תסמונת שטוקהולם

- פרק 7 -

המבוגרת שנכנסה עם המגש, ששמה הוא פולי נכנסת שוב פעם לחדר
בידיה שמלת סאטן אדומה, על כתפיות, נעלי עקב שפיץ ארוכות
ומוצרי איפור ״אנטוניו שלח אותי להביא לך את זה גבירתי״ אני מודה לה והיא נגשת למגש אוכל לוקחת אותו ויוצאת בזהירות מהחדר
אני תופסת את השמלה בידיי ובוחנת אותה מקרוב, היא נראה יקרה ואיכותית, מה הוא מצפה שכך אסתובב בביתו? כי זה לא יקרה.
טוני נכנס לחדר, מסתכל עליי בחיוך ״ראיתי שאכלת, כל הכבוד ילדה ממושמעת״ הוא אומרת ביהירות, שגורמת לי לרצות להקיא את כל האוכל בשלמותו.
אני מתעלמת מדבריו ומחליטה לא לתת לזה להשפיע עליי.
״זה הבגדים שלך להערב, יגיעו אורחים חשובים לארוחת ערב, את תרדי לאכול איתנו״ טוני אומר ולא נותן לי הזדמנות למחות אלא פשוט יוצא מהחדר.
אני מרגישה לא טוב בנוגע לארוחה הזאת, הוא דיבר היום על כך שהוא רוצה להציג אותי, האם הבחור שהוא דיבר עליו מגיע היום?
ואז עולה במוחי רעיון נהדר. אני פשוט אשאר לבושה כך, אתאפר בצורה מזוויעה, מבחינתי שאותו בחור יחשוב שיש לי בעיה נפשית זה לא מעניין אותי העיקר שלא יתקרב אליי.
אני מתיישבת על המיטה ומעבירה את הזמן עד הערב בצפייה בטלויזיה, הכניסו לי לארוחת צהריים פסטה ברוטב בלונז, אני לוקח מעט מהרוטב ומורחת על החולצה, מושלם ללוק המוזנח, חיוך ערמומי עולה על פניי.
השעה 7 בערב מגיעה ועוד חצי שעה אני אמורה לרדת למטה
אני לוקחת מסקרה ומורחת באופן מרושל על הריסים שלי
מורחת אודם אדום על שפתיי ועל שיניי ויוצאת מן הקווים.
סומק? אני מורחת על כל הפרצוף .
אספתי את השיער שלי לפקעת מרושלת.
והחלטתי לשדרג את הלוק עם הנעלי עקב, הרי אין סטייל יפה יותר מחולצת טריקו מכנסי פיגמה משבצות ונעלי עקב.
כעבור 20 דקות מרקו עולה לקרוא לי ומיה יחד איתו
הם פשוט עומדים בהלם, מיה מסתכלת עליי מבולבלת
״מרין מה זה?״ היא אומרת בהבעה מבועתת
״טוני הולך להציג אותי לחבר הזה שלו, אז החלטתי לתת הופעה מיוחדת במינה״ אני מצחקקת
מיה מתחילה לצחוק יחד איתי וגם מרקו
״שנצא רבותיי?״ אני מסמנת עם היד על הדלת וכולנו יוצאים מהחדר
מרקו לוקח אותנו לחצר ופרפרים מתחילים להתעופף בבטני, אני לא יכולה להפסיק לדמיין את התגובה של טוני למראה שלי. פתאום ככל שאנחנו מתקרבים לשולחן אני מרגישה חסרת בטחון יותר ויותר ונעמדת מאחוריי מרקו שיסתיר אותי עד שאנחנו מגיעים לשולחן.
טוני לא מבחין בי ״מרקו איפה מרין?״ הוא שואל אותו ולוקח ביס מנתח סטייק שמונח לו על הצלחת
ומרקו כתגובה זז ממני.
ההבעה המבועתת על פניו של טוני זה הדבר הכי מצחיק שראיתי מזה זמן מה. אני די בטוחה שהחתיכת סטייק שהייתה לו בפה נתקעה לו בגרון כי זה נראה שהוא ממש נחנק ועיניו יוצאות מחוריהן.
אני מחייכת אליו בתמימות ומציגה גם את שיניי, שהן גם מכוסות באודם.
לידו יושב בחור חתיך בחליפת טוקסידו אופנתית, הוא שחום עם שיער מעוצב,
הוא מביט בי בהבעה משועשעת, ולפתע אני מתביישת כשאני שמה לב שהוא בוחן אותי.
״זאת המתנה שלי?״ הבחור עם הטוקסידו שואל וצוחק, הוא מחייך לכיווני ואני משפילה מבט מהמבוכה, אז הוא הבחור שבגללו אני עוברת את כל זה.
