תסמונת שטוקהולם

-פרק 18-

אנחנו נכנסים למועדון יד ביד, חבריו של טוני משתרכים מאחורינו
עקפנו את כולם מהתור והכניסו אותנו ראשונים.
״חכי לי כאן אני הולך לשטוף ידיים ואת הפנים״ טוני אומר לי ״בסדר״ אני עונה.
חבריו לא מנסים לדבר איתי ואף לא להסתכל עליי, ככל הנראה מפחדים מטוני
לאחר 3 דקות הוא חוזר ותופס את ידי שוב
מארחת בלונדינית נגשת אלינו
״אנטוניו, טוב לראות אותך כאן״ היא אומרת לעברו בחיוך רחב והוא רק מהנהן בקשיחות, היא מביטה לכיווני וחיוכה יורד, היא מצמצמת את עיניה ומסתכלת עמוק לתוך עיניי, ולאחר מכן מסתכלת לכיוון ידינו שמחזיקות אחת את השני
אני מורידה את עיניי ומסתכלת על הרצפה אני לא טובה בדברים האלה..
״איפה בלה? הרבה זמן לא ראינו אתכם כאן יחד״ היא שואלת את טוני בעוקצנות.
טוני מתעלם משאלתה מניח את ידו על מותני ומקריב אותי אליו
״ניקול תכירי את האישה שלי, מרין״ המארחת הכלבה, אוקיי בסדר ׳ניקול׳ מסתכלת עליי בפרצוף חמוץ אך כששמה לב לכך שטוני מסתכל עליה היא מחליפה את הבעתה לחיוך מאולץ
״אני אלווה אותך לאורחים אנטוניו״ היא אומרת ומתחילה ללכת מלפנינו.

אנחנו הולכים אחריה ונכנסים לעומק המועדון, עוקפים את הרחבה ומגיעים למדרגות, ׳ניקול׳ עולה ראשונה, אני אחריה, נעזרת בידו של טוני
טוני מאחוריי וחבריו עולים אחרונים
״השמלה שלך כל כך קצרה שאני יכול לראות את הישבן שלך, את רוצה להרוג אותי?״ טוני אומר לתוך שיערי בזמן שאנחנו במדרגות ואני נושכת את שפתיי מלחץ, הוא נעמד ממש מאחוריי ככל הנראה להסתיר אותי מפני חבריו.
אנחנו מגיעים לקומה למעלה שהיא בעצם מרפסת ענקית שמשקיפה על כל המועדון, חשפניות רוקדות על עמוד, גברים במגוון גילאים יושבים על ספות עגולות ונשים יושבות לידם כאילו הן קישוט
היא מובילה אותנו אל ספה בהרבה יותר גדולה מהאחרות, שולחן עגול מתייצב באמצע.
יושבים שם כמה וכמה אנשים, 2 מבוגרים בחליפות טוקסידו עוד בחור צעיר ובינהם סאלי .
הבחור הצעיר מסדר שורות של אבקה לבנה על השולחן ולאחר מכן מסניף אותם, הוא נראה בעולם משלו ולא מייחס חשיבות להגעתנו
המבוגרים נועצים בי מבטים שמעט לא נעימים לי ואני רואה את לסתו של טוני מתקשחת, משמע שהוא גם שם לב וזה מעצבן אותו.
הלב שלי דופק לנוכח הנוכחות של סאלי,מה הוא יחשוב עליי כשיראה אותי כאן עם טוני, הוא בטוח שהוא עומד לקבל אותי לאחר ׳המשימה שלו׳ טוני הזהיר אותי לא לדבר איתו יותר מדי מהסיבה הזו.
סאלי נעמד ולוחץ את ידו של טוני
״טוב לראות אותך טוני״ הוא אומר לו בחיוך, טוני עם ידו הפנויה טופח לסאלי על הזרוע ״גם אותך״
״מרין, לא ציפיתי לראות אותך כאן, בטח שלא עם שמלה, מתאים לך יותר מכנסי פיגמה״ סאלי אומר בעברית זוכר איך התלבשתי בארוחה ומתבדח איתי ״כן הפעם החלטתי ללכת על אופציה פחות יפה״ אני צוחקת צחוק מובך, סאלי ניגש לשני חבריו של טוני ובזמן הזה טוני מגיש את ידו ומושך אותי אל עבר הספה, אני מתיישבת בקצה והוא מתיישב לידי כלפיי פנים, הוא נראה מעט עצבני ואני חושבת שאני יכולה לנחש למה
הוא לוחץ את ידם של היושבים ושואל לשלומם וסאלי וחבריו של טוני גם מתיישבים.
ולאחר מכן טוני מניח את ידו על הספה מאחוריי
״על מה דיברתם בעיברית״ טוני אומר לתוך אוזני בשקט
״הוא אמר שמכנסי פיגמה מתאימות לי יותר״ אני עונה לו
מבטו לא נראה מרוצה, ואני דואגת מכך שהעניינים יתלהטו כאן.
״אנטוניו לא הצגת בפנינו את העלמה הנחמדה כאן״ אחד המבוגרים אומר
צבע עורו שחום במקצת שיערו לבן הוא נראה בשנות ה60 לחייו, הוא מזכיר באיזשהו אופן את סאלי
לפתע כל עיני הסובבים נעוצות אליי ואני מרגישה לא בנוח,במיוחד לא בשמלה הזו.
״זו מרין אבא, טוני שומר לי עליה עד שאבצע את המשימה״ סאלי עונה לו, ואני מתכווצת במקומי
אני מרגישה גם את טוני נע באי נוחות למשמע דבריו של סאלי
״מרין נעים מאוד אני רוברטו, אביו של סאלי״ רוברטו מגיש את ידו ואני לוחצת לו אותה ״נעים מאוד״ אני מחזירה לו
״ומה זה המבטא הזה שאני מבחין בו?״ הוא שואל בפליאה
״ישראלי..״ אני עונה ומורידה את עיניי מטה אני מרגישה לא בנוח עם המתרחש
״ממש כמו אמא שלך סאלי״ רוברטו מסתובב לכיוון סאלי וסאלי מחייך בהתלהבות
״חברים באנו לכאן לדבר על עסקים, בואו ניגש לעניינים״ טוני מכחכח בגרונו וקובע
״לא ליד הבחורה״ המבוגר שיושב ליד רוברטו מניד את ראשו כלפיי
״היא לא מבינה איטלקית״ טוני אומר
״אנטוניו זה לא מקובל״ הוא מתעקש
״אני מחליט מה מקובל כאן ומה לא, היא לא הולכת״ טוני נותן אגרוף לשולחן והכוסות שהיו מונחות עליו מעט זזות
״בסדר כריסטיאנו אין בשביל מה להתעקש, נדבר באיטלקית״ רוברטו מרגיע אותו וקורץ לטוני שמביט בכריסטיאנו במבט קר כקרח, מבט שמבשר רעות.