המשחקים שלנו

פרק 55

רמת האושר בחייך, תלויה באיכות מחשבותיך.
נ.מ - פבלו ונטורה:

משב רוח של השמיכה גורם לי לזוז מעט ברוגז ולשלוח יד אל השמיכה הרחוקה. אני בלי חולצה ורק בבוקסר בגלל שהיה חם בלילה. גופה של קטרינה כיסה את כולי, ועכשיו המיטה ריקה מחום גופה.
אני מכסה את פלג גופי התחתון בשמיכת פוך ומניח את כף ידי על פניי.
"אוף, נו כבר!" אני שומע לחישה מעוצבנת, ומחניק גיחוך משועשע.
אני פוקח את עיניי, מסתגל אל האור שחודר מהחלון ובוהה בגב החשוף ושיערה הארוך של קטרינה.
היא נושמת נשימות עמוקות, נראית כאילו חושבת על תוכנית או סופרת עד עשר. היא בהלבשה תחתונה בלבד – ומבטי מיד יורד אל התחת שלה.
החוטיני הוורוד שלה מסנוור יותר מכל קרן שמש שעל גופי עכשיו. אני בולע רוק ומדמיין כמה דברים אני יכול לעשות לתחת הזה.
אני יכול לנשוך אותו חזק, חלש, ללק, לסטור לו – אבל אני לא יכול לקבל אותה חזרה אל זרועותיי.
היא תהיה אחת העובדות שלי, ולאט לאט אני ארגיל אותה לזה.
אני שולח יד קדימה ותופס את כף ידה בחדות, מושך אותה ליפול על גופי.
היא צווחת מההפתעה והתנופה ועוצמת עיניים, נשכבת עליי וקופאת.
אני מלטף את זרועותיה. "בוקר טוב," קולי נמוך וצרוד כאשר אני לוחש באוזנה.
עורה מצטמרר ועיניה נפקחות במצמוצים.
התקרית אתמול הייתה נפילה קטנה בתוכנית, כישלון שלי. אסור היה לי להכניס אותה למיטה שלי, אולי בכלל לא הייתי אמור לפנות אליה בשאלות כשחזרתי הביתה. לא אכלתי כלום, והבטן שלי תכף תעשה קולות.
שלא לדבר על העבודה שלי, יש לי גם פגישה שקבעתי עם טומי... אני והוא מתכננים לשחק כדורגל היום, ואין יותר מאושר ממני.
"בוקר טוב," היא לוחשת חזרה ומניחה את ראשה על החזה שלי, נמסה לתוך זרועותיי כמו שקרה אמש. "למה אתה לא שומע כלום? אנשים כמוך לא אמורים לישון עם עין חצי פקוחה בלילות?" אומרת בשעשוע.
אני מעביר את כף ידי הגדולה על בטנה השטוחה, יורד באיטיות לבטנה התחתונה ומלטף בקצות אצבעותיי.
היא הופכת למתוחה מרגע לרגע, המגע מטמטם אותה בדיוק כמו שהוא מחרפן את כולי.
הזקפה שלי ממש חזקה הבוקר, עד שזה כואב.
"צודקת. פעם הבאה אני אנעל אותך בחדר שלך לפני שאני הולך לישון. כדי לשמור על הבטיחות." אני מהנהן בחומרה.
היא מכווצת את גבותיה, עיניה נוצצות בעלבון, אך זה חולף. "לא הייתי פוגעת בך. יותר מזה, אני חושבת שעשית את עצמך ישן!" מרימה את קולה.
אני תופס את החוט הדק בתחתון המפתה שלה, מותח ומשחרר בבת אחת.
"איה!"
"הקול שלך נורא מעצבן הבוקר." אני משחק עם החוט, מעביר את אצבעי לכל אורכו ומעל איברה. באיטיות משגעת, אני מניח את כל כף ידי על המפשעה שלה, ומעסה את עורה החם.
היא נושפת בהלם, מנסה לדחוף את אגנה אל היד שלי כדי שאגע בכוס שלה – אך אני מסרב בדממה ומרחיק את היד.
"ה-הכנתי לך ארוחת בוקר, בגלל שלא אכלת אתמול." לוחשת בקול צרוד ומתפתלת מעליי.
התחת שלה מעל הזקפה שלי, ואני נושך את שפתי התחתונה באיפוק.
אני יכול להוריד את המכנס, להסיט את התחתון ולחדור לתוכה בקלות –
"וגם.. רציתי להתנצל על זה שאיבדתי את השפיות, טיפה. רציתי שתוכל להתפנק הבוקר לפני שתצא לעבודה-"
אני זורק אותה על המיטה בחדות ומטפס מעליה כמו טורף. אני אוחז את כפות ידיה הקטנות ומרים מעל ראשה ביד אחת.
פניי קרובות אל פניה, שפתיי מעל שפתיה הפשוקות שמתנשפות בלי סוף על מנת להכיל את המתח המיני והצורך שלה.
