נשארת מאחור

פרק ~11~ כמו חיה פראית

-You are my desire,
And just the thought of you is keeping me awake
You take me higher,
Take me away-

-Desire-

~אהנון~

״נו.. אני מתרגשת בשבילך.״ לואונה אומרת לצידי בהתרגשות כזו שגורמת לי לחייך.
״אוכ התגעגעתי לרקוד איתך כל כך.״ היא כמעט רצה בשביל אל אזור האימונים.
עצמתי את עיניי ונהנתי מההליכה הקלילה ומהאוויר הנקי. פרסתי את זרועותיי אל הצדדים ופקחתי את עיניי מביטה בכל העצים סביבי. אני יכולה להסתכל על הטבע שעות. חייכתי מרוצה מורידה את מבטי ארצה. מביטה בכפות רגליי.

סוף סוף אפשר ללכת מבלי לסבול מכאבים.

״קדימה בואי כבר!״ לואונה אוחזת בכף ידי וגוררת אותי אחריה.
״תפסיקי כבר את תדביקי אותי בשמחה הזו שלך.״ התלוננתי צוחקת.
״אוקיי.״ היא עוצרת במקומה וגורמת לי להביט בה שאלה.
״נו..״ היא מביטה בי בצפייה. ״מקס אמר שיצפה בך היום?״ שאלה מרימה גבות.
נשכתי את שפתיי. ״לא.״ סיפרתי לה את האמת. כל כך רציתי לספר לו. היו לי המון הזדמנויות אבל.. פשוט לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה. אולי חששתי שידחה אותי או שיגיד שהוא עסוק מידי בשבילי. אני לא מצליחה להפנים את זה שהוא באמת איתי כל הזמן. מבחירה.

״אע,״ אכזבה הופיעה על פניה. ״באמת?״
״כלומר זה לא שהוא אמר לי לא, פשוט לא סיפרתי לו שאני אהיה היום בחזרות של הריקודים.״ הסברתי. 
״את רצינית! אהנון!״ היא צעקה עלי.
״למה את כזו מעופפת לפעמים.״ היא הניחה את כף ידה על פניה בייאוש.

מצמצתי נבוכה מעט, ״האמת שאני מתביישת.. וחוץ מזה לא רקדתי המון זמן בגלל ההחלמה, לא הייתי רוצה שהוא יעמוד ויצפה בי כושלת. זה רק יבלבל אותי.״ תירצתי אבל יש בזה מעט מין האמת. אני לא צריכה שהוא יבחן אותי.. או ישפוט. לעזאזל הוא בלהקה.. מה זה ריקוד מסורתי בשבילו?
״בטח.. הוא יתבייש בי או משהו אם אכשל.״ מלמלתי.
״אויי עכשיו זה חמוד מכדי שאכעס עלייך.״ משכה אותי לחיבוק מוחץ.
צחקתי. ״את חושבת שהוא יהיה שם?״ תהיתי.
״אנחנו מתאמנות ליד חלל האימונים של הלהקה, אז אני מניחה שכן.״ אמרה.
נשכתי את שפתיי שוב. ״בכל מקרה לא אוכל להקדיש לו זמן. אהיה מרוכזת.״
״כן כן..״ אמרה מגלגלת את עינייה.