נשארת מאחור

פרק ~24~ ככה לנצח

-I will leave you notes
Underneath your door
Under the singing walls
Near the place where your feet pass
Hidden in the holes of your couch
And when you're alone for a moment Pick me up
Whenever you want
Pick me up
Whenever you want-

-Patrick Watson-

~אהנון~

מקס אחז במותני התרומם והעמיד אותי על רגליי. הוא מביט בדמות יחד איתי. ממש מבחין בה. איך זה הגיוני?
״תתלבשי! בזריזות.״ הוא ציווה והצביע על הבגדים שלי בצד.
כיווצתי את עיניי שהוא כבר הספיק לקפוץ החוצה מרחבת האימונים. הבטתי בו במהירות וזרקתי את המכנס שלי הצידה ממהרת אל קצה רחבת האימונים.
״היי! רגע! לאן אתה הולך!״ צעקתי שהוא התקדם במהירות אל העצים, מתרחק ממני. הוא מביט לאחור ומראה לי את עיניו הזוהרות.
״אני הולך לצוד אותה.״ אמר ושינה צורה רץ אל העצים במהירות ומשאיר אותי מאחור.
״איי פאק! פאק!״ מיהרתי אחרי בגדי בחיפזון והתלבשתי עם דפיקות לב רועדת מפחד.
״יופי מקס.. אבל עכשיו אני כאן לבדי.״ נשמתי עמוק ובקושי הצלחתי לסגור את מכנסיי. נשארתי במרכז הרחבה בוהה מולי מחכה ומחכה.

״הכל בסדר, הכל יהיה בסדר..״ זמזמתי לעצמי משלבת את זרועותיי ומחבקת את עצמי. אני מביטה קדימה ומבחינה בדמותו של מקס מתקדמת מבין העצים. הוא צועד לעברי ואוחז בבד מכנסיו הקרוע. נשפתי ומיהרתי אליו.
״רגע, ראית אותה? היא פגעה בך?״ חיפשתי עם עיניי סימנים על גופו.
״שום דבר.״ ענה בזעף ונראה שהוא אפילו עצבני.
הוא תלש מכנס שמאחד עמודי התליה שנמצאים תמיד באזור מחנה האימונים.
״נעלמה כלא הייתה.״ רטן ולבש את המכנס מביט בי בשאלה.
״היא חזרה לכאן? ראית אותה שוב?״ שאל בדאגה.
נשמתי עמוק מזיזה את ראשי מצד לצד.
״לא.״ הבטתי מאחורי מסתכלת על אותה הנקודה שבה היא עמדה קודם לכן. תחושה משונה עוברת בי. למה היא נעלמה ככה. מה היא רוצה?
״אבל מקס,״ אמרתי מוטרדת.
״איך לעזאזל ראית אותה?״ שאלתי והוא כיווץ את עיניו,
״אני לא יודע אני לא אמור לראות אותה.״ אמר מזיז את ראשו.

שנינו יושבים חסרי סבלנות בבית הקטן הזה. מקס לחץ ולוקאס אירגן מפגש עם הבחור שעזר לו בעבר.
״ממש מלחיץ כאן.״ אני לוחשת שמקס מביט בי בחזרה ומעלה חיוך על שפתיו, הוא עומד שעון על הקיר ומשלב את זרועותיו, משגיח. בעוד אני יושבת על הכיסא ומזיזה את רגליי, מרגישה בחקירה. כל כך קטנה לעומתו.
״אין לך ממה לפחד, אני איתך.״ אמר בבטחון וגרם לפרפרים להתעופף לי בבטן. העלתי חיוך קטן על שפתיי בדיוק שהדלת החומה מולנו נפתחה. טוד נכנס לחדר. הוא נמוך משחשבתי מאוד נמוך, לבוש בבגדי מסורת שבדרך כלל לובשים רק בטקסים חגיגים או טקסי זיכרון. הוא מביט בי ואז במקס ועומד לצד לוקאס.
״זו אהנון, מי שסיפרתי לך עליה וזה מקס חבר להקה.״ לוקאס הציג אותנו בפניו.