תסמונת שטוקהולם

- פרק 5 -

אנחנו נכנסות לוילה, שמבחינתי גם ניתן לקורא לה ארמון
החצר ענקית, שלל של רכבים נמצאים בחנייה הענקית שלו
בינהם אני מצליחה לזהות מרצדס G קלאס, פרארי FF , ועוד
אני מסתכלת על מיה בתדהמה והיא עליי, ״הוא פאקינג מיליארדר מזויין?!״ מיה אומרת ונשארת בפה פתוח
״היי אתה שומע?״ מיה בועטת בכסא הנהג ״תסביר לי בבקשה מה אנחנו עושות פה״ והוא מבחינתו מתעלם
אני מספרת הכל למיה כל מה שאנטוניו אמר ואני רואה איך מבטה הופך ממבולבל למודאג וממודאג לכועס! ״מהההההה?!?!?!״ מיה צרחה ״מה אנחנו נראות לו רכוש של שהוא יכול להעביר מיד ליד?!״
אני מסתכלת עליה במבט חסר אונים, לא יודעת מה להגיד.. ידעתי שהיה אסור לנו להכנס למועדון הזה..
הנהג מוציא אותנו מהרכב ובחור אחר יוצא מהבית ומסמן לנו ללכת אחריו,  אני מביטה במיה במבט מהוסס וכשהיא מתחילה ללכת אני עושה כך גם
שתינו עייפות ומותשות הניידים שלנו לא נמצאים עלינו לקחו לנו אותם וכל מה שאני רוצה זה ללכת לישון ולגלות שכל זה היה חלום בלהות.
הבחור מכוון אותנו כל אחת לחדר אחר ״לא אני ישנה איתה״ מיה אומרת לו והוא פשוט גורר אותנו לחדרים ונועל עלינו את הדלתות, אנחנו מנסות להתנגד ולצעוק אבל כלום לא עוזר.
אני דופקת על הדלת ובועטת בה בחוזקה אך כלום לא עוזר עד שלבסוף אני נכנעת.
אני מעזה להסתובב אל החדר ונגלה לעיניי מראה מרהיב,
החדר ענק ויפייפיה, הוא הרבה יותר גדול מהחדר שהיה לנו במלון, יש פה טלווזיה ענקית, שירותים ואמבטיה ענקיים,חדר המקלחת ללא קיר מפריד אלא זכוכיות ענקיות כך שמי שנמצא בחדר יכול לראות אותי, מיטה עצומה, שטיח פרווה בצבע שמנת פרוס על רוב החדר, וילונות ארוכים ומאחורי הוילונות רואים את החצר. אני מציצה החוצה ורואה בריכה ענקית, מגרש גולף, פטיו ענק, חממה, קולנעיות שכנראה מיועדות למשחקי הגולף או לנוע ממקום למקום, כי החצר באמת ענקית וכך גם הבית.

