״אמרתי לה שאני צריכה לחשוב על זה קצת״ אני אומרת לנדיר לאחר שסיפרתי לו את כל השתלשלות האירועים מאתמול
״מה.. לא פאק מרין את ממש לא מתקשרת לזין האנס הזה!״ נדיר צועק ומצביע עליי.
״נדיר.. הלב שלי כואב עליו..״ אני אומרת בחנק ודמעות עומדות להתפרץ מתוך עיניי
״מרין! הלב שלך צריך לכאוב עלייך! אני נשבע לך שאם אני תופס את המיה הזו..״ צלצול טלפון קוטע את דבריו
אני מביטה אל הנייד שלי ורואה את השם על הצג
- שיחה נכנסת ממיה-
״מרין את לא עונה לה״ נדיר מתקרב אליי ומנסה לחטוף לי את הטלפון אך אני מקדימה אותו ועונה לשיחה
״הלו .. הלו ..״ אני עונה לפלאפון ומתנשפת
״מרין.. אני ומרקו צריכים לטוס עוד יומיים חזרה
את מרגישה שאת מוכנה לעשות את זה?״ מיה אומרת לי וחשש ניכר בקולה
״כן״ אני עונה בלי לחשוב פעמיים ונושכת את שפתי, נדיר בנתיים מלחשש קללות לעברי ומגלגל את עיניו
״מתי את יכולה להפגש?״ מיה שואלת
״לא. אני רוצה לעשות את זה לבד. שלחי לי את המספר של הרופא שלו״ אני אומרת בהחלטיות
ברגע האינטימי הזה אני ממש לא רוצה שמיה תהיה נוכחת, במיוחד שהיא כבר כמו זרה עבורי.
״אני לא חושבת שהרופא יאשר אם לא אהיה ליד..״ מיה עונה
״אז את יכולה לשכוח מזה.״ אני אומרת בחזרה ומנתקת את השיחה.
אני מפחדת להישיר מבט אל נדיר כי אני כבר יודעת מה הוא יגיד לי , לכן אני בוהה בטלפון כמו מטומטמת ונושכת את שפתיי
״אני איתך הרמתי ידיים.״ נדיר מרים את ידיו קם מהספה ויוצא מהבית בדרמטיות
אחרי משהו כמו 5 דקות אני מקבלת הודעת sms ממיה והדופק שלי עולה
״זה המספר, בבקשה תהיי מכילה.. אני יודעת שהוא גרם לך להמון כאב אבל תנסי להיות איתו עדינה.״
אני נכנסת לאיש הקשר ובמשך חצי שעה יושבת ולא מצליחה לאזור אומץ ולחייג, עד הרגע שאני מבינה שזו הנקמה המושלמת שלי. לראות את אנטוניו לוצזה ראש המאפייה האכזרי שהפך את עולמי
במצב חסר אונים, ואני מחייגת אל המספר.
YOU ARE READING
תסמונת שטוקהולם
Romans״תנשק אותי״ אני מתחננת אליו ״ איפה?״ טוני מחייך חיוך ערמומי ״בפה״ אני אומרת ומנסה למשוך אותו אליי ״לא, אני אנשק אותך קודם במקום אחר״ אני מרגישה את איברי נרטב מהמילים שלו טוני תופס את ידיי ומקבע אותן לצדדים, ובאותו הרגע יורד אל בין רגליי לנקודה הר...
