המשחקים שלנו

פרק 58

חברות טובה נרקמת בתקופות הכי קשות.
נ.מ - קטרינה באקר:

"מה קורה פה, פבלו? זה לא מה שקבענו!"
אני מכה את זרועו של פבלו בלי שאף אחד ישים לב. הרעש בפארק עושה אותי עצבנית נורא - ודרוכה, יש לציין - אבל אני מדביקה חיוך מזויף על פניי.
מלא ילדים רצים, קופצים על מתקנים, מתגלשים וצוחקים. הגן ילדים בערב מלא חיים בניו יורק. כל הנשים של העשירים ירדו לכאן כשהשמש שקעה, התיישבו להן על הספסלים עם אוכל וטלפון ביד. אני חשבתי בתמימותי שיהיה ערב משפחתי, רק שלושתינו — אבל לא!!
פבלו היה חייב לגרום לי להרגיש לא בנוח, מסתבר, כי הוא שינה את כל התוכנית, ועכשיו אנחנו עם מליוני ילדים, מחכים לילד הראשי שיגיע.
אין לי מושג מה הולך, כי פבלו בקושי מדבר איתי במשפטים. הוא מסתובב עם גישה כזו, כאילו הוא המנצח, ומביט בי בחיוכים ערמומיים.
בא לי לקפוץ עליו. ולא בקטע מיני, אלא בזעם.
"ששש... אולי כדאי שתנסי להירגע. כזכור לך, את עדיין בעונש." הוא מניח את כף ידו על גבי התחתון, מגעו קל כנוצה, אבל מסמן טרטוריה.
"מה?!" אני מעקמת את אפי ומביטה בו בכעס.
הוא לובש חליפה כרגיל, ונראה מדהים כמו תמיד. שיערו השחור והשופע מסורק לאחור, החליפה שלו מסודרת בדיוק על מבנה גופו, שרירי כתפיו ובטנו... אני מתה לקרוע ממנו את כל הכפתורים בתלישה, אבל אני גם לחוצה ברמות.
אני הולכת לדבר עם טומי היום - שיחה אמיתית, כנה. אני רוצה לשבת איתו באיזו פינה ולספר לו, אבל גם לא בטוחה איך ילד יקבל את האמת. אין הרבה לומר לו, רק שאני מתנצלת.
"אני לא בעונש, להיות איתך זה אף פעם לא עונש, אבל למה לא עדכנת לי שאנחנו הולכים לגן ילדים, וסתם גרמת לי לבשל?!" אני לוחשת בזעף.
"לא התחשק לי." הוא מושך בכתפו, "הינה, טומי הגיע." הוא מכווין עם סנטרו קדימה, ואני מרימה את ראשי מיד כמו קפיץ.

