נשארת מאחור

פרק ~18~ תמשיך לחלום

-You got that power over me-

~אהנון~

מקס הניח את שקית הבשר על השולחן בחבטה אחת חזקה כל כך שאמא הביטה בנו המומה. הרי רק קודם שיתפתי אותה בזה שאני כלכך כועסת עליו.. ופתאום שנינו יחד מולה ובנוסף לכך שנינו רטובים עד היסוד.
היא מצמצה וכחכחה בגרונה. אני מניחה שהיא עדיין מתביישת מעט מול מקס.

״אני אמרתי לך לקחת מעיל.״ חייכה חיוך קל אל מקס. שרק חטף את ידי וגרר אותי אחריו מוביל אותי לחדרי.
שנכנסנו לחדרי הוא ניגש מייד אל ארון הבגדים שלי.
פותח אותו ומתחיל לחטט בפנים.
״למה אתה כאן בכלל?״ מלמלתי נועצת מבטה בגבו.
הוא מסתובב ומביט בי בשאלה.
״מה זה היה לעזאזל?״ שאל וזרק על המיטה כמה בגדים שבחר.
מצמצתי מבולבלת מהשאלה. ״מה?״
״ביער.״ הבהיר מולי.

״אני לא חייבת לך דבר.״ שלבתי את ידיי ובחנתי אותו בזמן שהתקרב אליי.
מצמצתי קלות כדי לא לנעוץ מבט בגוף המרהיב שלו מולי.
״נשאבת ליער.. כאילו מישהו דיבר אלייך. היית ממש כמו מהופנטת.״ הביט בי בחשד. ״למה?״
״למה?״ שאלתי אחריו בגלגול עיניים כי הוא כזה מגזים. ״כי שמעתי רעשים..״ אמרתי את המובן מאליו.

״לא.. את לא.״ קבע.
כיווצתי גבות בכעס. ״אז אתה אומר שאני משקרת?״ אני תוקפת חזרה.
הוא בוחן אותי ומעלה חיוך על שפתיו ממש כמו טורף אמיתי. כמו אחד שחבר בלהקה. אני צריכה לזכור את הפרט הזה לגביו. הוא לא עוד סתם בחור תמים. הוא לחלוטין לא טיילור.. הוא חייל בכיר בלי פחד ואם רוצה גם רוצח.

מקס אוחז בסנטרי ומקרב אותנו אפילו יותר זה אל זו. עיניו החומות מעט זוהרות מולי. האם זה איום או משהו אחר..?
אני תוהה מולו.
״אני מרגיש אם את משקרת זוכרת?״ מלמל כמעט על שפתיי ומניח את ידו על ליבי.
בלעתי רוק ובחנתי את אותו מולי.
סקסי ורטוב לחלוטין. הבל פיו רוטט על שפתיי. האוויר חמים והלב שלי פועם הקצב מהיר.