אנטוניו מגיש את ידו לבלה והיא מניחה את ידה עליו, הוא מלווה אותה למושב הפנוי לידו.
יש לך שיער כתום חלק שמגיע עד אחרי השכמות,עינייה ירוקות, ושפתייה מלאות, עורה לבן בהיר, היא מאוד יפה.
"סאלי, כל כך כיף לראות אותך" בלה מחייכת לכיוונו "גם לי, הרבה זמן לא התראינו" סאלי מחייך אליה בחזרה.
היא מסתובבת לכיווני ולכיוון מיה "ומי אלו?" היא מביטה במט מזלזל מעט ואז מפנה את מבטה לטוני.
"תכירי אהובתי, אלו מרין ומיה." טוני מביט בה בשעשוע ומצביע עליי "מרין היא.. איך לאמר.. המתנה של סאלי שאני שומר עליה פה, ומיה .. היא חברתה שלפי מה שאני מבין נהנת עם מרקו" מיה תופסת את ידי בעצבים ומוחצת אותה ואני לוחשת לה להרגע. עכשיו לאחר המבטים המזלזלים של בלה אני מרגישה ממש לא בנוח להראות כך עם המראה המרושל שלי כשמולי יושבת אישה יפה כמו בלה.
לאחר שטוני הבהיר לה מי אנחנו נראה שמתח ירד מבלה והיא נרגעה מעט עם המבטים.
"ומי את? " מיה מחייכת אליה בחיוך עוקצני, אחרי הנשיקה שלהם אל מול כל השולחן לא נותר ספק
שהיא כנראה הבת זוג שלו
"אני הבת זוג.." בלה עונה וטוני קוטע אותה ישר "בלה היא חברה וותיקה" הוא עונה במקומה ומביט ישר אליי.
בלה מצמצמת את עיניה לכיוונו ונראה שלא אהבה את תשובתו, ומיה נראת מעט מרוצה, והאמת שגם אני.
סאלי לפתע אומר "מרין יש לך עיניים מאוד מיוחדות, מה הצבע שלהן?"
"טופי, תודה.." אני עונה ומסמיקה מתכווצת בתוך הכיסא שלי,
אני שמה לב למבטו המעוצבן של טוני. "לאן אתה ממהר סאלי היקר, היא עדיין לא תחת חסותך" טוני אומר ושוחק את שיניו זו בזו כך שתווי לסתו מתבלטים.
"אני רק אומר שעשית בחירה מעולה" סאלי מחייך ולא נראה לחוץ מארשת פניו העצבנית של טוני.
כולנו מסתכלים על טוני במבט מבולבל , במיוחד בלה.
"מה זה היה עכשיו?" היא לוחשת לו "לא משנה" הוא עונה לה
אנחנו ניגשים לאוכל, בשולחן מונחים נתחי סטייק, בשר אסאדו מעושן, פסטות ברטבים למינהן והמון סלטים.
אני לא מוזגת לעצמי שום דבר ונראה שאף אחד לא שם לב לזה ממש חוץ ממיה
"אחותי למה את לא אוכלת?" היא לוחשת בפה מלא בפסטה
"אין לי תאבון מיה אני רק רוצה הביתה" אני עונה לה בלחש
"את שמעת מה סאלי אמר, הכל יהיה טוב, ומעבר לזה מרקו גם הבטיח להבריח אותנו, עוד יומיים יש להם נסיעה חשובה ובזמן הזה אנחנו נברח" מיה לוחשת בהתלהבות
אני מתלהבת יחד איתה "למה לא אמרת לי מיה? איזה בשורות טובות" אני צווחת בשקט
"הכל בסדר בנות?" טוני שואל ומביט בנו בחשדנות
"כן כן פשוט מיה קצת מתרגשת מפסטה איטלקית אמיתית" אני עונה ומגניבה צחקוק
ומיה מסתכלת עליי בכעס
"סורי אחותי, הייתי צריכה למצוא דרך לצאת מזה" אני לוחשת לה וסוף סוף מוזגת לעצמי קצת סלט.
הארוחה הסתיימה לאחר כשעה, טוני שתה המון יין בדיוק כמו חברתו בלה, סאלי לעומת זאת לא.
מרקו כל הארוחה נעץ מבטים מאוהבים במיה שזרקה אליו חיוכים שוברי לב, היא יודעת את העבודה שלה ללא צל של ספק.
טוני קם מכסאו ומעט מעד, הוא היה נורא שיכור. בלה צחקה "בוא שיכור ארור שכמוך" היא אמרה בצחקוק
"אני אעזור" מרקו מיד מתייצב ליד מושבו של טוני ומניח את ידו של טוני על כתפו מרקו וטוני התחילו להתקדם לכיוון הבית ובלה יחד איתם
אני ומיה החלטנו גם לקום , וסאלי קם גם. הוא החל להתקדם לעברי ולעבר מיה והרגשתי את דפיקות ליבי מתגברות. "היה לי מאוד נעים להכיר אתכן בנות" הוא אומר בעברית במבטא איטלקי כבד "אני מבטיח לעזור לכן, עד אז תשמרו על עצמכן, במיוחד את מרין" סאלי מחייך אליי, אנחנו מודות לו מאוד ולוחצות את ידיו ולאחר מכן פונות לעבר הבית.
"תבואי לישון איתי בחדר מיה?" אני שואלת את מיה תוך כדי שאנחנו עולות במדרגות לכיוון החדרים שלנו
"ברור שכן אחותי, מעניין אותי רק לאיפה מרקו נעלם.." מיה לא מסיימת את המשפט ואנחנו שומעות צעקות באיטלקית.
"זה נשמע כמו הקול של בלה" מיה לוחשת ומנסה להתקרב טיפה למקור הרעש ואני מהנהנת
לפתע שמענו רעש חזק של זכוכיות מתנפצות ואת קולו של טוני צורח דברים באיטלקית. הוא מאוד מפחיד כשהוא צועק, מאוד.
אנחנו מחליטות להכנס במהירות לחדר שלי שלא יתפסו אותנו מצותתות .
"וואו החדר שלך הרבה יותר יפה וגדול משלי" מיה אומרת בהתלהבות ומסתכלת לכל עבר
"עכשיו הוא שלנו, אל תעזבי אותי גם לא לדקה אחת"
YOU ARE READING
תסמונת שטוקהולם
Romance״תנשק אותי״ אני מתחננת אליו ״ איפה?״ טוני מחייך חיוך ערמומי ״בפה״ אני אומרת ומנסה למשוך אותו אליי ״לא, אני אנשק אותך קודם במקום אחר״ אני מרגישה את איברי נרטב מהמילים שלו טוני תופס את ידיי ומקבע אותן לצדדים, ובאותו הרגע יורד אל בין רגליי לנקודה הר...