"אני מעריך את המחווה," אני נועל את לסתי ומניד בראשי, "אבל זו לא העסקה שלנו. אל תסטי מהפקודות שלי."
היא מצרה עליי את עיניה הירוקות והמרהיבות. השמש גורמת לעורה השזוף להיראות מושלם אפילו יותר כשהוא משתלב עם הלב של הסדינים.
אני מכור אליה, וכועס עליה.
"אתה רוצה שאחזיר את זה?" סנטרה מכווין למגש עץ שמריח כמו חביתה וירקות.
אני מפשק את רגליה ונשען על גופה עם פלג גופי התחתון. "את מאיימת עליי?" אני לוחש, שפתיי מתחככות בשפתיה.
היא נושמת עמוק שוב, מה שגורם לציצי שלה לעלות ולהיצמד לשרירים שלי –
אני דוחף את אגני אל אגנה באינסטינקט בלתי נשלט. הזקפה שלי על בטנה.
היא נרעדת.
"תן לי לקום." נוהמת בקול שמפתיע אותי, עיניה משדרות כעס וחוסר סבלנות.
אני מניד בראשי, "לא נתתי לך אישור ללכת."
אך בכל זאת אני מתרחק מעט, ומכבד אותה.
את לא הולכת לשום מקום, אישה יפה, את תישארי במיטה שלי עד שיימאס לי.
"האישורים והפקודות שלך-" היא משחררת את כפות ידיה מידיי ונועצת את הציפורן שלה בחזי, דוחפת אותי עוד טיפה ממנה עד שאני נשכב על צד גופי ומציל על גופה. "יכולים ללכת לעזאזל." היא מתהפכת על המיטה וקמה על רגליה.
אני נעמד אחריה מיד, מצמיד אותה לקיר בדחיפה עדינה ומדביק את גופי אל גופה שוב.
אני פשוט לא מסוגל להתרחק ממנה.
"אה, כן?" אני לוחש בהתנשפות, "ככה את מדברת אליי? בלי שום נימוס, שום כבוד, שום פחד."
"אתה לא מפחיד אותי." היא מנסה להשתחרר ומתנערת.
"אל תזוזי." אני נלחץ חזק יותר אל גופה. "רוצה להסביר לי מה ניסית לעשות עם הלבוש הזה? רצית שאזיין אותך?"
בא לי לקרוע מעליה את הלבוש הזה ולזיין אותה עד שתודה שזה מה שהיא רוצה. היא זקוקה לי.
"זה כל מה שחשוב לך, לזיין אותי?" לוחשת בקול עדין.
"אל תשני את הנושא, את יודעת שזה היה יותר מזה בינינו. את אשמה במצב הזה." אני אומר בכעס.
"ביקשתי סליחה."
אני מסובב אותה אליי ומתרחק ממנה. "את באמת חושבת שזב מספיק?" קולי נמוך וחד, "בגדת בי ובמאפיה. סיכנת את הבן שלי. אני אמור לרצוח אותך!" אני צועק בחוסר אונים, מעביר יד בשיערי ועוצם עיניים לפני שאגיד משהו שאתחרט עליו.
"אתה יכול לנסות!" מרימה את כולה, "לא תצליח לרצוח אותי!"
אישה משוגעת.
"שאלוהים יעזור לי איתך," אני נוהם בתסכול ואוחז בה מהכתפיים, מנער אותה, "אני לא רוצה לרצוח אותך, אני מאוהב בך!"
לעזאזל איתה.
אני כל-כך מאוהב שאני מרגיש כמו סמרטוט כרגע.
היא פוערת את עיניה בהלם, אך לא נותנת לווידוי שלי להרוס לה את הקרב שניצת.
היא נועצת את ציפורניה בחזי.
"אז אל תאהב אותי, אל תתאהב בי. לא אם זה הורס את מי שאתה. זה לא שווה את זה!" היא חובטת בבטני עם אגרופה.
אני מצמיד אותה אליי מהאגן שלה, חופן את העור הרך שבגבה בשיגעון חושים. "זה שווה," אני נושם את שפתיה הרכות, "זה מאוד שווה, שווה הכל. אל תדברי שטויות."
אני על גבול טירוף.
אני רוכן קרוב יותר בהחלטה מהירה - נושך את שפתה התחתונה כמו צייד, מחדיר את לשוני לתוך פיה ועל לשונה המתוקה.
אני מנשק אותה כאילו חיי תלויים בזה.
אני מסובב אותנו לכיוון השני, וזורק אותה. היא עפה על המיטה ברגע מהיר.
אני תופס את כפות רגליה הקטנות ומפשק את רגליה בדחיפות. "את שווה את כל העולם. אז תסתמי את הפה הדפוק שלך, ותני לי להוכיח לך כמה שאני מכור אלייך." אני יורד על ברכיי ותופס את ירכיה, לופת חזק את עורה ונושם לתוכי את הריח שלה.