחזרה אליי אז המשכתי ללכת במסדרון החשוך אל המטבח המואר. שולחן האוכל כבר מוכן לאכילה, ריחות של ארוחת ערב עולים ישירות לאפי.
"אפשר טעימה?" לחשתי ונשכתי את שפתי התחתונה. טעם הדם התמזג עם הרוק שלי.