נשארת מאחור

פרק ~21~ צלקות

-I wanna feel the rush I wanna taste the crush
I wanna get you goin' I wanna lay you down I wanna string you up I wanna make you mine-

-make you mine -

~אהנון~

״תישארי כאן.״ מקס אומר ונוגע בפניי ברכות בזמן שאנחנו שוכבים על המיטה שלו אחד מול השני.
״אתה רוצה שאשאר לישון?״ שאלתי.
״אני רוצה להישאר איתך בלילה.״
הנהנתי, ״אני גם חושבת.״ הודתי.
״אני לא רוצה שמפלצות יתקפו אותך שוב...״ מלמל והעלה חיוך על שפתיו.

״היא לא הייתה מפלצת.״ אמרתי מייד.
״לא... רק משהו שלא אמור להיות קיים. מבחינתי זה מפלצת.״
כיווצתי את עיניי ועליתי על חזהו מביטה בפניו הקרובות אל שלי.
״אתה יודע מה שמעתי בעבר?״ אמרתי.
מקס ממצמץ בשאלה.
״שיש עוד כמונו. אבל הם שונים, לא אנשי זאב אלה קפואי דם.״
מקס צחק בקול רם וגרם לגופי לרטוט מקצב גופו.

״את מתכוונת לצמאי הדם?״
״צמאי דם?״ שאלתי בסקרנות.
״כן, הם שותים דם אנושי כדי לחיות״, הוא פער את עיניו. ״והם לא מתים לעולם. ממש שדים מן האפלה.״
מצמצתי תוהה, ״האנשים האלה.. איפה הם?״
״מסתתרים מפנינו.״ הסיט את שיערי מאחורי אוזני. כאילו אנחנו מדברים על הדבר הכי רומנטי בעולם ולא על צמאי דם.
״כי אם ניתקל בהם... נקרע אותם לגזרים.״ אמר.
גלגלתי את עיניי כמו דבילית. שוכחת מול מי אני.
מקס כיווץ את עיניו אליי, ״את מזלזלת בי?״

העלתי חיוך על שפתיי, ״אני תמיד שוכחת מי אתה, טיפשי מצידי נכון?״
״אל תשכחי מי אני אהנון. זה פרט די חשוב.״ אמר ברצינות והעלה חיוך על שפתיו.
הנהנתי ״אשתדל.״
מקס התרומם ואני יחד איתו.
״תיכנסי להתרחץ ונלך לאכול?״ שאל.
הנהנתי ובהיתי בו לרגע שקם מהמיטה.

״מקס.״ קראתי בשמו שצעד לכיוון הארון שלו.
הוא הסתובב והביט בי בשאלה.
״מה אלבש?״ הסמקתי.
הוא חייך חיוך שובב ופתח את הארון שלו מוציא בוקסר וחולצה ומושיט לי אותם.
מצמצתי, ״ככה? ככה אתה רוצה שאצא מול אמא שלך?״ אמרתי ללא נשימה.
״למה? את מתביישת?״ שאל תוהה.
עקפתי אותו מתבוננת בארון הפתוח, ״איך יתכן שאין כאן דבר אחד..?״ מלמלתי והבטתי במכנסיים שוודאי יהיו גדולים ויפלו.
״פשוט אלבש את הבגדים שלי.״ הכרזתי והסתובבתי מרימה את בגדי.

מקס הזעיף וחטף ממני את הבגדים. ״קחי רק את המכנס. כל השאר שלי.״
״אתה תופס בי בעלות?״ שאלתי מניחה את ידי על מותני.
הוא הרים כתף. ״כבר תפסתי.״ אומר ופותח את דלת חדר הרחצה הנמצא בתוך חדרו.
גלגלתי עיניים ונכנסתי אחריו.

מקס לא סגר את הדלת אבל גם לא נכנס.
אני מניחה את הבגדים על המדף מתחת למראה הגדולה בקיר.
תוהה כמה בית כזה שווה?
אני מסיטה את הווילון ופושטת את החזיה והתחתון שעל גופי.
נכנסת ופותחת את זרם המים מעלי.
אפילו הזרם המהיר מדהים אותי לעומת מה שיש לי בבית.