נשארת מאחור

פרק ~23~ רק בשבילי

-Don't you know that I
Don't you know I want you so bad?
And every night I call for you
Don't you know that I
Don't you know I want you so bad?
I'd do anything
Don't you know that I
Don't you know that I'm going mad? Going mad
And in a moment I would fall for you
Don't you know that I
Don't you know I want you so bad?
I'd do anything to love you-

-Don't You Know-

~אהנון~

המשפט של קירן לא היה כלכך חזק, או אולי היא שכחה שכולנו יכולים לשמוע אותה. אנשי זאב. עם מעט ריכוז אני שומעת מילה במילה.
אני מתנתקת מהריכוז שלי ומניחה בכיור את הצלחות לצד אימו של מקס.
״אני מקווה שתרגישי טוב,״ היא מחייכת אליי חיוך מעט מוטרד כאילו יודעת על השקר שלנו.

אני מהנהנת ומבינה שההכרות שלנו רק מדרדרת מרגע לרגע. זה לא היום המתאים להכיר את משפחתו של מקס. מזל שאביו לא הצטרף.

המשפט של קירן מהדהד לי בראש מבלי שאני אפילו שולטת בכך.
״אם זו לא הייתה הטבעת חותם לא היית מסתכל לעברה בכלל!״
״אם זו לא הייתה הטבעת חותם לא היית מסתכל לעברה בכלל!״
״אם זו לא הייתה הטבעת חותם לא היית מסתכל לעברה בכלל!״
״אם זו לא הייתה הטבעת חותם לא היית מסתכל לעברה בכלל!״
״אם זו לא הייתה הטבעת חותם לא היית מסתכל לעברה בכלל!״

אני יכולה לחזור עליו גם עוד מאה פעם. כי הוא נכון. הוא נכון, מקס לא היה מניד עפעץ לכיווני, לכן כלכך הפתעתי. בעצם כולם.
מקס ואני? זה עולמות אחרים.