נשארת מאחור

פרק ~2~ היא אוהבת אותו

‏
-She's got everything that I don't have
‏-?How could I ever compete with that

‏-Tate McRae-

~אהנון~

״את צריכה להיות אחראית יותר.״ מקס אומר וגוזר את בד התחבושת.
הבטתי באצבעותיו בריכוז. ״אחראית?״ שאלתי מעט מופתעת. מופתעת שהוא כאן ועוזר לי.

״ראיתי את כמות הדם שאיבדת. איבדת המון.״ אמר מיישר את עיניו לעברי.
הנהנתי. ״זו הייתה תגובה של פחד.״
״אולי תבקשי מלוקאס תדרוך.״ אמר ברצינות שגרמה לי להביט בו בהרמת גבה, ״תדרוך? אתה חושב שאני עד כדי כך פחדנית?״
הוא הסתכל עלי. ״את ללא ספק פחדנית. הרחתי את הפחד ממך עוד לפני שהבחנת בי.״

״למה?״ שאלתי
״מה?״ שאל מלפף סביב כתפי את התחבושת בריכוז.
״למה הרחת אותי? היו בטקס אנשים רבים.״ שאלתי תוהה.
״אני מניח שאת היית נראית נסערת..״ אמר בריכוז וקשר את התחבושת.
נעמדתי מבחינה בתחבושת. ״תודה.״

מקס הצליח לבלבל אותי.
הוא נהיה נחמד. בקושי. זה משהו חדש שלא הכרתי.
אולי הוא ריחם עלי כי נפצעתי.

״את תוכלי להשתתף בריקודים המסורתיים?״ לואונה שאלה שצעדנו יחד ועברנו ביער ליד מחנה האימונים של הלהקה.
הנהנתי, ״אני ממש מקווה. אני מצפה לזה.״ הודתי.
היא חייכה, ״את חייבת להיות, כולם סומכים עלייך.״ קרצה לי.
הנהנתי והבחנתי בכמה מגנים נלחמים.

״הם מצאו את מי שעשה את זה?״ היא הצביעה על כתפי.
״לא.״ אמרתי מבחינה במקס בין המגנים.
הוא מתייחס אליי שזה כזה מוזר.
לואונה מהנהנת בדממה.
הבטתי בה בשאלה. ״היי מה זה אמור להביע?״
״מה? לא אמרתי כלום.״ אמרה במהירות.
״בדיוק. שתקת מה קורה?״

היא נאנחת ונעצרת במקומה. ״אוקיי, רצות שמועות. אולי כדי שתשמעי את זה ממני.״
״כדי שאשמע את מה?״ שאלתי משלבת את זרועותיי.
״שמעתי מכמה חברי הלהקה שהמצאת הכל.״ אמרה מביטה בי.
בלעתי רוק. ״מה?״
״שהכל תרגיל בשביל להחזיר את טיילור או לפחות לגרום לו להתעניין בך שוב..״ עשתה פרצוף מבואס.

פערתי את עיניי, ״אז מה? פצעתי את עצמי בכלי כסף? הם השתגעו!״ צעקתי בכעס.
״אהנון אני לא באמת מאמינה להם ברור שלא!״ מיהרה לומר.
דמעות עלו בעיניי, ״למה שאמציא דבר כזה?״
״אולי כי לא מצאו אף אחד... אז..״ הניחה את ידה על כתפי.
״תעצרי אני לא רוצה לשמוע.״ אמרתי וחלפתי על פניה מתקדמת במהירות לאזור שלי. אזור ביער שכולנו היינו יושבים לפני שטיילור זרק אותי. לפני שהכל השתנה.