אני רוצה להתקלח אבל לצערי אין לי בגדים חלופיים, אני מחליטה לדפוק שוב פעם בדלת בצפייה שהבחור שהכניס אותנו לחדרים ישמע ולבקש ממנו בגדים להחלפה.
וכך אני עושה, לפתע הדלת נפתחת.
אבל לא הבחור שהכניס אותי פתח אותה, אלא טוני. יופי.
"כן דולצ'ה, הסתגלת לחדר שלך לחודשיים הקרובים?" למשמע דבריו אני מתחילה לבעור מעצבים, מי הוא חושב שהוא, ולמה הוא חושב שאני אשאר פה, בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני תופסת את רגליי ובורחת מכאן.
"דבר ראשון קוראים לי מרין, דבר שני אני ממש לא מתכוונת להשאר כאן אז אתה יכול להתחיל לחפש לחבר שלך מתנה אחרת, כי זו לא תהיה אני וגם לא מיה." אני אומרת ובלי לעצור את הנשימה אני ממשיכה "עכשיו אשמח שתביא לי בגדים להחלפה אני רוצה להתקלח." אני משלבת את ידי ומסתכלת עליו במבט הכי מאיים שאני מצליחה לעשות. הוא מסתכל עליי בשעשוע ומתעלם מכך שאמרתי לו שאני לא מתכוונת להשאר כאן ,קשה לי להאמין שאיש כל כך יפה יכול להיות כל כך רשע.
"אני אמצא לך משהו מאצלי, בנתיים את יכולה להכנס למקלחת" טוני אומר ומשתהה בחדרי
"אוקיי אתה יכול לצאת בבקשה, בכדי שאכנס למקלחת?" אני אומרת במבט מובן מאליו
"לא" טוני אומר ומחייך, גומות מרושעות מופיעות על פניו, וקפלים בצידי העיניים.
"מה זאת אומרת לא?!" אני צועקת, הוא בטח צוחק עליי עכשיו
"אני צריך לבדוק את הסחורה שאני מעניק לחבר שלי, הוא עושה בשבילי משימה חשובה, אסור לי לפשל כאן.." הוא אומר בחיוך מרושע
אני ממשיכה לצעוק "כנראה שעוד לא הבנת שאני לא אהיה מתנה של אף אחד! אני בן אדם לא בובה על חוטים! עכשיו תעוף מכאן!" אני צועקת ומנסה לדחוף את טוני מחוץ לחדר
טוני תופס את שערי ומושך את ראשי לאחור, הוא מצמיד אותי לקיר ובידו השנייה הוא תופס במותן שלי
"פעם אחרונה שאת צועקת עליי או מרימה עליי יד הבנת , דולצ'ה?" הוא אומר בלחש מצמרר ואני מתקשה לנשום, שפתיו קרובות לשפתיי, אני מריחה ריח מנטה מפיו, הלב שלי הולם בחוזקה וחם לי מאוד
לפתע מבטו מתרכך "את מתרגשת ממני דולצ'ה?" הוא שואל בגיחוך ומשחרר את שערי אך ממשיך להצמיד אותי לקיר
"מ...מה, לא.. אני רוצה שתעזוב אותי ב..בשקט" אני מגמגמת
"הרצונות שלך לא חשובים בעיניי, ועכשיו תתפשטי, אני לא הולך לבקש את זה שוב" טוני אומר ומרפה את אחיזתו ממני.
דמעות עולות במעלה גרוני ואני נופלת על ברכיי " בבקשה אל תכריח אותי לעשות את זה, אני מתחננת, אני מתביישת " אני בוכה ולא מסתכלת עליו
"אין לך מה להתבייש דולצ'ה, את סקסית מאוד" הוא נשאר עומד מעליי
"מתחננת.." אני אומרת חרישית, כמעט בטוחה שלא שמע.
טוני מוציא אנחה מפיו "אני אשלח מישהו שיביא לך את הבגדים" הוא אומר ויוציא מחדרי.
אני נכנסת לאמבטיה ורואה חלוק ומגבת מונחים על שידה, מברשת שיניים באריזה, וכמה סוגי שמפו ותחליבי רחצה. אני ממלאת לעצמי אמבטיה , לפחות אם לקבל טראומה, אז לנצל אותה על הצד הטוב ביותר.
אני רק מקווה שמיה שלי בסדר, ואף אחד לא פגע בה.
אני נכנסת לאמבטיה החמה שמילאתי לעצמי, מתענגת על הריח הטוב של הסבונים ועוצמת את עיניי , מבינה כמה התרחשויות ניסו למנוע מאיתנו לטוס לטיול הזה, ובכל זאת אני ומיה התעקשנו, והנה, זה מה שאנחנו קיבלנו על העקשנות שלנו.
אני נתקעת באמבטיה משהו כמו 20 דקות ולאחר מכן יוצאת ממנה.
אני מנגבת את כל גופי עם המגבת ולובשת על עצמי את החלוק.
לפתע אני שומעת רעש מאחוריי וקופצת בבהלה כשאני מבחינה בטוני עומד מאחוריי.

הוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש, נושך את שפתו התחתונה, ומבטו גורם לכיווץ קטן בין רגליי
"אני מאשר את הסחורה" טוני אומר וקורץ
"זבל!!!" אני צועקת וזורקת עליו את המגבת הרטובה. הוא מצליח להתחמק מהמגבת ומצקצק בלשונו
"את עושה איתי יותר מדי טעויות, לא כדאי לך"
"אולי תעוף מפה כבר? אני רוצה להתלבש" אני מתעלמת מדבריו, מהדקת את החלוק סביב גופי ונגשת למיטה , שם טוני הניח בגדים.
"את יכולה להתלבש, כבר ראיתי הכל." המחשבה שטוני באמת ראה אותי עכשיו עירומה גומרת אותי, אני רוצה למות.
"מה אתה רוצה ממני? ראית התרשמת זהו אתה יכול לשחרר, אני מיועדת לחבר שלך לא?" אני אומרת בכעס ותופסת בידיי תחתוני בוקסר  מכנסי פיגמה עם משבצות, וחולצת טריקו פשוטה, ומתיישבת על המיטה.
"אחרי מה שראיתי, יכול מאוד להיות שאת תשארי שלי" הוא אומר ומתקרב אליי לאט לאט
"תתרחק ממני, אני מעדיפה למות!" אני צועקת וזזה אחורה עד שאני מתנגשת עם גבי בגב המיטה.

טוני עולה על המיטה, עד שהוא מגיע אליי, הוא מושך במותניי כך שגבי יהיה על המיטה והוא מעליי
"את מופרעת קטנה נכון דולצ'ה?" הוא לוחש, " אל תדאגי, אני פרפר חופשי, אני לא אשאיר אותך אצלי,גם אם תתחנני" כל כך יהיר.
"תודה לאל" אני מגלגל את עיניי מנסה להתעלם מתחושת הבעירה שיש בין רגליי. אני מרגישה את איברו מעל שלי , וההבנה שאני עירומה לגמרי מתחת לחלוק, מלחיצה אותי, הנשימות שלי נהפכות לכבדות ואני עוצמת את עיניי, טוני מקרב את פיו יותר קרוב לפי ורפלקסיבית אני אני מוציאה אנחה מפי
טוני מגחך וקם ממני
"לילה טוב דולצ'ה, תנסי לישון טוב, מחר אני מציג אותך" הוא אומר וסוגר את הדלת.
מציג אותי? מה זאת אומרת? ולמה לעזאזל הוא משפיע עליי ככה?!

- אשמח שתגידו מה דעתכם על הסיפור עד כה ואם שווה להמשיך, תודה מראש 3> -