בכניסה של הפארק, טומי עומד בחולצה אפורה ומכנס כחול. כף ידו הקטנה נמצאת בידה של לידיה בזמן שהוא עוצר במקומו ובוהה בי במבט לא מובן.
"הוא לא רוצה להיות כאן איתי," אני לוחשת ומנידה בראשי בכאב.
"זה בסדר, ידעת שזה לא יהיה קל. לכי אליו, תדברי איתו. הוא לא מפונק, הוא הגיוני וחכם. תנסי." פבלו מלטף את גבי בתנועות מעגליות ומעודד אותי לגשת אל בנו.
אני בולעת את רוקי ומנופפת בתנועה מהוססת עם כך ידי. "היי טומי, רוצה לשבת ולדבר איתי קצת?" אני שואלת ומתקדמת אליו בצעדים איטיים.
חום גופו של פבלו עוזב אותי, אבל אני מרגישה את מבטו הכבד על כל תזוזה שלי. כמו טורף.
טומי סורק אותי מלמעלה למטה ונצמד אל רגליה של המטפלת שלו. "אני לא אוהב אותך. את פוגעת באבא שלי!" בועט בדשא בכוח, גבותיו הבלונדיניות מתכווצות.
הלב שלי מחסיר פעימה בדאגה.
אני צועדת לאחור בנסיגה, ונכנסת ישר בחזהו של פבלו. הוא עוטף את מותניי ומנסה להרגיע אותי, אך ליבי פועם בקצב מטורף.
"טומי," פבלו קורא לו לסדר, קולו רציני ועמוק. "קטרינה יודעת שהיא טעתה, ושהיא הפחידה אותך מאוד. אבל היא רוצה לדבר ולישר את ההדורים, לא תרצה לשמוע אותה?"
טומי נושך את שפתו התחתונה ומהנהן פעם אחת.
הצלחתי.
"אבל-" הוא מרים יד גבוה באוויר, רגע לפני שנשימת ההקלה תספיק לצאת מפי.
אני מביטה בו בעיניים מתחננות.
הילד הזה עקשן ושתלטן!
קול אחר במוח שלי גורם לי להתכווץ. פעם הבאה אולי תנסי להיות נחמדה אליו, ולא לחטוף אותו באמצע הלילה.
"רק אם תקנו לי גלידת שוקולד עם שני כדורים!" מפציר.
אני מתעשתת על עצמי.
"שני כדורים?" אני שואלת בהלם מזויף ומתגרה בו, "אתה תצליח לאכול שניים?"
"אני יכול לטרוף הכל! אני הקאפו!" הוא חובט בחזהו עם אגרופו, פניו קשוחות כשהוא מסתובב יחד עם לידיה ומצביע על חנות המתוקים.
"אני הקאפו, ילד. אני עוד לא מת." פבלו לוקח את כף ידי בשלו, מגע אצבעותיו בין אצבעותיי מזרים צמרמורת בגופי.
אני צועדת אחריו אל החנות, צופה בו חוטף את טומי מהאדמה ומרים על כתפיו.
"אולי נקנה גם ללידיה גלידה?" טומי משחק לפבלו בשיער בזמן שמצייץ בקול של מניפולציה.
לידיה קופאת וסומק עולה על לחייה. "א-אין צורך, טומי תודה רבה."
"בטח שנקנה לה גם, היא חלק מהקבוצה היום." אני קוטעת אותה ומחייכת אליה בהבנה. ברור שהיא מובכת. "תרצה שנשב בספסל שבחוץ?" אני שואלת, מרימה את ידי אל ראשו של פבלו ומלטפת את ברכו של טומי.
פבלו קורץ אליי בחיבה ושובבות.
"לא, אני רוצה שנלך לבית. אני רוצה שלידיה תלך לישון עם אבא ואת תעלמי." הוא קופץ בהתלהבות על כתפיו של פבלו, אך פבלו נעצר בבת אחת ומוריד אותו לזרועותיו.
הרסת את הכל, ילדה טיפשה!
הילד שונא אותך!
טומי נאחז בכתפיו של פבלו ומביט בו בתמימות מעושה.
אני בולעת את רוקי, מרימה את עיניי אל לידיה שהניחה את כף ידה על שפתיה ופערה את עיניה.
היא מחבבת את פבלו, אין ספק. אבל אני סומכת עליו, ולא אכפת לי ממנה כי פבלו לא שם עליה.
"אני רציתי לעשות את זה ערב נעים, ערב שבו תראה את קטרינה באור אחר. אם זה לא אפשרי ואתה מתעקש לכעוס, למרות שברור שאתה סתם מנסה לבדוק מה קטרינה עוד תעשה בשביל הסליחה שלך, אנחנו נחזור הביתה." פבלו מתחיל לכעוס, מוריד את טומי אל הרצפה ומביט עליו מלמעלה. למרות הכל, הוא מאופק. קולו שליו ואיטי.
טומי סופג את המילים, קורא בין השורות את העובדה שאני לא הולכת לשום מקום.
"זה בסדר, טומי. אתה יכול לכעוס עליי." אני יורדת על ברכיי מולו ותופסת את זרועותיו הקטנות בחום. "יש לך את כל הזכות לא לרצות אותי ליד אבא שלך או לא לסמוך עליי. אני מבינה אותך, ואני מצטערת על מה שעשיתי." אני מלטפת באיטיות את לחיו, והוא מאפשר לי. "סליחה שפגעתי בך, שלא הקשבתי לך באותו ערב. כעסתי על המאפיה, מבין? ולא חשבתי בהיגיון." שפתיי פוגשות את מצחו, והוא נמס לזרועותיי.
אני לא מאמינה! זה עובד!!!
לקרוא על ׳איך לגשת לילדים׳ באינטרנט עבד לי!!
"רבת עם אבא?" לוחש בשקט.
"כן, טיפה רבנו. אבל עכשיו הכל בסדר, למדתי מהטעות שלי." אני מעבירה אצבעות בעורפו.
פבלו מזדקף מאחוריי, אני מרגישה את מבטו האוהב עליי ומתחילה להזיע בתוך הז'קט.
טומי ממצמץ, עיניו הכחולות והיפות נסגרות מעט כאילו הוא חושד בי... אבל אז הוא מהנהן.
אלוהים אדירים, הילד הזה שולט בכולנו.
"אני סולח."
חיוך ענקי מזדחל אל פניי.
אני מסיטה את קצוות שיער בלונדיני מפניו. "מה אמרת?" אני צריכה לשמוע את זה שוב.
"אני סולח לך, ואני רוצה שתבואי איתי ועם אבא לבית."
"אני אבוא." אני מנשקת את לחיו שוב ושוב.
הוא מתפתל בזרועותיי ומצחקק בקולות ילדותיים ומלאי חיים.
"קדימה, בואו נזוז." קולו של פבלו משועשע כשהוא תופס אותי מהמותניים ומושך לעמידה. "אנחנו מושכים יותר מידי תשומת לב."
"למי אכפת?!" אני לוחשת לאוזנו.
טומי תופס את כף ידה של לידיה וצועד איתה לפנינו.
"הצלחתי לדבר איתו, והוא סלח לי!"
פבלו מנשק את מצחי, "את מדהימה, ותהיי יותר מדהימה כשנביא העתק שלנו יחד." לוחש באוזני, קולו עמוק ומחוספס כאילו מה שהוא אומר טיפה אסור.
בטני מתהפכת בהתרגשות.
"אין דבר שאני רוצה יותר מאשר להביא ילדה קטנה איתך. שתהיה יפה כמוני." אני מצחקקת.
זה יהיה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים – לא הייתה לי דוגמה ברורה להורים, הם נלקחו ממני מוקדם מידי – אבל אני מוכנה לעשות הכל כדי שנהיה מאושרים.
"אני רוצה בן, בנים. הרבה בנים."
טומי פותח את דלת החנות ורץ אל הגלידות. הפעמון בדלת מצלצל כשאנחנו נכנסים.
"יהיו לך רק בנות! בנות וטומי." אני מתנתקת ממנו בקול שובב, ורצה אל טומי – מרימה אותו גבוה אל הגלידות. "איזה שוקולד אתה הכי ממליץ לי לבחור?"