נשארת מאחור

פרק ~12~ חיוך עצוב

-like an addict-

~מקס~

אני שומע את רעש המים וחש בחום האדים סביבי.
מעולם לא נכנסתי לכאן. זה עניין של הנשים כחבר להקה אני צריך לכבד זאת. אבל אהנון כאן. לכן אני צועד בביטחון.
רגליי היחפות דורכות בטיפות המים הפזורות ברצפה.
הריח המוכר שבא מאהנון מרחף באוויר וגורם לי לעצום עיניים ולהריח.
פאק. אני מנענע את ראשי ונעמד לפני חדר הרחצה הקטן.
רק ווילון חוצץ בינינו.

אני לא מתאפק ומסיט רק מעט ומביט בה.
היא עומדת מסבנת את שיערה הכהה והארוך.
פעימות ליבי משתוללות שעיניי חולפות על גופה.
היא עומדת בגבה אליי וכמעט גורמת לי להזיל ריר. אני עובר דרך הווילון ונצמד אל גבה וגונב ממנה אנחה קטנה.
״מקס..״ היא מביטה בי.
אני עוצם עיניים ועוטף את גופה בידיי.

~אהנון~

אני לא אשקר. חשתי בו. חשתי בו מרגיש שנכנס בדלת.
חיכיתי שיכנס. חיכיתי שיגע בי כך.
כף ידו המחוספסת נוגעת במותני ועוברת על בטני.
״את מהממת אהנון.״ הוא לוחש לעורפי ומצמיד את פניו אל שיערי הרטוב.
המים שממשיכים לזרום לא מפריעים לו. אפילו שהוא לובש במכנס על גופו.
ידו עולה ומלטפת באטיות את פטמותיי וגורמות לי להשעין את ראשי לאחור על כתפו כך שידו עולה ועוטפת את צווארי. והוא חש את הדופק שלי.

״אם תגידי לי אצא מכאן.״ לוחש מניח נשיקות קטנות על צווארי ומלטף את עצמות הבריח שלי בעדינות שגורמת לי להשתולל.
״אל תצא..״ אני מסתובבת אליו ומעבירה את אצבעותיי על חזהו החשוף.
״פאק.״ הוא אוחז בפניי ומצמיד את שפתיו אליי.
אני ממשיכה ללטף את חזהו ומנשקת אותו בתשוקה פראית לגמרי.
אנחנו לא מתנשקים יפה. זה ממש לא יפה זה פראי.
הלשון שלו הלשון שלי. המים הארורים שזולגים על שנינו.

מקס אוחז בשיערי ומסיר את שפתיו ממני.
״מישהי כאן פראית היום..״ אומר משועשע.
אני מסמיקה כמעט מייד והוא מושך אותי אליו ושפתיו מוצצות את עור צווארי.
״תמשיכי כך אני לגמרי אוהב את זה..״ הוא אומר בין נשיקה לנשיקה.
אני מרפה ומחדירה את אצבעותיי אל שיערו.
כמה שהמים כבר הספיקו להתקרר חם לי. חם לי כל כך. הכל בוער בי. אני בוערת אליו.
מקס חוזר אל פי ויורד את פטמותי. מלקק ונושך גונב ממני אנחות.