״כן, זו המתנה שלך סאלי, מלבד פנים יפות אתה יכול לראות שיש לה גם חתיכת אופי של סטנדאפיסטית״ טוני אומר עם שיניים חשוקות
״אתם יכולים לשבת״ טוני מחייך חיוך מאומץ ומצביע על הכסאות
אנחנו מתיישבים בכיסאות ולפתע אני מרגישה לא נוח, אני פונה למיה שהתיישבה לידי ״מיה מה עשיתי, לא רק שהתוכנית לא עבדה לי, אני גם הבכתי את עצמי ברמות״ אני אומרת לה בחוסר אונים
״הכל בסדר אני חושבת שהם הבינו את הפואנטה״ מיה אומרת בצחקוק
״אגב איזה חתיך הסאלייייי הזהההה״ מיה צווחת בשקט
״מיה תפסיקי להתחרפן הוא לא רלוונטי! אני לא אהיה עם חבר בכנופיה בחיים!״ אני רוטנת בשקט
״אתן מוכנות לשתף אותנו בשיחה המאוד מעניינת שלכן?״ טוני לפתע נדחף.
״לא הכל בסדר, היא ממש לא מעניינת״ אני עונה בחיוך מזויף ומנסה לנקות את שאריות האודם מהשניים שלי
״אז מרין.. נכון?״ סאלי פונה אליי, ואני שוב פעם מתכווצת מבושה
״כ..כן..״ אני עונה בגמגום, ולמאית השנייה אני מפנה את מבטי לטוני שמסתכל עליי גם הוא
״מאיפה את מגיעה?״ סאלי שואל
״מישראל..״ אני עונה מהוססת
״ממ.. ישראל, אמא שלי הייתה גרה בישראל, אני יהודי״ הוא לפתע עונה בעברית
״מאיפה אתה יודע עברית?״ אני עונה בתדהמה ומחייכת מעט להפתעה הנעימה הזו. אני מרגישה את מבטו של טוני עליי, הוא נראה קצת מבולבל
״אמא שלי לימדה אותי, היינו הולכים הרבה לבית חב׳׳ד הייתה גם תקופה שהיא רצתה לחזור לישראל, אבל אני לא הסכמתי לעזוב בגלל.. העסקים שלי.. את יודעת..״ הוא אומר מעט בביישנות. הוא דווקא ממך חמוד, לא ציפיתי ממנו.. יש לו תספורת מעוצבת גאלח בצדדים ושיער מעט מתולתל למעלה, עיניו אפורות כהות, עורו שזוף , הוא מאוד חתיך
״כן.. טוני סיפר שאתה צריך לעשות בשבילו משהו ובתמורה אני..״ אני לא מוצאת מילים להסביר את הדבר המשפיל הזה
״אני יודע... נגיע לנהר ונחצה אותו, הבעיה שאי אפשר לסרב לחבר שלנו כאן, שלא תחשבי שזה היה רעיון שלי לקבל ממנו מתנה.. כזאת..״ סאלי אומר מובך ומוריד טיפה את הראש ״ברגע שאני אקבל אותך אני מבטיח לך שאשחרר אותך״ סאלי אומר בעברית ומרים את ראשו, דמעות של אושר מציפות את עיניי
מיה תופסת לי את היד ומחייכת
״אין על הלב היהודי״ מיה לוחשת בחיוך ואני מהנהנת ואומרת לסאלי תודה.
טוני מצידו מביט בנו בבלבול
״סאלי, לא ידעתי שאתה מדבר את השפה שלהן״ טוני אומר באנגלית ושוחק שיניים
״ יצא ככה״ סאלי אומר ומוריד טיפה את הראש
״אז על מה דיברתם? תשתפו אותנו״ טוני תובע לדעת ונראה מעוצבן
אם הוא יגלה מה סאלי הבטיח לי הוא כנראה לא יקבל את זה בטוב
״דיברנו על כמה יפה ישראל״ אני ממהרת לענות לפני שסאלי יגיד משהו וידפוק את שנינו.
לפתע אני שומעת נקישות של עקבים מאחוריי ורואה חיוך ענק נמרח על פניו של טוני, אני מסתובבת לאחור ונגלת מול עיניי בחורה יפייפיה, מטר 75 על עקבי שפיץ גבוהות, לבושה בחצאית צמודה שחורה עד הברך וחולצה מכופתרת שחורה צמודה
״בלה״ טוני קורא לקראתה
״אנטוניו״ היא מהנהנת בחיוך פלרטטני
טוני נעמד וניגש אליה, צביטה קטנה של קנאה מופיעה בליבי ואיני מבינה למה.
היא מניחה את ידיה על חזהו והוא מחבק את מותניה ואז הם מתנשקים
אני מסתכלת על מיה בבלבול וכך גם היא עליי
מי זו האישה הזו?