תסמונת שטוקהולם

- פרק 11 -

*טריגר אלימות, ואובדנות*
אני מרגישה את אור השמש בוקעת מחוץ לווילונות, היא מאוד מציקה לי
אני רוצה להמשיך לישון, לפתע הבזק של אירועי אמש עולה במוחי
האמבט..עירום.. טוני גורם לי לגמור..מרין..בריחה..נתפסנו
אני פוקחת את עיניי בבהלה ומנסה להתרומם ומרגישה שידיי כבולות
אני מביטה סביב ואני מבינה שאני עדיין בחדר הארור וידיי אזוקות למיטה
טוני נרדם מולי על כיסא ולא זז
מה,ככה הוא ישב כל הלילה?

אני מנסה להשתחרר מהאזיקים אך ללא הצלחה, ואני עושה המון רעש
לפתע טוני מתעורר
״בוקר טוב,דולצ׳ה״ הוא אומר בחצי חיוך
עיניו בהירות מאוד עכשיו, כמו גוון בהיר מאוד של האוקיינוס
״בוקר חרא! תשחרר אותי מהאזיקים!״ אני צורחת
הוא קם לכיווני בחדות ואני פולטת יבבה מפוחדת
״את התנהגת אתמול בלילה לא יפה דולצ׳ה, ניסית לברוח ממני״ הוא אומר ומעביר את אצבעו בשפתיי וברגע אחד החלטתי לנשוך לו את האצבע
״אייייי״ טוני צורח ומעיף את אצבעו ממני
״תשחרר אותי מהאזיקים האלה יא בן זונה!״ אני צועקת
לפתע פניו של טוני השתנו להבעה מפחידה הוא התכופף אליי ותפס את פניי בידו בחוזקה
״איך קראת לי עכשיו?״ הוא אומר בקול עמוק כבר ומפחיד, הפנים שלו מרתיעות אותי
״בן,זונה.״ אני מצליחה להגיד
״הבנתי״ הוא אומר ״את תענשי על המילים האלו דולצ׳ה, את תיענשי עליהם עכשיו״
טוני משחרר יד אחת מהאזיקים, הופך אותי על הבטן, ומחזיר את היד לאזיק
״תשחרר אותי יא אפס!!!״ אני צורחת, לא יודעת מה עומד להגיע עכשיו
לפתע אני מרגישה גם את רגליי נאזקות ומתרחקות אחת מהשנייה
״מה אתה עושה!!״
״מעניש אותך״ הוא אומר בלחש
טוני יוצא לרגע מהחדר ואז חוזר, אני לא מצליחה לראות כלום כי אני על הבטן, אני לא יודעת מה עתיד לבוא ואני מאוד מפחדת
הוא חוזר לחדר אני שומעת את הדלת ננעלת ולפני שאני מספיקה לדבר אני מרגישה את המיטה שוקעת
״תעוף ממני!״ הוא מגחך ולפתע אני מרגישה מתכת קרה על גבי ורעש של מספריים.. הבן זונה.. גוזר לי את התחתונים
״לאאא , מספיק, דיייי!!״ אני צורחת אבל זה לא גורם לו להפסיק
להפך הוא גוזר גם את חולצתי
״בבקשה אנטוניו אני מתחננת, אני אהיה ממושמעת, בבקשה תפסיק״ אני מתחננת אליו
״היית צריכה לחשוב על זה לפני״ הוא אומר בקור רוח
כאב חד על התחת שלי משתיק אותי, ויבבה נפלטת מפי, זה נשמע כמו שוט
״זה על זה שקראת לי בן זונה״
הצלפה שנייה
אני נושכת את שפתיי ומחזיקה את דמעותיי
״זה על זה שנשכת אותי״
הצלפה שלישית
״זה על זה שברחת אתמול״
התחת שלי בוער מכאב ואני מתחילה לבכות
״בבקשה, טוני, אני סובלת״
הצלפה רביעית
"זה על כך שחשבת להשאיר אותי כאן לבד "
הצלפה חמישית
״וזה בשביל שתביני שאת שייכת לי״
אני בוכה כמו שלא בכיתי מעולם, כואב לי כל כך , ואני חסרת אונים
הוא התקרב אליי לאוזן והזיז את שיערי
״אני לא נהנה לפגוע בך, אבל רק ככה תלמדי לא לעשות שטויות״ טוני אומר בלחש משחרר את ידיי ורגליי ויוצא מהחדר.
אני מתכסה במהירות בשמיכה ומתכנסת לתוך עצמי
אני לא מפסיקה לבכות
כעבור כמה דקות אחת המשרתות נכנסת מניחה לידי חביתה סלט מיץ תפוזים וכדור.
״האדון אמר לי להביא לך משכח כאבים״ היא אומרת יוצאת מחדרי ונועלת את הדלת

אני לא מצליחה להכניס את האוכל לפי אבל מחליטה לקחת את הכדור, אני בולעת אותו יחד עם המיץ ונכנסת למקלחת
תוהה מה עובר על חברתי מיה עכשיו, האם מרקו מתעלל בה גם? אני מחממת מים באמבט ומסתכלת על המראה
התחת שלי כולו אדום
ובמחשבה של שנייה אחת אני תופסת את הברז של האמבטיה ומחליטה לשבור את המראה. אני מצליחה לרסק אותה ותופסת רסיס ממנה
בלי לחשוב יותר מדיי אני חותכת את ורידיי עד שהמון דם יוצא מהם , ואז אני נכנסת לאמבטיה עוצמת את עיניי ושוקעת