נשארת מאחור

פרק ~17~ אתה סומך עליה?

-I don't wanna go, think I'll make it worse
Everything I know brings me back to us
I don't wanna go, we've been here before
Everywhere I go leads me back to you-

-I miss you, I'm sorry-

~אהנון~

״מה את חושבת?״ הבטתי בלואונה בזמן שאנחנו שוכבות על המיטה בחדרי ומביטות בתקרה.
היא הביטה בי בשאלה.
״מה אם אני אגזור את השיער?״ מצמצתי לעברה.
היא הרמה גבה, ״רגע? זאת אומרת שיצאת ממצב הזנחה שלך?״ שאלה פוערת עיניים.

כיווצתי את עיניי. ״ממש מצחיק.״ אמרתי.
״מה? אני רצינית. אחרי שטיילור זרק אותך את פשוט נטשת את השיער..״ היא הרימה את קצוות שיערי השרופות והעיפה אותם חזרה על המיטה.
״לא נטשתי אותו פשוט.. הפסקתי...״
״לטפח אותו, לשמור על האובססיה הזו שלך לשיער קצר..״ הדגישה.

מצמצתי, ״את חושבת שמקס חושב שאני לא מטופחת? שהשיער שלי מגעיל?״ הבטתי בה בדאגה.
היא החלה לצחוק. ״הגזמת השיער שלך יפה.. פשוט את לא כמו פעם זה הכל.״
״כמו פעם..״ מלמלתי וחשבתי על המילים.
״את יודעת. היית שונה מאוד.״
״ועכשיו? מי שאני עכשיו?״

״אין משהו רע בך. האמת שאני אפילו מעדיפה אותך ככה עם שיער ארוך.. אולי תיישרי אותו קצת או תוסיפי צבע.״
״אע כמוך? להוסיף גוונים אדומים?״ צחקתי.
״היית רוצה, רק אני מיוחדת.״ מצמצה בגאווה.
״כן אני מעדיפה צבע שיער טבעי. אחר כך זה משתנה בזמן השינוי. ״

לואונה צוחקת בקול רם. ״מקס יבהל שיראה אותך במצב זאב עם גוונים צבעוניים בפרווה.״
הזזתי את ראשי מצד לצד. ״האמת.. הוא עדיין לא ראה אותי בשינוי צורה.״ הודתי.
לואונה פערה עיניים. ״באמת?״
הנהנתי, ״אני ראיתי אותו... טוב כולם ראו את מקס במצב זאב.. אבל בזמן האחרון אני בכלל לא משתנה.״
״בסדר אין לך למה.. אני כמוך. אנחנו לא בלהקה.״
הנהנתי.
״מה עם השרשרת הזו לא היית צריכה להביא לו אותה כבר?״
שאלה ונגעה בתליון שעל צווארי.

״את יודעת שהשרשרת אבדה לי.״ אמרתי.
״אבדה?״ לואונה שאלה בבלבול.
״כן.. לא משנה. זה אחד חדש.״
״רגע הכנת אחד חדש?״ שאלה מופתעת.
הנהנתי, ״הייתי צריכה להביא אותו למקס אתמול אבל היינו עם חברים שלו ושכחתי מזה לגמרי.״
״אע, ואיך היה?״
״הם נחמדים, חלקם לפחות יש איזו בחורה שממש עשתה עיניים למקס.״ פערתי את עיניי לעבר לואונה.
״איכ דוחה..״ מלמלה ונפנפה בידה. ״את צריכה שאהרוג אותה בשבילך?״ שאלה והביטה בי ברצינות.

חייכתי, ״לא.. מקסימום אני אהרוג אותה.״ אמרתי ושתינו צחקנו בקול רם.
״כן ממש אהנון..״
״ראיתי שם המון בחורים חתיכים.״
״יש לך את מקס.״ הזכירה לי באדישות.
״התכוונתי בשבילך..״ נעצתי בה מבט וראיתי כמה היא נבוכה.
״אולי.. אסדר לך משהו?״ שאלתי בעדינות.
״ממש לא.״ קבעה.
״לואונה..״